אבני נזר אורח חיים רט

משום מחתך. קוטם נמי משום מחתך. דבסוגיא מדמי להו להדדי: סימן ריט. א) בגמרא (דף ק"ב:) פליגי רב ושמואל מסתת משום מה מחייב, רב אמר משום בונה. ושמואל אמר משום מכה בפטיש. ופליגי נמי בעייל שיפתא בקופינא דמרא. ובעושה נקב בלול של תרנגולים ומבואר בסוגיא דמסתת הוא דרך בנין טפי מהני. והרמב"ם פסק באינך משום בונה. ובמסתת משום מכה בפטיש. משום דריב"ל סבירא לי' הכי בפרק כלל גדול (דף ע"ה:): ב) וקשה דמסתת הוא דרך בנין טפי מהני ולא מחייב משום בונה. כל שכן בהני. וצריך לומר דטעמא דריב"ל במסתת משום דעדיין אינו מחובר. ודומה לבנין כלים דקיימא לן אין בנין בכלים. ומשום עושה כלי נמי לא מיחייב. דבמסתת אינו דבר שלם רק שאחר כך נתנו בבנין. על כן אמרינן בו אין בנין בתלוש כמו בכלים. ולשיטת התוספות דתלוי אם צריך לאומנות. בודאי מסתת צריך אומנות לכך. אך לשיטת הרמב"ן והריטב"א והרב המגיד דתלוי באם עושה כלי או רק תיקון. ומסתת לא נעשה בו דבר שלם רק לתתו בבנין. ובפרט שגם תחילה הי' ראוי לכך אלא דעכשיו שפיר טפי. והוא רק תיקון דלא חשיב בנין בדבר תלוש. ולרב דמחייב במסתת משום בונה כתב המאירי משום שסופו לתתו בבנין חשיב בנין בקרקע. ולדידן לא קיימא לן הכי ודו"ק: סימן רכ. דין עשיית אהל עראי. א) בביצה (דף ל"ב:) דגזרו חכמים בנין עראי אטו בנין קבע. ובתוספות שבת (דף קל"ז:) כתבו בפשיטות מש"ס הנ"ל דאיסור אהל עראי משום גזירה אטו אהל קבע. עיין שם. וכן כתב הרמב"ם בפרק כ"ב מהלכות שבת הלכה כ"ז. ומכל מקום מוכח שם בסוגיא דאהל עראי חמור מבנין עראי דמקשה שם אהא דאמר רב נחמן אבנים של בית הכסא מותר לצדדן ביום טוב ממתניתין דאין מקיפין שתי חבית לשפות עליהן את הקדירה. ומשני התם בנין קבע אסרה התורה וגזרו חכמים בנין עראי אטו בנין קבע. והכא משום כבודו לא גזרו רבנן. ולכאורה למה לי' לשנויי מתני' שאני התם דעביד אוהלא. בפשיטות הי' לו לומר כיון דעראי הוא אין איסורו אלא מדרבנן ומשום כבודו לא גזרו. ועל כרחינו לומר כדברי המאירי שם דמשום אוכל נפש הוי לן למשרי כמו משום כבודו. ומשני שאני התם דעביד אוהלא חמור טפי ואפילו משום אוכל נפש והוא הדין משום כבודו לא שרינן. וקצת קשה לשיטת תוס' הנ"ל דגם באהל הטעם משום גזירה למה יהי' חמור מבנין עראי דאסיר גם כן משום גזירה: ב) ולולי דברי התוספות הי' נראה לי דאיסור אהל עראי לאו משום גזירה אלא משום דעיקר בנין המשכן הי' האהל ולא הקרשים כדאיתא בפרק במה מדליקין (דף כ"ח.) משכן קרוי משכן ולא קרשים קרואים משכן. על כן החמירו באהל אפילו אהל עראי. סימן רכא. א) ובדין מחיצות עראי יש ג' שיטות. א) שיטת רש"י דאין איסור כלל אפילו עושין להתיר., כן כתבו התוספות בשמו שבת (דף קכ"ה:) וכן מפורש ברש"י סוכה (דף ט"ז:). (ב) שיטת התוס' והרא"ש שבת שם דמחיצות עראי אסורים כמו אהל עראי. והא דשרי מחיצה רביעית בסוכה לעשותה עראי ביום טוב כמפורש בעירובין (דף מ"ד.) היינו משום דכבר יש שם ג' מחיצות הוי תוספות בעלמא דשרי. אבל מחיצה שלישית הואיל והיא מתרת חשיב כבתחילה, ולפי שיטתם אסור לעשות מחיצה בבית להפסיק בין הספרים להתיר תשמיש או עשיית צרכיו. אפילו הי' טפח מבעוד יום כיון דהאי טפח לא הועיל להתיר חשיב כבתחילה (ג) שיטת האור זרוע והרא"ם בספר יראים דאין איסור במחיצות אלא אם כן עשויים להתיר. וזה טעם היתר מחיצה רביעית הואיל ואין עשוי להתיר. ולעולם לא חשיב תוספות אף שיש ג' מחיצות מכבר כיון דבהאי מחיצה לא הותחל כלל. וזה טעם היתר מהר"ם במחיצה העשוי' להתיר אם התחיל טפח מבעוד יום. דאף שעשוי להתיר לא חשיב כבתחילה דלא כתוספות והרא"ש הנ"ל. וכן פסק הרמ"א סימן שט"ו סעיף א': ב) והנה לשיטת רש"י וכן לשיטת מהר"ם ורא"ם ואור זרוע צריך לומר דהא דאסור פקק החלון לר' אליעזר משום אהל אף דחלון היינו בדופן ואינו להתיר. משום דמחיצה קבועה הוא כמו שפרש"י בסוגיא דפקק החלון. ומה שפרש"י ריש פרק תולין דפקק החלון היינו ארובה בגג הקשה המגיני שלמה דאי אפשר לומר שאין בפקק שבגג משום אהל. דהא בשלהי שבת בהא דפקקו המאור בטפיח מסיים ומדבריהם למדנו שפוקקין המאור בטפיח. ושם מפורש בגמרא שבמחיצה הי': ג) וקשה לי דאיך למד ר' יוחנן ממשנה זו שחכמים מתירים להוסיף על אהל עראי כיון שבתוספות בלבד בלא מה שהי' מכבר יש כדי לאסור. אימא דוקא במחיצה דהפקק בעצמותו אין בו איסור. דמחיצות עראי שאינן להתיר אין בהם איסור של כלום. רק משום תוספות על המחיצה קבועה ורבנן מתירים תוספות. אך תוספות אהל הרי התוספות עצמו יש בו כדי לאסור: ד) וגם לשיטת התוספות והרא"ש דמחיצה עראי גם כן אסור אפילו אינו להתיר. והיתר מחיצה רביעית דסוכה רק משום היתר תוספות, קשה לי דמסתמא פקק החלון אין בגובה עשרה ולאו מחיצה היא רק בצירוף מחיצה שמכבר מתירים חכמים ור' אליעזר לטעמי' דאחת על הארוג חייב. על כן מצטרפין המחיצה שמכבר לשיעור עשרה. ולרבנן דפטרי באחת על הארוג במלאכה של תורה מתירים בדרבנן. אבל באהל למעלה דבטפח הוי אהל. וכיון שיש בתוספות כשיעור מנ"ל דחכמים מתירים. מיהו בדברי מהר"ם שהביא רמ"א ריש סימן שט"ו שאם הי' מחיצה טפח מערב שבת מותר להוסיף מבואר דסבירא לי' דבדינים אלו טפח חשיב מחיצה אתי שפיר לשיטת תוס' ורא"ש: