אבני נזר אורח חיים ריד

דסתמא דפוקקין סותרין לסתמא דנגר. דבנגר אוסרין במונח אפילו בתורת כלי דאפילו קשור ואינו תלוי אסור לתנא קמא. כל שכן מונח אפילו איכא תורת כלי עליו דקשור עדיף מתורת כלי ותדע דלר' יהודה מותר בקשור לבד ואילו מונח אפילו עשה לו בית יד אסור לשיטת התוספות כנ"ל]: ט) ואכתי קשה קצת. דנהי דבמה דמוכח ממתניתין דפוקקין דאין איסור משום טלטול סתמא דנגר סותרת ודחאה ר' יצחק נפחא מהלכה. מכל מקום במה דמוכח ממתניתין דפוקקין דמותר להוסיף על אהל עראי אין סתירה מהא דנגר. ואיך פסק ר' יצחק נפחא לגמרי כר' אליעזר דאפילו איכא תורת כלי אסור משום תוספת אהל ולמה פסק נגד סתם משנה. ואמנם כי יש לומר הואיל ואיתכחש מתניתין דפוקקין באיסור טלטול. נדחה לגמרי. אך לפי עניות דעתי נראה דאף אם נאמר במה דלא איתכחש הלכתא כמותה לא קשה מידי: י) דהנה התוס' הקשו דמה ראי' מהא דפוקקין הא בפרק הישן אמרינן דבסדין דלא מבטל לי' גם לר' אליעזר לא פסיקא לי' לאיסור. ופשוט דבזה נפסוק כרבנן להתיר דאין חולק עליהם בזה. ואין ספיקו של ר"א מוציא מידי ודאי דרבנן. ואם כן טפיח דלא מבטל לי' בזה פוקקין. ומה ראי' לפקק החלון דמבטל לי' ותרצו בדוחק. ולפי עניות דעתי יש לומר דמה דלא מבטל לי' לא מהני רק לאפוקי מאיסור תוספת אהל. דכיון דלא מבטל וסופו ליטלו מכאן שלא להחזירו לעולם הוי עראי גמור. אבל לא יועיל לענין איסור טלטול דסוף סוף כיון שהוא צורך הבית החמירו בו. אלא דבהא דסוף פרק הישן דהגיע חמה למרגלותיו של ר' אליעזר אין ההנחה לצורך הבית אלא לצרכו של ר' אליעזר. והשתא ניחא דמתחילה כשהגיע חמה לחצי סוכה שאל. ואחר כך כשהגיע למרגלותיו הניח הסדין בלא שאלה. אלא דמתחילה הי' מספקא לי' משום טלטול. ואם כן ממתני' דפוקקין לא שמעינן מידי לפקק החלון לענין תוספת אהל כיון דמפיח לא מבטל לי' אלא לענין טלטול דבהא לא מהני מה דלא מבטל לי' כנ"ל. ובזה שפיר סותרת מתניתין דנגר: יא) העולה מזה דהתוספות פליגי על רש"י בעשה לו בית יד. דלרש"י מותר אפי' במונח. ולתוס' מונח לעולם אסור. ובית יד לא מהני אלא בקשור בעיברא דדשא ואינו ניטל באגדו. דבלא בית יד אסור ועל ידי בית יד מותר: יב) איברא לאחר העיון נראה דלמה דקיימא לן כשמואל בנגר בעינן קשור ובפקק סגי במתוקן. והיינו דנגר משום בנין וכמבואר ברא"ש באריכות. גם התוס' מודים דבית יד מהני אפילו במונח. ויותר מזה דאפילו נגר שיש בראשו גלוסטרא מותר אפילו במונח דכן מוכח מדר' יהושע לעיל (דף קכ"ד.) בנגר שיש בראשו גלוסטרא שומטה מפתח זה ותולה בפתח אחר בשבת. וכיון דמונח אסור משום בנין ואינו מותר אלא כשקשור מאתמול דכבר נבנה בנין זה מערב שבת. אבל כשקשרו בפתח אחר בשבת ונועל בו. הרי עושה הבנין בשבת. ואפילו תדחוק שנעל בו במוצאי שבת והקשירה לבד אינו בנין רק בצירוף הנעילה. וכשאחד מהם בחול לא החמירו חכמים. אכתי קשה דאם כן הוא מכין עצמו בשבת לעשות בחול דבר האסור בשבת [שאם הי' נועל בשבת הי' נעשה כל הבנין בשבת]. ואסור משום ודבר דבר. אלא ודאי כיון שיש בראשו גלוסטרא מותר אפילו במונח. והתוס' שהעתיקו עשה בית יד לנגר הנגרר לא קשיא לפי הנ"ל. דזה לפי מה דהוי ס"ל דסוגיא דעירובין גם כן אליבא דר' יוחנן ומשום טלטול ולא קשה מידי מהא דשבת דבשעה שמטלטל מפתח לפתח אין בו חומר יותר משאר כלים. ובשעה שפותח פתח זה עדיין הוא קשור ותלוי. וכן בשעה שנועל בו פתח האחר. ובנתים אין בו חומר יותר משאר כלים ומהני תורת כלי. אבל למסקנת התוס' דסוגיא דעירובין אליבא דשמואל דמשום בנין. על כורחין לומר כפרש"י דבית יד מיירי במונח שהרי אפילו גלוסטרא דגרוע מעשה לו בית יד כמו שכתב הבית יוסף מהני אפילו במונח. וזה טעם פרש"י דפירש בעירובין דבית יד מותר בלי שום קשירה. דאזיל לטעמי' בשמעתין דמשום בנין: יג) ולפי זה יש תימה רבתי על השלחן ערוך דפסק סימן שי"ג בנגר שיש בראשו גלוסטרא אין היתר במונח רק בקשור בעיברא דדשא עכ"פ. אלא שאינו ניטל באגדו. והא פסק בפקק החלון סגי במתוקן ובנגר בעינן קשור. והיינו כחילוק הרא"ש דקיימא לן כשמואל דנגר משום בנין. אם כן מוכח דגלוסטרא מותר אפילו במונח כנ"ל: יד) דעת רש"י דכולא שמעתין משום בנין. וגם הא דאמר רב כהנא והוא שמתוקן נמי משום בנין. דכן פרש"י בהא דהמונח מותר במקדש דכיון דמתוקן מאתמול להכי לאו בונה הוא. ולדידן מותר אפילו במדינה מהאי טעמא. [אבל אם אינו מתוקן אי אפשר שלר' אליעזר יהי' מחוייב חטאת ולדידן יהי' מותר לכתחילה. משום לתא דבנין. דכהאי גוונא מקשה הש"ס ריש תולין. וגם הכא פשטא דשמעתא לרש"י דהכל משום בנין] וצריך להבין דהא מפורש בשמעתא דמשום תוספת אהל עראי מותר ואפילו אינו מתוקן איכא האי טעמא: טו) ונראה דהנה בשבת (דף מ"ח.) רב חסדא שרא לאהדורי אודרא לבי סדיא בשבתא ומסיק דוקא בעתיקי היינו להחזירו לכר זה שנפלה ממנו אבל בחדתי אסור דהשתא משוי לי' מנא. מבואר דכיון שהי' פעם אחת בכסת נשאר שם כלי עליו אף לאחר שנפל. כיון שהי' עליו שם כלי פעם אחת. וכן מבואר בתוספות שבת (דף נ"ט.) בדיבור המתחיל אלא אמר רבא דכיון שהדיוט יכול להחזירו לא פרחה טומאתו שקיבל בעודו מחובר יעוין שם. והכא נמי במה שפוקק בו פעם אחת בשבת מהני שישאר עליו שם כלי או שם בנין אף לאחר שינטל. ואם כן הוה לי' קבע דאף דהפקיקה היא עראי. שלאחר שעה ינטל מכל מקום שם כלי או שם בנין שישאר שאר אחר שינטל מחלון הוא קבע ומה שהוא פקוק ממש עראי הוא ודו"ק: סימן רכה. א) שם (קכ"ו) מתיב רב עמרם ומדבריהם למדנו כו' הקשו בתוס' דנימא מצוה שאני דהכי מחלק הש"ס שילהי מכילתין לענין מדידה. ותירצו דשאני מדידה דלא מיתסר אלא משום עובדין דחול אבל פקיקה אם איתא דאסור הוא משום דדמי לבנין לא שריר