אבני נזר אורח חיים ריז

מרבינן תולדות בכל מקום. ובתוספות הביאו ראי' גם כן מקיטוף קודם לעומר דמותר. ובשבת התולש ביד הוא תולדה דקוצר. וכן התולש ביד פטור מלקט. ועוד הביאו ראי' עיין שם: כג) והנה לשיטת התוספות דמסברא לא מרבינן תולדות, אי אפשר לומר כתי' הב' הנ"ל. דהא ס"ל לתוס' דמסברא לא מרבינן תולדות כלל. וצריך לומר כתי' הראשון דלולי שנסמכה למלאכת המשכן היינו אומרים כי הכל מלאכה: כד) עוד נראה לי לדעת התוספות ילפינן יום טוב משבת. דיום טוב ושבת חדא מילתא כמו שאמרו בבא מציעא (דף צ') לענין שבות דאמירה לנכרי אך לענין חילוק מלאכות אי אפשר ללמוד יו"ט משבת לחייב שתים. שהרי גם בשבת אינו חייב שתים אלא בשגגת מלאכות וזדון שבת. אבל העלם זה וזה בידו אינו חייב אלא אחת. [כדפשיט לי' ר' נחמן לרבא שבת (דף ע'.) וכן פסק הרמב"ם פרק ז' מהלכות שגגות הלכה ד']. ואם כן ביום טוב לענין מלקות דאינו חייב אלא בזדון זה וזה. והתרו בו שזה מלאכה ושהיום יום טוב. נמי אינו חייב אלא אחת: כה) ונראה לי ראי' לפי' זה דהתם במכות (דף כ"ב.) מקשה הש"ס וליחשב נמי הזורע בנחל איתן. ועוד פירכי טובא לאפושי לאוי עיין שם. ואמאי לא מקשה נמי בפשיטות. דלמה נקטי מתניתין ביו"ט ולא נקטי ביוהכ"פ דאית בי' חטאת. דכתיב בה קרא דמאחת מהנה לחילוק מלאכות. ואפילו לר' עקיבא דנפיק לי' חילוק מלאכות מלא תבערו. מכל מקום משמע דילפינן יום הכיפורים משבת. שהרי סתם משנה במגילה ז'. אין בין שבת ליוהכ"פ אלא שזה זדונו בידי אדם כו'. משמע אבל לענין חילוק מלאכות זה וזה שוין. אלא ודאי אין חילוק מלאכות אלא לחטאת ולא למלקות דזדון זה וזה. כמו שגגת זה וזה דאינו חייב אלא אחת. אבל לענין תולדות ילפינן יום טוב משבת: כו) ולדעת התוספות צריך לומר דהא דחייב בכלאים המנכש משום זורע לר' יוסף. היינו במנכש שהוה אב, ואף דלשביעית הוי רק תולדה. דוקא לשביעית הוי תולדה. אבל לא לשבת וכלאים. וכמו שביארתי הטעם במלאכת זורע סעיף ה' סקי"ב יעויין שם. והא דצריך קרא לפטור תולדות בשביעית. היינו משום דשביעית הוי ילפינן גם כן משבת, דשביעית שבת איקרי: כז) שוב ראיתי בשער המלך פרק א' מהלכות שמטה ובטורי אבן פרק קמא דמגילה שכתבו דין חילוק מלאכות ביום הכיפורים פלוגתא דתנאי. דלר' יוסי דיליף חילוק מלאכות מאחת מהנה יום הכיפורים כשבת. ולר' נתן דמפיק לי' מלא תבערו אש ביום השבת. דוקא שבת דחמיר דבסקילה גלי קרא. אבל יום הכיפורים דאין בו אלא כרת לא גלי. ומתניתין דפרק קמא דמגילה כתב בטורי אבן דאתיא כר' יוסי דמפיק חילוק מלאכה מאחת מהנה: כח) ובשם תשו' מנחם עזרי' הביא השער המלך שכתב בפשיטות דאין חילוק מלאכות ביום הכיפורים ותמה השער המלך דלר' יוסי דיליף מאחת מהנה. ודאי