אבני נזר אורח חיים ריב

דכל הני דשמעתין שאינן אלא דמיון אהל עראי אין איסור אלא אם כן עושה הכל האהל והמחיצה בשבת. אבל אם המחיצות עשויות מערב שבת והאהל לבד עושה בשבת מותר. ואם כן הכא שמחיצות הכלי תחת המשמרת לא עשה בשבת למה יאסור. שוב ראיתי להמגן אברהם סי' שט"ו ס"ק י"א שהקשה כן וכתב דבאמת משום זה כתב הרמב"ם טעם אחר משום שלא יבוא לשמר עיין שם. ותמוה דהא בגמרא מקשה לר' אליעזר דמתיר ביום טוב שיאסור משום אהל: ט) אשר על כן נראה לי דבגמרא מקשה לר' אליעזר לטעמי' דמחייב באחת על הארוג ומצרפין מה שנעשה מכבר אל האחת שעושה בשבת לחייבו. וכן איתא בכריתות י"ט: דלר' אליעזר עקר בערב שבת והניח בשבת חייב על הנחה לבד דהעקירה מחשב להנחה מלאכה ע"ש. והכא נמי מצרפין המחיצות שעשויות מכבר אל האהל שעושה עכשיו בשבת שיחשוב עשיית אהל מלאכה דרבנן אהל עראי] ועל כן לרבנן דקיימא לן כוותייהו דלא מיחייב באחת על הארוג. אין לאסור בזה רק משום עובדין דחול: י) ובזה נראה לי ליישב הא דריש פרק כירה בית שמאי אומרים נוטלין ולא מחזירין. בית הלל אומרים אף מחזירין. ובגמרא אמר ר' אושעיא דלדברי האומר מחזירין מחזירין אף בשבת. ופירשו בתוס' דלבית שמאי אין מחזירין אפילו בערב שבת סמוך ללילה מד שאין שהות להרתיח מבעוד יום. ואמר ר' אושעיא דלבית הלל מחזירין אף בשבת עיין שם. ואכתי צריך ביאור. דמה פשיטא לי' לר' אושעיא דלבית שמאי אפילו בערב שבת אסור עד שלא הוצרך לומר זה. והוה לי' למימר לדברי האומר אין מחזירין אפילו בערב שבת. לדברי האומר מחזירין. אפילו בשבת. שאיסור חזרה לבית שמאי בערב שבת הוא חידוש יותר. ובאמת קשה מנא לי' לר' אושעיא חידוש הזה דלבית שמאי אפי' בערב שבת אסור. כיון דנוטלין על כורחין בשבת. דבערב שבת פשיטא כמו שכתבו התוס' שם. מנא לי' דהאי אבל לא מחזירין אפילו בערב שבת: יא) אך לפי מה שכתבתי יתיישב היטב דהנה בתוס' שם הקשו איך מותר להחזיר קדירה על גבי כירה הא אסור משום עשיית אהל כדאיתא בביצה ל"ג ביעתא קדירה כו' אסורין משום אהל. ותירצו התוס' שכיון שהמחיצות עשויות מבעוד יום מותר. ואם כן מוכח שפיר דהאי ולא מחזירין בערב שבת. דאי אמרת בשבת קשה דמשמע דוקא בשבת עם התבשיל שבתוכו משום דמיחזי כמבשל. אבל ביום טוב דליכא איסור בישול. או שמשים הקדירה בלא תבשיל שבתוכו מותר. והא אחד מתלמידי בית שמאי הוא ר' אליעזר. ולדידי' כיון דמחייב באמת על הארוג גם ביום טוב בלא תבשיל שבתוכו אסור משום עשיית אהל אף שהמחיצות עשויות מאתמול. ואין צורך לאסור משום דמיחזי כמבשל. ומוכח דהאי ולא מחזירין אפילו בערב שבת. ומכל מקום נוטלין בשבת. ואף דחזרה אסור משום עשיית אהל. לא מיתסר הנטילה משום סתירת אהל. דבשלמא החזרה אסור. דהוי גמר מלאכת בנין עשיית אהל. אבל הנטילה לאו גמר מלאכת הסותר עד שיסתור גם המחיצות. דכשם שאין עשיית אהל רק עם המחיצות. כך אין סתירת אהל רק עם המחיצות. אלא