אבני נזר אורח חיים ריא

ביום טוב. ומקשה אימר דאמר ר"י באי אפשר לעשות בערב יום טוב. היכי דאפשר מי שמעת לי' ומשני ר"א עדיפי מדר' יהודה. ובתוספות דבדאורייתא מודה ר"א דמכשירין שאפשר אסורים וכי שרי הכא הני מילי באהל עראי דאינו אלא מדרבנן גזירה אטו אהל קבע: ב) וקשה לי דהא בריש פרק וא"ו דפסחים מודה ר' אליעזר לר' יהושע דאסרו משום שבות הואיל ואפשר מערב יום טוב. ונראה ליישב דהנה בשבת (דף קמ"ו פליגי תנאי אם מותר להוסיף בנקב חבית דתנא קמא מתיר. ומפרש רבה דדבר תורה כל פתח שאינו עשוי להכניס ולהוציא אינו פתח ורבנן הוא דגזרו משום לול של תרנגולין ובלול כו' לא אתי לאוסיפי. ויש אומרים סבירא להו דבלול נמי אתי לאוסופי. ואם כן לכאורה קשה איך גוזרין באהל עראי לצורך אוכל נפש אטו אהל קבע. הא באהל קבע לא משכחת לה לצורך אוכל נפש. ודומה לתוספות נקב כיון דלא משכחת לה בלול של תרנגולין אין לגזור בה אטו לול של תרנגולין. הכי נמי לצורך שאוכל נפש כיון דלא משכחת באהל קבע למה נגזור בה אטו אהל קבע: ג) אך נראה דזה אינו. דאם כן תאמר דאף בשבת לשתרי אהל עראי לצורך אוכל נפש כיון דלא משכחת אהל קבע לצורך אוכל נפש. והא ודאי ליתא דכיון דאוכל נפש אינו מתיר בשבת אם כן שפיר גזרינן אהל עראי לצורך אוכל נפש אטו אהל קבע שלא לצורך אוכל נפש. ודוקא תוספות דלעולם קיל מבתחילה [תוספות אהל עראי מותר וכן לבשל מיום טוב לשבת שאם התחיל מערב יום טוב מותר לגמור ביום טוב. וזה היתר עירובי תבשילין כדאיתא ריש פרק ב' דיו"ט] על כן לא גזרינן תוספות אטו לול של תרנגולין בתחילה אבל באהל עראי לצורך אוכל נפש שפיר גזרינן אטו אהל קבע שלא לצורך אוכל נפש. והוא הדין במכשירי אוכל נפש ביום טוב לרבנן. דמה שהוא לצורך אוכל נפש לא מעלה ולא מוריד כלל כיון שהוא רק מכשירין. אך לר' יהודה דמתיר מכשירין שאי אפשר לעשותם מערב יום טוב. ממילא אפילו אפשר לעשותן מערב יום טוב לית בי' אלא לאו הבא מכלל עשה דהוא ולא מכשירין כמו לבית הלל בעולת נדבה כיון דאית בי' משום מתוך אף דנאסר מקרא דלכם ולא לגבוה אין בו אלא עשה. וכן לבית שמאי בשלמי נדבה. ודוקא לבית שמאי בעולת נדבה לוקה דלא הותרה כלל. הכי נמי לרבנן דגלי קרא דהוא. דמכשירין לא אשתרי כלל. אהדרי' לאיסורא קמא כמו גוזז בפסולי המוקדשין [עיין תוספות ביצה דף י"ב.] ולוקה. אבל לר' יהודה דגם מכשירין אשתרי. רק דיש ב' איסור משום שאפשר מערב יום טוב. אם כן אין בו אלא איסור עשה דהוא ולא מכשירין שאי אפשר מערב יום טוב [שוב ראיתי להפרי מגדים אורח חיים בפתיחה שנסתפק בדבר. ולפי עניות דעתי נראה כמו שכתבתי] וכיון דקיל לצורך אוכל נפש משלא לצורך אוכל נפש כלל. שוב לא גזרינן אהל עראי לצורך אוכל נפש ביום טוב אטו אהל קבע שלא לצורך אוכל נפש וזה טעם ר"א דמתיר אהל עראי במכשירין: ד) אך דיש לפקפק בזה על פי הסוגיא שבת (דף קכ"ד בהא דאין סומכין הקדירה בבקעת אף דביום טוב מלאכתו להיתר גזירה יום טוב אטו שבת. הכי נמי באהל עראי לצורך אוכל נפש שאפשר מערב יום טוב גזרינן יום טוב אטו שבת. וכיון דיש בו איסור