אבני נזר אורח חיים ריט

עליהון הושטה. ולמה לא תנינתה עמהון. שכל המלאכות באחד וזו בשנים. שכל המלאכות יש להן תולדה וזו אין לה תולדה. והנה ריש פרק הזורק אמר ר"א דר' עקיבא ורבנן דמתניתין פליגי למעלה מעשרה. דר' עקיבא יליף זורק ממושיט. וכן פרש"י במתני' [דגרס כיצד ומאן דגרס כיצד סבירא לי' פלוגתייהו בלמעלה מעשרה. ועוד דפי' כיצד שני כו' רבנן קאמרי להו ופי' דמיירי למעלה מעשרה. הנה דוקא רבנן פטרי למעלה מעשרה אבל לר' עקיבא מחייב] והנה בתוספות (ג'.) דמושיט בשנים לאו היינו זה עוקר וזה מניח דזה אפילו במושיט פטור. וחיוב מושיט הוא שהמושיט עושה עקירה והנחה והמקבל עשה מעשה אצטבא כמו בריש יציאות השבת פשט בעל הבית ידו לחוץ ונתן לתוך ידו של עני] והחילוק שבמושיט משאר מלאכות. שמושיט אין חיוב אלא אם כן נתן ליד אדם. ושאר מלאכות אין צריך שיניח ביד אדם דוקא עיין שם: ד) והנה לר' עקיבא דיליף זורק ממושיט. וחיוב זורק אפילו לא נח ביד אדם. כל שכן מושיט עצמו אפילו לא הניח ביד אדם. ואזדא תירוץ ראשון של ירושלמי. וגם לר' עקיבא יש תולדה למושיט. הוא הזורק דיליף ממושיט. וכמו לדידן זורק מרשות היחיד לרשות הרבים תולדה דמוציא מרשות היחיד לרשות הרבים כמפורש בגמרא ריש הזורק. כמו כן לר' עקיבא זורק מרה"י לרה"י דרך ר"ה תולדה דמושיט מרה"י לרה"י דרך ר"ה. ואזדא תירוץ הב' של ירושלמי לרע"ק. וצ"ל דבאמת לרע"ק יש מ' אבות מלאכות [ואין תימה אם יסבור תנא שיש יותר מל"ט מלאכות. דהכי אית לי' לר' יהודה. דמוסיף אבות השובט והמדקדק עיין בגמרא דף צ"ז:] ואם כן לית לי' לר' עקיבא דרשא דדברים הדברים אלה הדברים. דמינה שמעינן מנין ל"ט. ואם כן מהיכי תיתי שלא יהי' חייב אלא אם כן עשה כולן. אלא ודאי לא תבערו אתא ללמד שאם עשה ב' מלאכות בהעלם אחת חייב שתים. דכיון דלית לי' דרשא דהדברים אלה הדברים דמינה שמעינן. אם כן אין לנו ראי' שיתחייב כמה חיובים על חילוקי מלאכות. על כורחין איצטריך קרא דלא תבערו להא: ה) קיצור הדברים דלר' נתן דאית לי' דרשא דדברים כו' ומפורש מנין בתורה. על כורחין או שיתחייב על כל אחד ואחד אפילו בהעלם אחת או שאינו חייב אלא אם כן עשה כולן, ואם כן קרא דלא תבערו לחלק אתא כדי שלא נפרש מנין שבתורה שלא יתחייב רק על כולן דוקא. אבל ר' עקיבא דלית לי' מנין מן התורה כנ"ל. אין הוה אמינא שלא יתחייב אלא על כולן דמהיכי תיתי. אלא קרא אתי רק שיתחייב על שתים בהעלם אחת שתי חטאות: ו) ובתוספות שבת (דף ע'.) הקשו למאן דאמר הבערה ללאו יצאתה. הא איצטריך לחייבי מיתות בית דין שלא ידחה שבת. [ועיין מה שתירצו] והגאון ר' ישעי' פיק ז"ל בגליון כתב דהאי קושיא גם למאן דאמר לחלק יצאתה. וביבמות (דף י':) הקשו התוס' באמת גם למאן דאמר לחלק. ולי נראה דלפי המכילתא שהביאו התוספות. דהוה אמינא שלא יתחייב רק אם עשה כל הל"ט. הרי קרא דלא תבערו אוסר להדיא הבערה לבד. והוא דבר שהי' בכלל ויצא מן הכלל ללמד על כל המלאכות שיתחייב על אחת מהם. ושוב מוכח קרא דדברים כו' שאם עשאן בהעלם אחד