אבני נזר אורח חיים כ

סימן ט. ב"ה יום א' נצבים וילך במחוברין תרס"ב לפ"ק פה סאכאטשאב. שלום וכ"ט לכבוד הרב האבד"ק פלוני. על דבר השאלה אם להכשיר מקצת אות בתפילין ומזוזות שלא כסדרן. א) תשובה. הנה לכאורה יש להכשיר מדברי הרמ"א באהע"ז (סימן קכ"ה סעיף ד') וז"ל ולא מיקרי חק תוכות אלא כשכל האות נעשה כך. אבל אם עדיין צריך לתקן שיהי' אות. כשר עכ"ל. ובודאי הוא הדין בפסול שלא כסדרן. אך קשה טובא על הרמ"א. הא פסק המחבר באו"ח (סימן ל"ב סעיף י"ח) וז"ל ורי"ש שעשאה כמין דל"ת יש להחמיר ולומר דלא סגי כשיגרור הירך לבדו או הגג לבד ויחזור ויכתבנו כמין רי"ש משום דבין הירך בין הגג נעשה בפיסול. הלכך צריך לגרור שניהם עכ"ל. והא לדעת הרמ"א באהע"ז הנ"ל אפילו נפל טיפת דיו והוא גומר האות סגי. כל שכן בזה שכתב כולו רק שכולו לא הי' כתקנו דודאי מהני הגמר דבכשרות. ואף שכתב המחבר באו"ח רק בלשון יש להחמיר לגרור כל האות. היינו דוקא בכתב כולו אך הי' בפסול. אבל בשמקצת לא כתב כלום רק נפל טפת דיו פסולו ברור דאי אפילו לא כתב חצי אות ראשון כלום הוא רק חומרא. איך נגבב עוד חומרא על חומרא בכתב חצי אות ראשון בפסול. דמסברא דומה לתעשה ולא מן העשוי בפסול. דאין פסול רק בגמר מעשה כמו שיבואר לפנינו. אלא ודאי כשתחילת האות הי' שלא בכתיבה רק בחק תוכות וכדומה פסול גמור ע"כ מחמירין אפילו בכתוב בפסול. משום דאולי יש לחלק בין תעשה ולא מן העשוי לכאן. ומוכח שאם הי' חצי הראשון בחק תוכות פסולו ברור. ואיך היקל הרמ"א בגט שמחמירים בו בכל מקום יותר מבתפילין [כנודע משום דבתפילין גנאי לדבר שבקדושה להצריך גניזה] אלא במקום שיש טעם לחלק ביניהם ב) ואשר אחזה ליישב בזה. דאף שהמג"א והפר"ח יראה מדבריהם דכל אפי שוין בזה סתו"ם וגיטין. לבבי לא כן ידמה וחילוק יש. דגט דכשר בכל כתב רק שיהי' לשון גירושין. [יהי' איזה כתב שיהי'] ואין האות עיקר רק הקריאה. וכל שלא נגמר האות אין לו שום קריאה. הרי במה שגמר האות ועושה שיהי' נקרא. הוא עושה כל האות. ודומה לשחיטה שהלכה למשה מסיני לשחוט רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה ומכל מקום בהי' חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא וגמרו כשר. דחשיב ששחט הרוב. ומשום דחצי קנה אינו כלום דלא מטרפא בי' והדרא בריא. נמצא שבהאי כל שהוא שחט כל הרוב. והכא נמי בגמר האות הגיטין כיון שבלא הגמר לא הי' נקרא כלל. חשיב שעושה כל האות. אבל בסת"ם דבעי כתב אשורית דוקא. וכיון שמקצת תמונת האות נעשה בחק תוכות פסול. דמה בכך שעושה קריאה לאות. הלא בקריאה לבד אינו יוצא. רק בתמונת האות. ומקצת התמונה נעשית מאלי' דרך משל. האל"ף יש לה ג' תמונות היו"ד שעל גביו. הוי"ו שבאמצע. היו"ד שתחתי'. וכל תמונה רומז לענין בפני עצמו. כמבואר באותיות דרע"ק ובגמרא. שדרש בכל קוץ וקוץ תילי תילין של הלכות. וכן בספרי הקבלה. ואם כן כשהי' היו"ד שעל גביו מאלי' נהי