אבני נזר אורח חיים כא

שמע וכיוצא בו. אבל אם בתפילין ומזוזות כתוב כסדר רק הכותב כתב והי' אם שמע בסוף הקלף ואחר כך כתב לפני' שמע. לא חשיב שלא כסדרן. וזה דעת רבינו יחיאל שהביא הגהות סמ"ק והובא בב"י (סימן ל"ב). ואף דאנן קיימא לן לפסול. מכל מקום במקצת אות שלדעת המג"א (סימן ל"ב סעיף כ"ג) הב"י והרמ"א מכשירין בזה. אולי נוכל לצרף להכשיר. והמעיין יראה שמקילין בשלא כסדרן אם התינוק קורא בלא תיקון. אף שלענין חק תוכות לא מהני אם רגל הה"א דבוקה לגגה והתינוק קורא ה"א לא מהני גרירה. הנה דמקילין בפסול שלא כסדרן. והוא מחמת שאינו פסול ברור שדעת בה"ע והר"ן ור' יחיאל להכשיר. מכל מקום לפי מה שבארתי שאף ב"י ורמ"א שמקילין בגט. מודים בתפילין ומזוזות. אין כאן צירוף. ואין נראה להכשיר: הק' אברהם. סימן ב"ה יום א' נח תרס"ג לפ"ק פה סאכטשאב: עוד להנ"ל. א) ראיתי ראייתו להכשיר מקצת אות שלא כסדרן מתוס' יומא (דף נ"ז.) שהקשו אהא דנתערבו לו דם הפר ודם השעיר דאמר רבא נותן אחת למעלה ושבע למטה מדם התערובות ועולה לו לכאן ולכאן ואמר רב ירמי' הא קא יהיב למעלה דשעיר מקמי מטה דפר והתורה אמרה וכלה מכפר את הקודש כלה דם הפר ואחר כך כלה דם השעיר. ועל זה הקשו התיס' למה לי' לאתויי האי קרא תיפוק לי' מדכתיב מתנות דם הפר ברישא וכתיב חוקה. ועל זה תירצו דמחוקה הוה ידעינן דבעינן כסדרן רק במעשה שלם. ואם שינה הסדר במעשה שלם פסול. אבל אם שינה הסדר במקצת מעשה לא איכפת לן עכת"ד וע"כ קל וחומר מה התם דאף הזאה אחת שם הזאה עלי'. מכל מקום אינו נפסל משום שלא כסדרן. משום דמקצת מעשה לא איכפת לן בכסדרן. כל שכן בכתיבת אותיות דמקצת אות אין שם אות עליו. פשיטא דמקצת מעשה אינו נפסל משום שלא כסדרן עכ"ד: ב) תשובה הנה לבבי לא כן ידמה כי אם נדמה להתם הלא התם מעשה שלם הוה שהקדים כל עבודות דחד מקום מקמי מתנות דפר. דהוה כפרה שלימה. דכל מקום ומקום כפרה שלימה בפני עצמו. שהרי אם נשפך הדם לאחר מתנות דחד מקום. שוחט אחר ואינו חוזר ומזה באותו מקום שכולן כפרה כפרה בפני עצמו. כדאיתא שם (דף ס"א ). ובתפילין דאין כפרה רק מצוה. אם תמצא לומר דאינו פוסל אלא בשלם. אפילו קדים פרשה שני' לראשונה יוכשר. ואף אם תמצא לומר שכל פרשה מצוה בפני עצמו כמאמרם שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשה ד' של יד וד' של ראש. מכל מקום אם הקדים פסוק מאוחר לפסוק מוקדם באותו פרשה יוכשר. דחצי מצוה הוא. והרי קרא דוהיו בהוייתן יהו קאי באותה פרשה גופה בודאי. [ובהקדים פרשה שני' לראשונה יש דעות עיין ט"ז סימן ר"ץ] וגלי קרא דאפילו בחצי מצוה יש עיכוב. [דלא כעבודת יום הכיפורים דאין קפידא בחצי כפרה] ושוב אפילו בחצי אות יפסול ודו"ק. ג) מ"מ יש מקום לבעל דין לחלוק ולומר נהי דגלי קרא בחצי מצוה דעל כל פנים הוי אות שלם. בחצי אות לא גלי. ולפנינו יתבאר סתירת זה. כתר לי זעיר. אך עיקר הראי' הלא תוס' יומא כתבו בזה לשונו "ושמא יש לומר" דמחוקה כו' והלשון ויש לומר אינו לשון ברור דיש לומר כך וי"ל להיפוך גם כן. והלשון שמא יש לומר היינו דאפשר שיש לומר כך ואפשר שאין לומר וכעין ספק ספיקא. ואם כן אפילו ספק שקול לא הוי אם לא נאמר חוקה בחצי מעשה. ומעלתו רוצה ללמוד מזה ודאי להקל בשל תורה אתמהא. ובאמת אפילו ספק ספיקא אין ללמוד משם. שהרי דבריהם מורים בעליל כי מוזר בעיניהם סברא זו שלא נלמוד רק מעשה שלם. רק משום הקישיא דלמאי אצטריך לאתויי קרא וכלה מכפר את הקודש כנ"ל תיפוק לי' מדכתיב חוקה. ובשביל זה כתבו ושמא י"ל כנ"ל. והנה קושיא זו תמוה שהרי ע"כ נתערבו דמי פר ודמי שעיר במתנות שבהיכל. דבמתנות שבפנים אי אפשר. דקודם שנתן מתן פר בפנים אין כאן דם שעיר. דשעיר ששחטו קודם מתן פר לא עשה כלום. וע"כ במתנות שבהיכל. והרי ר' יהודה סבירא לי' דלא נאמר חיוה רק בנעשה בבגדי לבן מבפנים. ופירש"י לפני ולפנים וכן מפורש בגמרא (דף מ'.) לא דאקדים מתנות דפר במזבח מקמי מתנות דשעיר בהיכל ור' יהודה היא. הנה מפורש דהיכל לענין זה חוץ מיקרי. וכן בזבחים (דף מ'.) והובא בלח"מ סוף הלכות עבודת יום הכיפורים] ואם כן מה קושיא אם רבא כר' יהודה סבירא לי'. והרי פוסק הלכות הוא רמב"ם. פוסק כר' יהודה. ועל כרחנו לומר שקיצור יש בתוס'. וקושייתם הוא רק לפרש"י דמפרש הסוגיא בלפני ולפנים. אבל לאחר שהשיגו התוס' בעצמם על פירש"י שם בעמוד ב' מהא דשעיר ששחטו קודם מתן של פר לא עשה כלום. ונתבטלה הקושיא. שוב הדרינן לסברא פשוטה דאין חילוק בין כל המעשה לחצי'. ובסוף הלכות יום הכיפורים יעדנו קונטרס מיוחד לבאר שיטת הראשונים בזה: ד) עוד כתב מעלתו ראי' שני' מהא דקיימא לן דבר ולא חצי דבר. והכא נמי דילפינן מדכתיב והיו הדברים דוקא אדבר שלם ולא על חצי אות. וזה חשב מעלתו לראי' ברורה. ואינו נראה. דמלבד דאין לנו שום ידיעה איך דרשו חכמים המקראות. כמו שכתב מהר"ל בספריו שדרשת חז"ל באשר ידעו עפ"י סוד המצוה שכך צריך להיות דרשו כן מן המקרא גם כן. ועפ"י שנים עדים יקום דבר. ובזוהר (ח"ג רמ"ד:) ורבנן דמתניתין ואמוראין כל תלמודא דלהין על רזין דאורייתא סדרו לי' וכיוצא בזה בתוס' בכמה מקומות בענין מה הפרט. והרבה יש לי להאריך בזה. ואלו הי' עולה ראי' זו במחשבתי לא הייתי משגיח עלי' כלל. אך גם לפי דברי מעלתו איפכא מסתברא. דבשלמא אם הי' כתוב בלשון לא יהי' הדברים שלא כהוייתן היינו שלא כסדרן הי' מקום לומר כן. אבל הא כתיב והיו הדברים. ואם דברים פי' כל הדברים. היינו שכל הדברים צריכין להיות כהוייתן לא יחסר אף חצי דבר שאם יחסר חצי דבר לא יהיו כל הדברים כהוייתן: ה) עוד כתב מעלתו והסברא גם כן נותנת כן. שהרי יש פוסקים דבגוונא דלא מינכר אחר הכתיבה שהוא שלא כסדרן כשר. למה נפליג מחלקותם אף בחצי אות. אין ממש בדברים אלו. ובשלמא אם הי' מחלוקת בשיעור. שהמכשירים יכשירו עד פסוק אחד. והפוסלים לא נדע מדבריהם אם באות אחת או אפילו בחצי אות.