אבני נזר אורח חיים ריג

על כן שפיר משני רב כהנא אנא דאמרי כר' שמעון בן גמליאל. דמדסגי בקנה לאפוקי מאיסור טלטול בתיקון בלא קשירה. הכי נמי בפקק ונגר. דהא בנגר נמי אין כאן משום בנין. ופקק נמי אף דאית בי' תוספות אהל הא תוספות אהל לכולי עלמא סגי בלא קשירה כדמוכח בעירובין על כן שפיר הקשה הש"ס לרשב"ג מחריות לקנה אף דקנה מיירי נמי במנעל כמו נגר. כיון דאליבא דר' יוחנן קיימינן דסבירא לי' דאין בנגר משום בנין. וטעמא דבעי ר"א קשור ותלוי בפקק ונגר לאפוקי מאיסור טלטול טפי משאר כלים לפי שהם תשמישי הבית. והא דאמר ר' יוחנן דר' אליעזר ורבנן פליגי בפקק בתוספות אהל. היינו דפליגי בתרתי בתוספות אהל ובטלטול. דאי אפשר לומר דפליגי בטלטול לחוד. דאם כן לפלגי בנגר לחוד דלית בי' אלא משום טלטול. ואי אפשר לומר דפליגי בתוספות אהל בלחוד. דאם כן דר' אליעזר לא אמר רק משום תוספות אהל אבל לא משום טלטול, אם כן תנא קמא דנגר מני. כרבנן דפקק לא. שהם מתירים ולא אוסרים משום טלטול. ור' אליעזר נמי לא אוסר רק משום תוספת אהל דלא שייך בנגר. אבל מודה דאין איסור משום טלטול. ואם כן תנא קמא דנגר מני. אלא ודאי ר' אליעזר אוסר נמי משום טלטול. ונפקא מינה במה דאסר ר' אליעזר גם משום תוספת אהל. ביש לו תורת כלי גמור על הפקק כגון שיש לו בית יד. דבזה אין איסור משום טלטול ואסור מכל מקום משום תוספת אהל. ורבנן מתירים אפילו ליכא תורת כלי דלית להו לא משום אהל ולא משום טלטול. אלה דברי התוס' בדיבור המתחיל בין ובדיבור המתחיל ר' יהודה וביאור מהרש"א בתוספות דיבור המתחיל והמונח: ג) וקשה לי לשיטת התוספות דאין איסור בנגר אלא משום טלטול. ואם כן היכא דאיכא תורת כלי דנגר מותר כמו בפקק בלא טעמא דתוספת אהל. ואם כן ר' אליעזר דאוסר בעירובין (דף ק"א:) בנגר שיש בראשו גלוסטרא טעמא מאי. דגלוסטרא תורת כלי עליו כדמוכח לעיל (דף קכ"ד.) בהא דאמר גלוסטרא קודם התרת כלים נשנה דתנן נגר שיש בו גלוסטרא ר' יהושע אומר שומטה מפתח זה ותולה בחבירו בשבת. ר' טרפון אומר הרי הוא ככל הכלים המיטלטלין בחצר. ור' יהודה דאסר קודם התרת כלים הוא דאסר. הנה דפשיטא להש"ס דבנגר שיש בראשו גלוסטרא הוא כלי כשאר כלים [דאין לומר דוקא לר' יהושע שהתיר לנעול בו על כן סבירא לי' כלי גמור הוא. דליתא דאפשר דאינו מתיר לנעול בו אלא כשהוא קשור ותלוי כר' אליעזר או קשור לבד כר' יהודה והא דנקט שיש בראשו גלוסטרא. לאו משום היתר לנעול בו. אלא משום היתר טלטול לר' טרפון] ומהתם נמי מוכח דפשיטא לי' לש"ס דכשיש תורת כלי כנגר אין לאסור בו משום טלטול. ואם כן מאי טעמא דר' אליעזר דאוסר בנגר שיש בראשו גלוסטרא: ד) ועוד קשה למה שכתבו דר' אליעזר ורבנן בתרתי פליגי. מהא דאמר בסוף הסוגיא דרש ר' יצחק נפחא הלכה כר' אליעזר. מתיב רב עמרם מדבריהם למדנו שפוקקין בשבת. א"ל מה דעתך משום דקתני סתמא נגר הנגרר נמי סתמא. והא הא דמדבריהם למדנו היינו מהא דפקקו המאור במפיח פרש"י טפיח כלי חרס עיין שם במשנה סוף שבת, ואם כן לא למדנו מזה אלא היכי דאיכא תורת כלי דליכא משום טלטול אפילו לר' אליעזר אלא משום