ביום טוב. שוב לא נתיר בו משום מכשירי אוכל נפש כיון שהי' אפשר לעשותן מערב יום טוב: ה) אך ר' אליעזר לטעמי' מוכח דלא גזרו יום טוב אטו שבת. דבפרק במה מדליקין (דף כ"ח:) אית לי' לר' אליעזר מסיקין בכלים והוא דלא כר' נחמי' (דף קכ"ד:) דאוסר משום דאין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו. ובעירובין (דף ל"ה.) מסיק הש"ס דר"א אית לי' דר' נחמי' בשבת עיין שם. וצריך לומר כדמחלק הש"ס ביצה (דף ל"ב.) אליבא דהאי תנא דאית לי' דר' נחמי' בשבת ולא ביום טוב עיין שם. והנה דר' אליעזר איה לי' כהאי תנא דבשבת אין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו. וביום טוב מותר ולא גזרינן יום טוב אטו שבת, על כן מתיר במת אהל עראי לצורך אוכל נפש ביום טוב. ור' יהודה מסתמא אית לי' הא דאין סומכין את הקדירה בבקעת דגזור יום טוב אטו שבת. על כן קאמר דר"א עדיפא מדר' יהודה: ו) ובזה יש לפרש הסוגיא דלקמן אמר ר' יוסף תלה חייב חטאת. אמר לי' אביי אלא מעתה תלה כוזא בסיכתא הכי נמי דמחייב. אלא אמר אביי מדרבנן שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. ותמוה מאוד דלמה לי' משום עובדין דחול. תיפוק לי' משום איסור עשיית אהל עראי מדרבנן. וכן לקמן (דף קל"ט:) מערים אדם על המשמרת ביום טוב לתלות בה רמונים. פרש"י כיון דאוקימנא דטעמא לאו משום אהל הוא אלא משום עובדין דחול. ותמוה דלמה לא יאסור באמת משום אהל. והרי ר' יוסף אפילו מן התורה רצה לאסור משום אהל. ובחידושי הר"ן בשם רמב"ן דכיון דלא אסור אלא מדרבנן קרי לי' עובדין דחול [והא דמערים לתלות רמונים. משום דהתולה לרמונים אינה מותחה ולא הוי אהל כלל יכיון שדרך התולה לרמונים שלא למתוח. לא פלוג רבנן ולעולם מותר] ותימה על הר"ן שסותר דברי עצמו בפי' הלכות ריש שבת גבי רדיית הפת דעובדין דחול קיל טובא משבות עיין שם. ואם כן איפוא קורא לשבות דעשיית אהל בשם עובדין דחול: ז) אך לפי מה שכתבתי יש ליישב. דהנה דעת הפוסקים [לבד מהרב המגיד לשיטת הרמב"ם] לפסוק כר' יהודה במכשירי אוכל נפש. ואם כן אין איסור בתליית המשמרת ביום טוב רק משום גזירה אטו שבת כמו הסומך קדירה בבקעת כנ"ל, והנה בביצה (דף ל"ג.) מפרש טעמא דאין סומכין הקדירה בבקעת משום דלא נתנו עצים אלא להסקה. וכתבו בראשונים שם דסוגיא דביצה חולקת על סוגיא דשבת דמפרש הטעם גזירה יום טוב אטו שבת עיין שם. ואם כן יש לומר אביי סובר כסוגיא דביצה. ועל כן אין לאסור אהל עראי ביום טוב לצורך אוכל נפש מדרבנן אטו אהל קבע. כיון דאהל קבע לצורך אוכל נפש ליכא. ואטו אהל קבע שלא לצורך אוכל נפש ליכא למיגזר, כיון דצורך אוכל נפש קיל דלית בי' אלא עשה לר' יהודה דקיימא לן כוותי' כנ"ל וגזירה דיום טוב אטו שבת הא לית לי' כסוגיא דביצה. ודוקא לר' יוסף דאסור מן התורה אסור גם ביום טוב. אך למה דמוכיח אביי דמן התורה מותר. שוב אין לאסור ביום טוב רק משום עובדין דחול. ועל כן מותר כדי לתלות בה רמונים ביו"ט ודו"ק היטב: ח) עוד נראה ליישב הא דאסיק אביי משום עובדין דחול. דהנה תמוה לפי מה שכתבו הפוסקים