אבני נזר אורח חיים רז

ה) אך כל זה אינו אלא לר' שמעון דסבירא לי' זה אינו יכול וזה אינו יכול פטור. אך למה דקיימא לן בעירובין (מ"ו:) ר' יהודה ור' שמעון הלכה כר"י דמחייב זה אינו יכול וזה אינו יכול. וכן פסק הרמב"ם דזה אינו יכול וזה אינו יכול חייב. אם כן הכא נמי החולה במחשבתו אינו פועל כלום בלא מעשה הרופא. וניחא דחייב הרופא אם נתכוין לעשות לה פה. ורב דהנהו כללי בעירובין לית לי'. טפי ניחא לי' לאוקמי מתניתין כר' שמעון דפוטר מלאכה שאינה צריכה לגופה. ובאמת חשיב פתח אף שלא נתכוין לפתח. כי היכא דתיקם רישא דאם לעשות לה פה חייב אף כר' שמעון דפוטר זה אינו יכול וזה אינו יכול. אבל שמואל סבירא לי' כהלכתא דר' יהודה ור' שמעון הלכה כר' יהודה. וכן סבירא לי' לשמואל בפרק כירה לחייב מלאכה שאינה צריכה לגופה כר' יהודה. וזה אינו יכול וזה אינו יכול חייב כר' יהודה. על כן ניחא טפי לאוקמי גם כר' יהודה דמחייב מלאכה שאינה צריכה לגופה. ואף על פי כן להוציא ליחה פטור דכל שאינו מתכוין לפתח לא נקרא פתח. ואף על פי כן ברישא חייב דזה אינו יכול וזה אינו יכול חייב כר' יהודה. וניחא פסק הרמב"ם דפסק במלאכה שאינה צריכה לגופה כר"י ופסק למתניתין דמפיס מורסא ודו"ק היטב: ו) ובאמת קשה לי בדברי רב דהא דלהוציא ליחה פטור ר' שמעון הוא ולר' יהודה חייב. דהא כל החיוב דמפיס מורסא לעשות לה פה משום שעשוי להכניס אויר ולהוציא ליחה. ואם כן כשהיא עשוי להוציא ליחה לבד הרי אינו עשוי להכניס. ואפילו עשוי להוציא לבד לא חשיב מאחר שאין עשוי להוציא ליחה תמיד. וכמו שפרש"י בשמעתין אם להוציא ליחה של עכשיו ואינו חושש אם תסתם מיד. ובתוספות (דף צ"ד.) שביארו שם כל דיני מלאכה שאינה צריכה לגופה כתבו בדין מפיס מורסא וזה לשונם ומפיס מורסא להוציא ליחה המזיקתו ואינו עומד להכניס אויר ולהוציא ליחה תמיד אף על פי שנעשה פתח גמור שהרי ראוי להכניס אויר ולהוציא ליחה תמיד. מכל מקום לא דמי לפתחים שבמשכן שהיו עומדים להכניס ולהוציא עד כאן לשונם. מבואר מדבריהם דלר' יהודה דמחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה. הכא נמי חייב משום שנעשה פתח גמור שראוי להכניס ולהוציא. וקשה שהרי רבה (דף קמ"ו.) אמר כל פתח שאינו עשוי להכניס ולהוציא אינו פתח ולא אמר כל פתח שאינו ראוי להכניס ולהוציא. ועוד דנקב ודאי ראוי להכניס בו יין גם כן. ואף על פי כן משום שאינו עשוי לכך אינו פתח ואין לומר דבאמת הפטור משום שאינה צריכה לגופה. דלשון אינו פתח לא משמע כן כלל. ועוד דאם כן לא הי' צריך לומר גזירה אטו לול של תרנגולין. ותיפוק לי' דכל מלאכה שאינה צריכה לגופה אסור אף דלא שייך בהו גזירה כלל כמו הוצאת המת וכיוצא]: ז) וצריך לומר דאף שאינו עשוי להכניס אויר הרי האויר נכנס מאליו. ולא דמי לכלי שצריך מעשה להכניס. ואם אין עשוי לכך הא אין מכניסין. אבל הכנסת אויר ממילא. וכן ליחה ממילא תצא אלא שאינו צריך והוי מלאכה שאינה צריכה לגופה: סימן ריז. א) שבת (דף ע"ג:) אמר רב ששת הי' לו גבשושית ונטלה בבית חייב משום בונה. ופרש"י שמתכוין להשוות קרקעיתו ותיבת "שמתכוין" לכאורה מיותר, והי' לו לפרש שמשוה קרקעיתו. ונראה דרש"י ז"ל כוון בזה כוונה מיוחדת על פי מה שכתב הר"ן סוף פרק הבונה בענין כתיבה בשבת דאין חילוק בין חק תוכות בין חק יריכות [אף דלגבי גט חק תוכות לאו כתיבה] דכל היכי דהוי מלאכת מחשבת מיחייב דהרי אפילו מוחק על מנת לכתוב מיחייב יעוין שם. והכי נמי הוקשה לרש"י ז"ל שהרי קרקע הבית נשארת כמו שהי' והוא רק מסלק הגבשושית והוי דומיא דחק תוכות דלאו כתיבה מיקרי. דכל כותב עושה גוף האות וחק תוכות מקום האות נשאר כמות שהי' ותמונתו על ידי חקיקת הסביב. והכי נמי כל בונה עושה גוף הבנין. וזה קרקע הבית נשארת כמות שהי'. והוא רק מסלק הגבשושית. על זה תי' רש"י ז"ל שמתכוין להשוות קרקעיתו ועל ידי כוונתו נעשה מלאכה. וכמו שכתב הר"ן בחק תוכות לענין שבת דחייב משום מלאכת מחשבת. וכמו מוחק על מנת לכתוב דמחייב משום כוונתו לכתוב. והכי נמי בבונה הלא סותר על מנת לבנות גם כן חייב משום כוונתו. כמו כן המסלק הגבשושית חייב כדברי הר"ן ממש: ב) ובזה נראה לי ליישב סוגיית הש"ס סוכה (דף ל"ג:) התמוה מאד. תנו רבנן אין ממעטין ביום טוב [הדס שענביו מרובה מעליו] משום ראב"ש אומרים ממעטין ומוקי לה הש"ס שליקטן לאכילה וראב"ש סבר כאבוהו דדבר שאין מתכוין מותר. והא מודה ר' שמעון בפסיק רישי' ולא ימות הכא במאי עסקינן דאית לי' הושענא אחריתי. ואינו מובן דמכל מקום פסיק רישי' הוא ומלאכה שאינה צריכה לגופה פטור אבל אסור. והערוך הוכיח מזה דפסיק רישי' דלא ניחא לי' מותר וכמבואר בראשונים: ג) ולפי עניות דעתי נראה לפרש דהנה בתיקון מנא יש לפרש משום בונה. ומשום דתחילה כשלא הי' הדר לא הי' ראוי למצוותו כלל הוי כעושה כלי מחדש. או יש לומר משום מכה בפטיש וכמו שכתב הרמב"ם בפרק כ"ג מהלכות שבת בכל מתקן כלי דחיובי משום מכה בפטיש: ד) והנה קשה לפי מה שכתב הרא"ם בספר יראים דאין מכה בפטיש אלא לאחר שנעשה הבנין וחסר רק דבר מועט עיין שם. והכא דמתחילה לא הי' הדר ולא הי' עליו שם כלי כלל איך יתחייב משום מכה בפטיש. ולשיטת הרא"ם אין לפרש משום בונה. שהרי הרא"ם סובר דאין בנין בכלים אפילו עשה כל הכלי. ואף שהוא מודה דמכל מקום מדרבנן אסור כמו מבטל כלי מהיכנו דאסור משום סותר אלא שהתירו בזקיפת מנורה משום שמחת יום טוב, וכמו שהארכנו לעיל סי' רי"א בזה. הלא יותר ראוי' להתיר משום מצוות לולב שהוא שמחת יום טוב גם כן כמפורש בכתוב ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים בלולב: ה) אך באמת הרא"ם לשיטתו שכתב המרדכי בשמו דלולב והדס יבשים לדידן שאין מוצאין לחים מברכין עליהם דיבשים כשרים בשעת הדחק יעוין שם. ויש לומר הוא הדין ענביו מרובים מעליו וקל וחומר מיבש שניטל כל הדרו ועיין בר"ן. אם כן הדם זה שענביו מרובין מעליו כשאין לו הדס אחר ראוי למצוותו ושם כלי עליו אלא שבנטילתו הענבים נעשה כשר גמור והוי