שעשה קריאה לאות. הלא מכל מקום התמונה לבד יש בה קדושה ואינו יוצא אלא בה. וזה לא עשה הוא כלל. [ואינו דומה לגט שבקריאת האות יוצא. יהי' האות איזה תמונה שיהי' ואם כן אף שמקצת התמונה הי' תחילה מאלי'. מכל מקום הקריאה לא הי' כלל תחילה והוא עשאה כולה ויוצא בה שאין צריך לתמונת האות כלל] והוא הדין לשלא כסדרן אפילו במקצת דפסול: ג) והנה בתוס' סוכה (דף י"א.) סוף העמוד דלשמה בעי מתחלה ועד סוף. אבל תעשה ולא מן העשוי לא פוסל רק אם כל העשוי בפסול. הגם כי יש לומר דזה דוקא לרב דאמר פסיקתן וקציצתן זו עשייתן אבל לדידן דלא קיימא לן כרב בהא. אף אם עשה מקצת בפסול חשיב תעשה ולא מן העשוי. אך בתוס' מנחות (דף מ':) בד"ה שמא מבואר דכן הלכה דבמקצת לית בי' משום תעשה ולא מן העשוי. וכן פסק בש"ע או"ח (סימן י"א סעיף י"ג) עיין שם ובב"י ומג"א. והנה הא דבעינן כסדרן. בפשיטות דומה ללשמה ובעי מתחילה גם כן כסדרן. אך יש מקום לבעל דין לחלוק לדמותו למן העשוי בפסול דאינו פוסל אלא בגמרו: ד) אך באמת הא דמבואר בתוס' ופוסקים הנ"ל דתעשה ולא מן העשוי אינו פוסל אלא בגמר משמע להיפוך בהשגות הראב"ד (פ"ד מהלכות ממרים הלכה ג') שכתב דלמאן דאמר לולב צריך אגד אם היו ג' מינים אגודים ואחר כך קשר הרביעי עמהם פסול משום תעשה ולא מן העשוי. והביאו הר"ן בחידושיו לסנהדרין. [ונראה לי שצריך לומר שאם היו ב' אגודים והוסיף השלישי שהרי האתרוג אין עמהם באגודה] והרי אף דהכא לא נגמרה העשוי בפסול רק מקצת אגד הי' בפסול ומכל מקום פסול. ואין זה דומה לקשר ציצית אחת או שנים בפסול דאית בי' משום תעשה ולא מן העשוי. דהתם כל ציצית עשוי' בפני עצמו אלא שמעכבין זה את זה. מה שאין כן הכא שאגד אחד לשלשה מינים ממילא אם אגד רק מקצת הוי רק מקצת בפסול: ה) ועוד דעיקר דברי התוס' צריך להבין בעשאה מן הקוצין או מן הגרדין משום תעשה ולא מן העשוי ליכא. דגמרם הוא עשייתן רק הפסול משום דבעינן תלי' לשמה. וכיון דאמרת דגמרן הוא עשייתן שוב הרי יש עשי' לשמה: ו) אך עיקרן של דברים שדברי התוס' והראב"ד דין אחד. ואדרבה מכח דברי הראב"ד מתבאר סברת התוס'. דכיון שחידש הראב"ד שאם אגד שני מינים חשיב עשוי' בפסול משום שלא גמר כל האגד. אם כן ממילא בהתחלת הציצית לעולם הוא בפסול כיון שחסר גומרם וכך הוא מצותם. ועל כרחך שהקפידה התורה רק על גמר עשייתם שיהי' בכשרות ותחילת עשייתן לעולם הוא בפסול. אבל תלי' לשמה שפיר בעינן גם בתחלה. דזה יוכל להיות שיהי' כל העשי' לשמה. מה שאין כן העשוי' בכשרות אי אפשר בתחילה דאין הכשרן אלא בגמרם. אבל באגד דלעולם דרך עשייתן באגד כל הג' מינים וכל העשי' הוא בכשרות. על כן פסול באגד תחילה שני מינים. והכי ברירא דהא מלתא. ואם כן בכסדרן שיכול לכתוב כולו כסדרן אין להכשיר במקצת אות: ז) ומה שיש לצדד בזה. יען דעת בעל העיטור והר"ן בתשובה דפסול שלא כסדרן היינו שאם אין הכתב בפרשה כסדרן. דרך משל. שכתב והי' אם שמוע