שמכל מקום החזרה אסור משום גמר מלאכת בונה. אבל הנטילה לאו גמר מלאכת הסותר. והשתא חידש רב אושעיא דלא תימא דהאי אף מחזירין על לא מחזירין דבית שמאי קאי דהיינו בערב שבת. אלא על נוטלין דבית שמאי קאי דהיינו בשבת אמרו בית הלל דאף מחזירין: יב) דכירנא מילתא בהיות הרב הגאון מו"ה ישראל יהושע שליט"א אבד"ק קוטנא אצלי בקראשנעוויטץ. הקשה לי לפי דברי הש"ס בכריתות (דף י"ט:) בעקר בערב שבת והניח בשבת חייב לר' אליעזר הא בי"ח דבר נחלקו ואחר כך השוו. וחד מינייהו זה עוקר וזה מניח. ור' אליעזר אחד מתלמידי בית שמאי, ולדידי' המניח יש בו חיוב חטאת. עכשיו נדפסה קושיא זו בשמו בתשו' נפש חי' סימן ל"ז. והמחבר ביקש לעקור דברי הש"ס כריתות מפשטן. ולדידי אין צורך דהא כתבו התוספות שבת ג'. דבבא דרישא פטור ומותר. היינו אם הי' שני נכרי עי"ש, ואם כן צריך שפיר לגזירה אם הי' העוקר ישראל והמניח גוי ולא קשה מידי: סימן רכד. א) מכילתין (דף קכ"ה:) במשנה פקק החלון ר' אליעזר אומר בזמן שהוא קשור ותלוי [פרש"י שאינו נגרר בארץ שהחבל שהוא קשור בו אינו מגיע לארץ] פוקקין בו ואם לאו אין פוקקין בו [פרש"י דמיחזי כמוסיף על הבנין] וחכמים אומרים בין כך ובין כך פוקקין בו. ובגמרא מאי בין כך ובין כך אמר רבי אבא אמר רב כהנא בין קשור בין שאינו קשור [פרש"י כלומר אפילו קשירה לא צריך] והוא שמתוקן [פרש"י מוכן מאתמול לכך] עיין שם כל הסוגיא ופרש"י והתוספות: ב) הנה התוספות הוקשו להם בהא דמוכיח הש"ס דרבן שמעון בן גמליאל לא בעי תורת כלי בקנה מהא דחריות דסגי במחשבה אף דליכא תורת כלי. אימא דבחריות דאין איסור אלא משום טלטול סגי במחשבה. אבל בקנה אסור משום בנין. ולאפוקי מאיסור בנין בעי תורת כלי. על כן הוכיחו מזה דגם בקנה אין לאסור משום בנין רק משום טלטול. ושוב הוקשה להם דמה הוכיח רב כהנא מרבן שמעון בן גמליאל דקנה לנגר ופקק. כיון דבקנה ליכא איסור משום בנין כנ"ל. ובנגר מוכח משמואל בעירובין (דף ק"ב.) דאסור משום בנין. שהרי שמואל פוסק בעירובין שם כר' יהודה דבעי קשירה בנגר ובחריות פוסק בשבת (דף נ'.) כרבן שמעון בן גמליאל דסגי במחשבה. על כורחין משום דבנגר איכא משום בנין. וכן בפקק הא איכא משום תוספות אהל. וכיון דבנגר איכא משום בנין ובפקק תוספות אהל. ובקנה על כורחין ליכא משום בנין אלא משום טלטול כנ"ל. והיינו דקנה היינו פותחות. אם כן מה הוכיח רב כהנא מקנה לנגר ופקק. ותי' התוס' דר' יוחנן דאמר כמחלוקת כאן כך מחלוקת בנגר הנגרר. על כורחין סבירא לי' בנגר ליכא משום בנין אלא משום טלטול. דאי איכא בנגר משום בנין. מה ראי' מזה לפקק דאין בו אלא משום תוספות אהל ומותר לכולי עלמא בלי שום קשירה כדמוכח בעירובין. אלא ודאי אין בנגר משום בנין אלא משום טלטול. ואף על פי כן בעי קשירה. ממילא מוכח דגם בפקק בעי קשירה. וכיון דר' יוחנן דמותיב מיני' ר' ירמי' לרב כהנא סבירא לי' דאין בנגר אלא משום טלטול.