תוספת אהל. והנה לא נפסקה במשנה זו הלכה כרבנן אלא דבמה דפליגי בתוספת אהל. ובהא דנגר דסתמא כר' אליעזר היינו במה דאוסר משום טלטול בליכא תורת כלי אבל לא במה דאוסר משום תוספת אהל. דהא בנגר ליכא תוספת אהל. ואי איכא בנגר תורת כלי מותר גם לר' אליעזר. ואם כן הני סתמי אין ענין זה לזה כלל ואין סותרת זו לזו כלל. דבתוספת אהל סתם משנה כרבנן ובטלטול סתם משנה כר' אליעזר ושפיר מותיב רב עמרם לר' יצחק דפסק הלכה כר' אליעזר לגמרי אף בתוספת אהל. דאין לומר כלל דר' יצחק לא פסק הלכה כר' אליעזר אלא בטלטול דאם כן לא הי' רב עמרם מקשה מידי. ולא הי' צריך להשיב לו מנגר הנגרר: ה) עוד קשה לי בדברי התוספות לקמן בדיבור המתחיל וכי תימא שכתבו בהא דוהוא שיש תורת כלי עליו. דהיינו שתיקנו ועשה בו מעשה והכינו לכך אפילו אינו ראוי לדבר אחר מהני להתיר הטלטול. והקשו על זה מהא דעירובין ק"ב. נגר הנגרר עשה לו בית יד מהו אמר לי' בוכנא קאמרת. משמע דוקא משום דבוכנא ראוי לדברים אחרים. ותירצו דהתם לטעמא דשמואל [טעות סופר שמואל לטעמי' דהתם אביי הוא] דסבירא לי' טעמא דר' יהודה דבעי קישור משום בנין על כן לא מהני שיהי' כלי לדבר זה יעוין שם, ומבואר מדבריהם דלר' יוחנן דטעמא דר' יהודה משום טלטול מהני לר' יהודה תורת כלי אפילו אינו ראוי לדברים אחרים. ואם כן ר' יוחנן דאמר הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. הלכה כר' יהודה הוה לי' למימר. כיון דלר' יוחנן תורת כלי בעי ובכהאי גוונא גם לר' יהודה מותר. ורבן שמעון בן גמליאל דמתיר אפילו בלא תורת כלי הא פליג עלה ר' יוחנן: ו) ולאחר העיון בזה. נראה דהנה הסוגיא דעירובין שהביאו התוס' הנוסחא שלפנינו עשה לו בית יד מהו ופרש"י לנגר שאינו קשור כלל. והיינו נגר המונח. והתוס' העתיקו לנגר הנגרר. מבואר מדבריהם דבמונח לא מהני בית יד רק בנגרר. דבאינו ניטל באגדו וקשור בעיברא דדשא מבואר שם בסוגיא דאסור. עלה בעי עשה לה בית יד. מהו. וניחא ר' יוחנן דאמר הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. וביש תורת כלי לא בעי קשור כלל. דהא דלא כר' יהודה דאפי' בתורת כלי עליו בעי קשירה. אלא דמהני אפילו בקשור בעיברא דדשא ואינו ניטל באגדו. ומכל מקום קישור בעי. ור' יוחנן פסק כרשב"ג דלא בעי קישור כלל: ז) ולפיי זה מה שכתבו התוס' לעיל דלר' אליעזר נפקא מינה במה שאוסר משום תוספת אהל ביש תורת כלי עליו דמשום טלטול כו' היינו דהי' סגי בקשור לבד ולא בעי תלוי. אבל מכל מקום קשור בעי אפילו לאפוקי מאיסור טלטול כנ"ל. דבית יד במונח לא מהני אף דאיכא תורת כלי עליו. והטעם משום שהם תשמיש בית החמירו בתיקונם ולא מהני תורת כלי בהו במונח לר' אליעזר ור' יהודה. והא דפשיטא להש"ס לעיל (דף קכ"ד.) דגלוסטרא קודם התרת כלים נשנה. היינו משום דשם לאו לענין היתר לנעול בי קאי. דאז הוא קשור ותלוי כדין תורה. רק לענין לטלטלו מפתח לפתח ואם הוא כלי מותר לטלטלו אז כשאר כלים: ח) וניחא הא דמותיב רב עמרם לר' יצחק נפחא מהא דמדבריהם למדנו שפוקקין וכו' ושני לי' מה דעתך סתמא הוא נגר הנגרר נמי סתמא הוא.