אבני נזר אורח חיים רח

תיקון כלי ושפיר חייב משום מכה בפטיש שגם תחילה הי' כלי ודו"ק: ו) נחזור לענינינו לפי מה שלמדנו מדברי רש"י ז"ל דכל שאינו עושה מעשה חדש בגוף אלא שמסלק ממנו דבר המקלקלו לא מיחייב משום בונה אלא אם כן מחשב ומתכוין דהוי מלאכת מחשבת. ואם כן קשה למה הוצרך הגמרא ליישב דסבירא לי' כאבוהו דבר שאין מתכוין מותר. ולתנא קמא דלית לי' דר' שמעון אסור למעט. הלא כשאינו מתכוין לאו מלאכת מחשבת הוא ופטור מדאורייתא בשבת גם לר' יהודה כמו שכתבו התוס' בכמה מקומות] ושוב לא יתחייב משום בונה. דאינו עושה מעשה חדש בגוף ההדס אלא שמסלק ממנו הענבים: ז) אך לשיטת הרא"ם הנ"ל דכשאין לו הדס אחר כשר בלא מיעוט וחייב משום מכה בפטיש. ובזה אין חילוק בין על ידי מעשה חדש בגוף הדבר או על ידי סילוק. כל שמתקנו חייב (ודוקא בונה דעיקר בונה הוא מעשה חדש בגוף הבית וכמו כותב מעשה בגוף האות] על כן דוקא לר' שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר מותר למעט. ומקשה והא פסיק רישי' הוא ופסיק רישי' הוי כמתכוין וחשיב מלאכת מחשבת גם כן כמו שכתבו התוספות בכמה מקומות. ומשני דאית לי' הושענא אחריתי. וכיון שכן הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה ולאו מלאכת מחשבת הוא. וגם ההדס קודם שנטלו ממנו הענבים לא הי' כלי כלל כיון דלאו שעת הדחק הוא דאית לי' הושענא אחריתי. ואם כן משום מה יאסור. משום בונה דהוי כעושה כלי מחדש לא. כיון שאינו עושה מעשה חדש בהדס אלא שמסלק ממנו הענבים. ואי אפשר לחייבו בזה אלא משום מלאכת מחשבת כדברי הר"ן הנ"ל. והכא דלאו מחשבת הוא שוב אין איסור כלל. ואפי' תימא דמכל מקום חשיב גורם. הלא גרם מלאכה ביום טוב מותר כמו גרם כיבוי ביום טוב דמותר. ומשום מכה בפטיש לא. כיון דמתחילה לא הי' עליו שם כלי כלל כדברי הרא"ם הנ"ל. דאין חיוב מכה בפטיש אלא היכי דמתחילה נעשה כל הבנין. והכא מתחילה לא הי' עליו שם כלי כלל. כיון שיש לו הושענא אחריתי ולאו שעת הדחק הוא והוא פסול ולא כלי כלל ודו"ק היטב: ח) ולתנא קמא דלית לי' דר' שמעון וחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה ומלאכת מחשבת הוא כיון דהוי פסיק רישי'. שפיר חייב משום בונה דעושה כלי מחדש חייב משום בונה כשיטות הגאונים ורמב"ם. ואף שרק מסלק הענבים חייב משום מלאכת מחשבת כמו סותר על מנת לבנות כדברי הר"ן הנ"ל: ועיין בתוס' שבת (דף מ"א:) דבכריתות (דף כ':) קאמר הא ר' שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר. והכוונה על מלאכה שאינה צריכה לגופה: סימן ריח. א) יש לעיין לדעת הרא"ם דאין בנין בכלים כלל אפילו עושה כל הכלי לגמרי. וסבירא לי' גם כן דאין מכה בפטיש כשעושה כל הכלי דאין מכה בפטיש אלא אחר גמר בנין. ומהאי טעמא עייל שיפתא בקופינא דמרא לא מיחייב לא משום בונה ולא משום מכה בפטיש. אם כן הא דאמר בביצה (דף ל"ג:) בקוטם קיסם לחצות בו שיניו לר' אליעזר חייב חטאת. [ורבנן נמי לא פטרי אלא דחשיב כלאחר יך אלא אם כן קטמו בכלי כמו שפרש"י שם]. משום מה חייב. משום בונה לא. דאין בנין בכלים. והכי נמי סבירא לי' לר' אליעזר כדמוכח בעירובין (דף ל"ה.) ומשום מכה בפטיש לא. שהרי מתחילה לא הי' ראוי' לקטימה ולא הי' כלי כלל. והוא דומיא דעייל שיפתא וכו' דכיון דמתחילה לא הי' ראוי לבקע בו. לא מיחייב משום מכה בפטיש. כיון דלא הי' ראוי למלאכתו כלל. הכא נמי הא לא הי' ראוי תחילה לחצוץ בו שיניו: ב) ואין לומר משום דקטימה דבר מיעוט לית בי' משום בנין וחייב משום מכה בפטיש ודוקא עייל שיפתא דאי לאו דאין בנין בכלים הי' חייב משום בונה על כן פטור משום מכה בפטיש. דליתא דעל כורחין טעם עייל שיפתא משום דמתחילה לא הי' בנין כלל, דאם לא כן קשה העושה פתח לחבית דמפורש בדברי רבה (דף קמ"ו.) דחייב. משום מה מחייב. משום בונה לא דאין בנין בכלים. ומשום מכה בפטיש לא. דהא העושה נקב בלול של תרנגולין הואיל ומחובר הוא חייב משום בונה. ואם כן בכלי כהאי גוונא יפטור משום מכה בפטיש. אלא ודאי העיקר תלוי אם הי' בנין תחילה דעושה פתח בכלי הואיל והי' כלי תחילה חשיב אחר גמר בנין שמתחילה. ואף שעכשיו גם כן בנין. לא בשביל שריבה בעבודה יפטור. ועייל שיפתא דפטור. משום שלא הי' בנין מתחילה. ואם כן הכא נמי הרי מתחילה לא הי' ראוי לחצוץ בו שיניו: ג) והנראה לי שחיוב הקיטום הוא משום מחתך וכן כתב הרמב"ם בפרק י"א מהלכות שבת הלכה זיי"ן. והיינו משום שמקפיד על מדת עוביו ובאמת הרמב"ם לשיטתו דעושה כלי מחדש חייב משום בונה. הי' יכול לפרש גם בקוטם כן. ומכל מקום ניחא לפרש כן שיטת הרא"ם מאחר שהרמב"ם מפרש כן. ד) עוד יש לעיין. הא דמבואר שם בסוגיא בחתך ענף מעץ גדול [תלוש דאם לא חייב משום קוצר] חייב. ולר' אליעזר אף אם חתך ביד חייב משום בונה לא. דאין בנין בכלים אפילו לפוסקים דעושה כלי חייב דלא נקרא בנין בכלים אלא עושה כלי. הא העץ עדיין אינו כלי ולא הוי עושה כלי. ומשום מכה בפטיש לא. שעדיין מחוסר לתתו בתוך הנרגא וחצינא: ה) מיהו הא לא קשיא. שהרי מסתת קיימא לן דחייב משום מכה בפטיש אף שעדיין מחוסר לתת האבן בבנין. ועל כורחין דמכל מקום נגמר מלאכת האבן דנתינת האבן לא חשיב שינוי מעשה בגוף האבן. והכא נמי בגוף הענף אין מחוסר מעשה: ו) ולדעת הרא"ם דהיכי דלא הי' כלי מתחילה לא מחייב משום מכה בפטיש הכא נמי חיובו משום מחתך, ואפשר דהרמב"ם סובר כהרא"ם בזה דאין חיוב מכה בפטיש אלא אחר גמר. ומסתת נמי נגמר מלאכת חציבת האבן. דקודם שמסתתו נמי ראוי למלאכתו לתת בבנין, על כן חשיב המסתת מכה בפטיש. אבל התולש ענף מעץ גדול דקודם חתיכה לא הי' ראוי לעשות ממנו בית יד. לית בי' משום מכה בפטיש. ועל כורחין חיובו משום מחתך. ומדהא