אבני נזר אורח חיים רטז

אבא שאול אומר נוהגין היינו לינק מבהמה טהורה ביום טוב. ומפרש בגמרא משום דמפרק כלאחר יד הוא. שבת דאיסור סקילה גזרו בי' רבנן. יום טוב דאיסור לאו לא גזרו בי'. והרי מפרק תולדת דש. ואם תולדות אינם ביום טוב מן התורה רק מדרבנן בעלמא. אם כן יום טוב גם איסור לאו ליכא: ט) הן אמת דבלאו הכי קשה להרמב"ם פרק א' מהלכות יום טוב הלכה ה' הלכה ז' דמן התורה הותרה קצירה דישה. משום שהם מלאכת אוכל נפש. אם כן החולב לצורך שתיית היום מותר מן התורה. ואף איסור לאו ליכא. ואם כן היונק ששותהו תיכף אין לגזור בו אטו החולב. דאף אם יחלוב לצורך היום ליכא איסור מן התורה: י) אך ראיתי להרמב"ן פרק חבית העתיק תשו' הרי"ף בחולב לתוך הקערה ביום טוב מלאכת משקין לא הותרה ביום טוב. ובאמת שקשה להבין. הא שתי' בכלל אכילה. וכי אינו מותר להחם חמין ביום טוב לשתי'. והרי משנה שלימה ביצה כ"א: בית שמאי אומרים לא יחם אדם חמין ביום טוב אלא אם כן ראויין לשתי': יא) ונראה לי שסברת הרי"ף. כיון שנולד הוא המשקה. דבעוד החלב בדדי הבהמה אין שם משקה עלי'. [ואף הנחלב מן הבהמה שלא לרצון לא הוי משקה אפילו חשב עליהן אחר כך] ולא הותר ביום טוב רק תיקון אוכלין. לא לעשות דבר חדש. כעין שכתב במלחמות לענין צידה ביום טוב. ואתי שפיר הא דקרא לחולב ביום טוב איסור לאו: יב) אך אם אין תולדות ליום טוב מן התורה הא חולב פרש"י בהמצניע צ"ה. ד"ה מפרק. דהוי תולדת דש. וכן כתב הרמב"ם פרק ח' מהלכות שבת הלכה ז'. ואיפוא קורא הש"ס בשם איסור לאו. אשר על כן נראה ברור דגם תולדות אסורין ביו"ט מן התורה: יג) ועוד במועד קטן (דף ג'.) איתמר המנכש והמשקה מים לזרעים משום מה חייב רבה אמר משום חורש ר' יוסף אמר משום זורע. ומבואר דלכולי עלמא הוא תולדה. וכן פסק הרמב"ם דמנכש הוא תולדת חורש. והמשקה כו' הוא תולדה לזורע. והנה בריטב"א שם מבואר דגורס המנכש והמשקה כו' ביום טוב. משום מה חייב עיין שם. מבואר דגם ביום טוב חייב על תולדות: יד) ועוד במכלתין (דף צ"ה) הרודה חלות דבש ביום טוב לר' אליעזר לוקה. יליף מיערת הדבש מה יער התולש ממנו וכו'. והרי תולש גופה תולדה: טו) אך נחקור טעם הדבר. מאי שנא דחילוק מלאכות דנפקא מאחת מהנה ליתי' ביום טוב. ותולדות דנפקא גם כן מאחת מהנה איתנהו ביום טוב: טז) ונראה משום דהא דהוצרך לרבות תולדות הוא משום דנסמכה פרשת שבת למלאכת והני דליתנהו במשכן לא נאסרו אלא משום שדומים לאב. אבל ביום טוב דלא נסמכה. מסברא הכל נאסר אלא דהני שאינן דומים לאב לא חמיר יום טוב משבת. אך תולדות שנאסרו בשבת. שוב נאסר ביום טוב מסברא דהכל מלאכה ודו"ק היטב: יז) ועוד יש לומר על פי דברי השיטה מקובצת ריש בבא קמא בשם תוספות מהר"י כ"ץ. שהקשה מאי שנא דבשבת איצטריך קרא דמהנה לרבות תולדות. ובניזקין חייב על תולדות מסברא. ותי' דשאני שבת דכל מילי ממשכן גמרינן. על כן הוה אמינא דלא מחייב אלא על אותם שהי' במשכן ממש עיין שם. ואם כן ביום טוב דליכא קרא למעט מסברא מרבינן תולדות. ובודאי אם לא הי' קרא בשבת לחייב תולדות. והוה ילפינן ממשכן לפטור תולדות בשבת. הי' פטור ביום טוב מקל וחומר. אך עתה שבשבת נתרבה תולדות שוב נלמד ביום טוב מסברא: יח) ובהכי ניחא מה דקשה לי טובא לאיסי בן יהודה. דיש אחת מל"ט מלאכות שאינו חייב עלי' מיתה רק כרת וחטאת עיין שבת (דף ו') בתוספות דיבור המתחיל הא. אם כן מנא לי' דאיכא חיוב מיתה בתולדות דילפינן מאחת מהנה ואכתי מיתה מנא לי'. דהא לאיסי בן יהודה לאו כללא הוא דכל שחייב חטאת בשבת חייב מיתה. ואין לומר דילפינן ממקושש למאן דאמר מעביר ד' אמות הוי תולדה דהוצאה וכמו שכתבו התוספות ריש שבת. ולמאן דאמר תולש הוה תולדה דקוצר. כמו שפירש"י (דף ע"ד.) ורמב"ם פרק ח' מהלכות שבת הלכה ג'. ולמאן דאמר מעמר לפרש"י שם דמדמה לכניף מילחא ממלחתא הוי תולדה דמעמר דליתא דאכתי קשה להא דאמרינן בבא בתרא (דף קי"ט.) יודע הי' משה רבינו שהמקושש במיתה דכתיב מחללי' מות יומת. אבל לא הי' יודע באיזה מיתה. הלא קודם שנאמרה פרשת מקושש לא היינו יודעין שיש חיוב מיתה במקושש. דהא אמרת דמקושש תולדה הוה: יט) אך להנ"ל ניחא כיון דמסברא מרבינן תולדות אלא דהוה אמינא למעט תולדות מדאסמכי' למשכן. דאתי ללמוד דאינו חייב על תולדות. וזה אי אפשר דאם כן דקרא אתי למעט תולדות אינו חייב כלל לא חטאת ולא כרת. והא אי אפשר מקרא דמאחת מהנה. וכיון דמוכח מקרא דאסמכי' לאו למעט תולדות. שוב ילפינן תולדות מסברא לחיוב מיתה: כ) ובמועד קטן (דף ג'.) משמע נמי דתולדות אתיין מסברא. דאמר שביעית אבות אסר רחמנא, תולדות לא אסר רחמנא. מדכתיב כרמך לא תזמור. מכדי זמירה בכלל זריעה למה לי דפרט רחמנא. למימרא דאהני תולדות חייב רחמנא. הרי דאיצטריך קרא למעט תולדות. ובלאו קרא אתיין מסברא: כא) וכן משמע מדאיתבי' ר' יוסף לרבה מדתנן המנכש בכלאים לוקה. בשלמא לדידי דאמינא משום זורע היינו דאסירא זריעה בכלאים. והא בכלאים לא אשכחן קרא לרבות תולדות. אלא ודאי מסברא אתיין תולדות: כב) אלא שבתוספות בכורות (דף כ"ה.) משמע דבעלמא לא מרבינן תולדות מסברא. רק בשבת חייב על תולדות. על כורחין היינו ודאי מחמת קרא דמהנה. וצריך עיון דכל הני מוכחין דמסברא