יש חילוק מלאכות ביום הכיפורים כמו בשבת. דהא אחת מהנה לא כתיב בשבת רק בחטאת. וכיון דיום הכיפורים אית בי' חטאת כמו שבת. למה לא נלמד חילוק מלאכות ביום הכיפורים כמו בשבת: כט) ולדידי אי משום הא לא איריא וי"ל. דהנה קשה לדעת התוספות בכורות כ"ג ד"ה סבר דאין שוגג אלא הטועה בדין אבל הטועה במציאות. שלפי מחשבתו באיכות הדבר באמת לא הי' איסור. חשיב מתעסק. כגון השוחט קדשים בחוץ וסבור שהם חולין. פשוט דהוי מתעסק. ואם כן בשגג בשבת. וסבור שהוא חול יחשב מתעסק ויפטור. אך יש לומר דאין שבת אלא שהוא יום שביתה ואסור במלאכה. וכשחשב שאינו שבת. אין כאן שגגת מציאות. זולת האיסור מלאכה. כי אין שינוי בשבת מבחול. רק במה שהוא שבת. כלומר שאסור במלאכה ואין דומה לשוחט קדשים בחוץ וסבור שהם חולין דמלבד האיסור לשחוט בחוץ. יש שינוי באיכות הדבר. שאינו קרבן כמו שחשב. אבל בשבת וחשב שהוא חול אינו שינוי. רק שחשב שמותר במלאכה, ובאמת אסור במלאכה. והרי שגג באיסור ודו"ק: ל) ולפי זה בשגג ביום הכיפורים וסבור שאינו יום הכיפורים יחשב מתעסק. דביום הכיפורים העיקר מה שעצומו של יום מכפר. ומשום זה הזהירה התורה מלעשות מלאכה. ואם הי' יודע שהוא יוהכ"פ. ולא ידע שנאסר בו מלאכה הי' נחשב שוגג. אבל עכשיו שלא ידע שהיום יום הכיפורים חשיב מתעסק [אבל בשבת אין לומר שאם ידע שהוא שבת ולא ידע שאסור בו מלאכה הי' חשיב שוגג. שאם לא ידע שאסור מלאכה. היינו שגגת שבת כדמקשה הגמרא בשבת (דף ס"ט.) דידע לה לשבת במה] ולפי זה אי אפשר דקאי קרא דמאחת מהנה ליום הכיפורים. דהא דרשינן אחת שהוא הנה זדון שבת ושגגת מלאכות. והנה שהוא אחת שגגת שבת וזדון מלאכות. וביום הכיפורים אי אפשר לומר הנה שהוא אחת שגגת יום הכיפורים וזדון מלאכות. דכהאי גוונא מתעסק הוא כנ"ל כן נראה ליישב דברי ר' מנחם עזרי': לא) אך לפי זה יתעורר הקושיא ממתניתין דמגילה. אין בין יום הכיפורים לשבת. דהא איכא בינייהו חילוק מלאכות: לב) על כן נראה לפי עניות דעתי דילפינן יום הכיפורים ואפילו יום טוב משבת. כשם שילפינן לענין תולדות. וכן דעת כמה פוסקים דיש שביתת עבדו ובהמתו ביום טוב מן התורה. והא דאין חילוק מלאכות ליום טוב. היינו משום דבשבת גופה אין חילוק מלאכות רק בשגגת מלאכות דשגגות טובא הויין. ובשגגת זה וזה פטור. וביום טוב במזיד הוי זדון זה וזה: לג) האומנם דיש לומר בשלמא שוגג החיוב אשוגג שהי' לו לידע. מה שאין כן במזיד אין חיוב על הידיעה. רק על העשי' אף שיודע. אבל אין החיוב על הידיעה. ועל כן אין ידיעה שהוא יום טוב פוטרת. אך לפי זה נאמר להיפוך דאין ידיעה ממלאכות מחייבתו. ואי אפשר ללמוד מזיד משוגג לענין חילוק מלאכות וכמו שכתבתי לד) שוב ראיתי בחידושי הר"ן ריש פרק ב'