אבני נזר אורח חיים רי

ה) וכל זה שאינו כעין בנין. אבל כעין בנין מפורש בביצה (דף ל"ב:) דגזרו חכמים על בנין עראי. ועל כן אבנים של בית הכסא אי לאו משום כבודו הי' אסור לצדדן. דצידוד היינו כעין בנין. כדאיתא ריש פרק הבונה תלת בניני הוי תתאה בעי צדודי ועפרא: סימן רכב. א) מבואר בתוספות ושאר פוסקים דאין איסור אהל עראי בלא מחיצות ונראה לי דאפילו אהל עראי גמור שמתכוין להגין אין איסור בלא מחיצות. וראי' מהא דאמר בפרק כירה (דף מ"ג.) גבי מת המוטל בחמה חם להם מלמעלה מביאין מחצלת ופורסין עליהם זה זוקף מטתו ונשמט והולך וזה זוקף מטתו ונשמט והולך לו. ופרש"י דהוי כהאי מדורתא מלמעלה למטה שרי והכא אהל גמור הוא להגן מפני החמה. ואם איתא דאהל גמור אפילו בלא מחיצות אסור. תיכף שזוקף המחצלת עבדי לאיסורי'. ומה יועיל להתיר מה שזוקף המטה אחר כך. אלא ודאי אף באהל עראי גמור אין איסור בלא מחיצות. כן נראה לי פשוט: ב) אלא שראיתי להרא"ש ז"ל בפרק המביא סימן י"א וזה לשונו והא דאמר בפרק בתרא דעירובין כרוך בודיא ושייר בה טפח אלמא דמקרי אהל בלא מחיצות. התם שאני דהוי בנין חשוב וגם עיקר כוונתו לעשות אהל. אבל בנין עראי כזה לא מקרי בנין בלא מחיצות עד כאן לשונו. ונוראות נפלאתי דמה ראי' מהא דכרוך בודיא. התם יש דפנות אלא שלא עשה הדפנות בשבת. וכן הוא בתוספות ריש פרק כירה וד' יאיר עיני: ג) ומכל מקום במה שכתבו התוספות ביצה (דף ל"ב:) והפוסקים שאם היו המחיצות עשויות מבעוד יום אין איסור דלא אסרו אלא אם עשה המחיצות והאהל בשבת. זה אינו באהל עראי גמור. שהרי מפורש בהא דכרוך בודיא דאפילו בלא עשיית מחיצות אסור. וכן בכיפי דערבא דכריכת מחצלת לבד אסור. אלא ודאי דין זה אינו אלא בדבר שלפי האמת אפילו אהל עראי אינו שלא נתכוין להגין. וכן כתב הריטב"א בעירובין שם וזה לשונו מה שפרש"י ז"ל בלשון אחר לסדר ביצים על גבי כלי אינו נכון וכבר דחוהו בתוס' דכהאי גוונא לא חשיב אהל כשאין שם מחיצות כלל. ועוד אפילו יש לו דפנות לא אסרו בכל כיוצא בזה שאינו אלא דמיון (בנין צריך להיות אהל] עראי בעלמא אלא בשעושה הכל כלומר שעושה הדפנות ונותן עליו כעין אהל. אבל כל שהדפנות עשויות מערב יום טוב והוא מסדר עליהם כעין אהל לא גזרו בו בכל כיוצא בזה שבדרך אמת אפילו [בנין צריך להיות אהל] עראי אינו שאינו אלא דמיון [צריך להיות בנין] אהל עראי עד כאן לשונו. הנה מפורש בדבריו שדין זה דאין איסור אלא אם כן עשה גם המחיצות מבעוד יום זה אינו באהל עראי גמור. וגם מפורש בתחילת דבריו דכשאין שם מחיצות כלל אפילו באהל עראי גמור מותר. וכן משמע מדברי הגהות מיימוני בהלכות סוכה פ"ה הלכה ט' שאין לעשות הסכך קודם הדפנות משום דבשעת עשייתן לא הוי אהל ויש בו משום תעשה ולא מן העשוי והביאו הרמ"א סימן תרל"ה ואף דהתם הוי אהל עראי גמור לעשות צל והוא אהל מן התורה ודברי הרא"ש צריכים עיון גדול ד) שוב ראיתי להרב ז"ל מלאדי סימן ש"א סעיף מ"ח בדין כובע וזה לשונו וטוב להחמיר שיהי' נכפף ממש מאליו ואז אף אם מגביה ומעמידו בשוה אין בכך כלום יעוין שם. הנה דאין איסור בעשיית אהל במקום שאין לו חיזוק מעצמו רק על ידי שאוחזה בידו. ואם כן אין ראי' מהא דמת המוטל בחמה דכשפורס המחצלת קודם שזקף המטות אין לפריסת המחצלת חיזוק רק על ידי שאוחזה בידיו שאם יסלק ידיו הרי המחצלת נופל ואין האוהל נעשה רק בשעה שזוקף המטות ואז מותר משום שינוי ולא קשה מידי להרא"ש. מיהו דעת ריטב"א והגהות מיימוני דאפילו אהל עראי אינו בלא מחיצות כנ"ל: ה) ובדברי הגהות מיימוני הנ"ל קשה לי מהא דריש פרק חולין אין תולין את המשמרת ביום טוב. איבעיא להו תלה מאי א"ר יוסף תלה חייב חטאת. אמר לי' אביי אלא מעתה תלה כוזא בסיכתא הכי נמי דמחייב אלא אמר אביי מדרבנן. ובתוספות שם ואף על גב דתלה כוזא בסיכתא אפילו איסור דרבנן ליכא. במילי דרבנן שייך שפיר לחלק. אבל אי במשמרת מדאורייתא אסור אין שייך לחלק עד כאן לשונם. הרי דאף דתלה כוזא אין כאן מחיצות. מכל מקום אם הי' מדאורייתא הי' נחשב אהל בלא מחיצות. ואם כן בסוכה דאורייתא למה לא יחשב אהל בלא מחיצות: ו) ונראה לי דהנה בסוכה (דף י"ט:) קיימא לן שפוע אהלים לאו כאהלים דמי. וכן בשבת (דף קל"ח:). ואלו באהלי טומאה תנן פרק ז' דאהלות משנה ב' כל שפוע אהלין כאהלין. ונראה משום דסוכה צריך מחיצות ואם אין כאן מחיצות לבד וסכך לבד. רק שפועי שיעלה לכאן ולכאן כיון שאינו ניכר מה סכך ומה מחיצה לא הוי אהל. ואם עשה מחיצה טפח באמת הסוכה כשרה. אבל באהלי טומאה דאין צריך שם מחיצות שפיר שפועי אהלים גם כן כאהלים. ובשבת דמבואר בפוסקים וכן משמעות הש"ס פרק כירה דאין אהל בלא מחיצות על כן שפועי אהלים לאו כאהלים. ועל כן כתבו התוספות שאם הי' איסור עשיית אהל עראי בשבת מדאורייתא הי' אסור בלא מחיצות. כמו אהלי טומאה. ועל כן הוכיח הגהות מיימוני מדגבי סוכה שפועי אהלים לאו כאהלים. מוכח דבלא מחיצות לא הוי אהל כלל. והטעם מדגלי רחמנא מקרא דבסכת דבעינן מחיצות. ואם לא כן הי' כשר שפועי אהלים כמו באהלי טומאה כנ"ל: סימן רכג. א) ריש פרק תולין ר' אליעזר אומר תולין את המשמרת ביום טוב וכו'. [פרש"י שמסננין בה שמרי יין ומותח פיה לכל צד בעגול ונעשה כאוהל על חלל הכלי ואף על גב דעביד אוהל שרי ביום טוב כדמפרש בגמרא] ובגמרא השתא ר' אליעזר אוסופי אהלי עראי לא מוספינן למיעבד לכתחילה שרו. מה הוא דתנן פקק החלון כו' ואמר רבה בב"ח א"ר יוחנן הכל מודים שאין עושין אהל עראי ביום טוב ואין צריך לומר בשבת. לא נחלקו אלא להוסיף שר' אליעזר אומר אין מוסיפין ביום טוב ואין צריך לומר בשבת וחכמים אומרים מוסיפין בשבת ואין צריך לומר ביום טוב. ר' אליעזר סבר כר' יהודה דמתיר מכשירי אוכל נפש