חייב ל"ט חטאות. ואין צריך שיהי' לא תבערו מיותר: ז) והתוספות ביבמות שהקשו למאן דאמר לחנק. היינו לפי פירש"י פסחים (דף ה':) דקרא ללמד שאם עשה ארבע או חמשה בהעלם אחד חייב ד' או ה' חטאות. ואם אינו מיותר אין לנו לימוד על כך. ואף דאיתא בכריתות (דף ג'.) כל מקום שאתה מוצא כרת אחד ושני לאוין יש חילוק חטאות ביניהם. בנידון דידן אף דהבערה נאסר בלאו בפני עצמו. הנה הוא בכלל לאו דלא תעשה כל מלאכה גם כן. אך לפי המכילתא שהביאו התוס' בשבת שם. דקרא אתי שלא נאמר דחייב על כולן ביחד דוקא. ולא על אחת. האי זה מפורש בקרא דלא תבערו בלי שום יתור: ח) ואין להקשות דאם כן קרא דלא תבערו למה לי. הא נלמד מהוצאה. דכתיב אל יצא איש ממקומו ללקוט המן. דמינה דרשינן הוצאה. ואף דקרא אינו מיותר. כמו שכתבו התוספות ריש שבת. הואיל והוצאה מלאכה גרועה צריך קרא. הלא אמרנו דאפילו בלי יתור מכל מקום שמעינן דחייב על אחת. לא קשיא דהוצאה לא היתה בכלל. בלאו הקרא. דבלא קרא לא הי' בכלל לא תעשה כל מלאכה. הואיל הוצאה מלאכה גרועה. ולא הוי דבר שהי' בכלל ויצא מן הכלל ללמד: ט) ובמה שכתבתי נתיישב לי. מה דקשה לי למה הוצרך הגמרא לשנויי דשמואל כר' יוסי דאמר הבערה ללאו יצאתה. הא בכריתות (דף י"ט:) אמר שמואל מתעסק בשבת פטור. מלאכת מחשבת אסרה תורה. איתיבי' ממתניתין דתינוקות. אחד למול בשבת ואחד למול אחר השבת דמחייב ר' אליעזר. ואפילו ר' יהושע לא פוטר אלא משום דטעה בדבר מצוה כו'. ומשני שמואל הנח לתינוקות הואיל ומקלקל בחבורה חייב כר"ש. מתעסק נמי חייב. ולמה דמשני הש"ס כר' יוסי צריך לומר דשמואל אית לי' דמקלקל בהבערה פטור דלא כר' שמעון. דלר' שמעון אין הוכחה ממה שיוצאת הבערה. דדילמא לחיוב מקלקל בהבערה אתא. כמבואר בתוס' (דף ק"ו.) וצריך לומר דשמואל משני דר' אליעזר ור' יהושע סבירא להו כר' שמעון. ואיהו לא סבירא לי' אלא כר' יהודה. ולמה הוצרך הגמרא לדוחק זה. הא בפשיטות הוה לי' לשנויו דשמואל בעצמו נמי כר' שמעון סבירא לי' מקלקל בהבערה חייב. ואיצטריך קרא דלא תבערו בכל מושבותיכם ללמוד חיוב מקלקל בהבערה. [ועיין תוס' סנהדרין פ"ה. סוף דיבור המתחיל מאן שמעת לי' ולפי דבריהם לא קשה מידי]: י) ואחד מן התלמידים השיב דשמואל הא סבירא לי' (דף מ"ב.) במלאכה שאינה צריכה לגופה כר' יהודה. ולפי שיטת הראשונים (דף ק"ו.) דפלוגתא דמקלקל בהבערה תלוי בפלוגתא הנ"ל. דר' שמעון דפוטר במלאכה שאינה צריכה לגופה על כן סבירא לי' לחייב מקלקל בהבערה. ור' יהודה דמחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה על כן פוטר במקלקל בהבערה. ואם כן שמואל על כורחין פוטר במקלקל בהבערה: יא) אך באמת זה אינו. דעל כורחין לשיטת תוס' הנ"ל דלמאן דאמר מקלקל בהבערה חייב אין לנו לימוד מהבערה דללאו, אי אפשר שיהי' תלוי דין מקלקל בהבערה במלאכה שאינה צריכה לגופה. דהא מסקנת הסוגיא (דף ל"א:) דר' יוסי פוטר מלאכה שאינה צריכה לגופה. ואם כן יחייב מקלקל בהבערה. ואיך סובר ר' יוסי הבערה ללאו יצאתה. אלא ודאי אי