אבני נזר אורח חיים רו

ב) אך רש"י סוף פרק האורג במפיס מורסא בשבת אם לעשות לה פה חייב. פרש"י משום בונה פתח או משום מתקן כלי וכו' הנה דמספקא לי' אם יש בנין באדם. אך ברש"י כתובות (דף ו' ע"ב) פירש דחייב משום בונה דאשכחן בנין בבעלי חיים דכתיב ויבן את הצלע. הנה סבירא לי' בפשיטות דיש בנין בבעלי חיים. והא דבשבת מספקא לי' אי משום בנין אי משום מתקן. היינו אי כרב אי כשמואל בעושה נקב בלול דרב מחייב משום בונה ושמואל משום מכה בפטיש: ג) וכבר כתבנו לעיל סי' רי"א אות י"ב דיש לומר רש"י לטעמי' בדין אין בנין בכלים דאפילו עושה כל הכלי אין בנין בכלים. אם כן מדכתיב ויבן באשה שמע מינה בבעלי חיים יש בנין. ולדידן דבעושה כל הכלי לכולי עלמא יש בנין. יש לומר גם באדם אם עושה בו פתח אין בו משום בנין. ודוקא בעשיית כל האשה שייך בנין: ד) אך בשבת (דף קמ"ז:) לפופי ינוקא בשבתא אסור דמיחזי כבונה ואם לא הי' בנין באדם לא הי' אוסרין משום דמיחזי כבונה. שהרי בביצה (דף כ"ב.) במנורה של חוליות דמיחזי כבונה. ולבית הלל מותר משום דאין בנין בכלים [ובית שמאי דאוסרים משום דיש בנין בכלים] מיהו אפשר לחלק בין שבת ליום טוב ועיין בתוספות ביצה שם. ואין ראי' מכאן דיש בנין באדם: ה) והרמב"ם פסק בעושה נקב בלול של תרנגולים חייב משום בונה ובמפיס מורסא פסק משום מכה בפטיש. משמע דסבירא ליה אין בנין באדם מדאורייתא. והא דויבן את הצלע משום שעשה כל האשה על כן יש בו בנין. ורמב"ם לטעמי' דבעושה כל הכלי יש בו משום בנין ורש"י לטעמי' כנ"ל: ו) העולה מזה שדין בנין באדם במחלוקת שנוי' שלדעת רש"י והרא"ש והרמב"ן לדעת הרי"ף דאין בנין בכלים כלל אפילו עשה כל הכלי יש בנין באדם. ולדעת הגאונים והרמב"ם דבעושה כל הכלי יש בנין. אין בנין באדם כמו בכלים: סימן רטז. א) אמר שמואל ג' פטורי דשבת פטור ומותר חד מינייהו בסוף פרק האורג המפיס מורסא אם לעשות לה פה חייב ואם להוציא ממנה ליחה פטור. ופרש"י פטור ומותר דאין כאן תיקון ורבנן נמי לא גזור בה שבות משום צערא עד כאן לשונו. ומשמע מדבריו דכשאינו מתכוין להיות פתח לא חשיב בנין ופתח כלל שיתחייב בה משום בונה או משום מכה בפטיש. וקשה לי דלקמן בע"ב אמר רב יהודה אמר רב ר' שמעון הוא דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור. ולדברי רש"י דלאו תיקון הוא אינו מלאכה כלל וגם לר' יהודה פטור. ובאמת הרמב"ם פסק כר' יהודה במלאכה שאינה צריכה לגופה ופסק להא דהמפיס מורסא אם להוציא ממנה ליחה פטור. והוא כפרש"י הנ"ל. אך קשה הא דרב: ב) ואפשר לפרש דברי רש"י לפי מה שכתבתי בסימן הקדום דרש"י כתב בחיוב מפיס מורסא משום בונה או משום מתקן. דהיינו לרב דמחייב ריש פרק הבונה בעושה נקב בלול של תרנגולים משום בונה. הנה דמחייב בפתח משום בונה הכא נמי מחייב משום בונה. ולשמואל דמחייב בנקב בלול משום מכה בפטיש. הנה דסבירא לי' לשמואל חיוב פתח משום מכה בפטיש הכא נמי חיוב על הפתח משום מתקן כלי דהיינו מכה בפטיש. כמו שכתב הרמב"ם בפרק כ"ג דמתקן כלי משום מכה בפטיש. ועל כן להוציא ליחה אין כאן תיקון וזה לא מהני אלא לשמואל מרי' דשמעתין לשיטתו. אבל מכל מקום חשיב בונה פתח. ועל כן רב לשיטתו דמחייב בפתח משום בונה הוצרך לאוקמי כר' שמעון דפוטר מלאכה שאינה צריכה לגופה. אך דברי הרמב"ם עדיין אינם מיושבים: ג) ונראה ליישב דודאי בפשיטות יש לומר דכל שאין מתכוין לעשות לה פה להכניס אויר כמו שכתבו התוספות (דף ג'.) בדיבור המתחיל המפיס מורסא לא חשיב פתח. וכדברי רבה (דף קמ"ו.) כל פתח שאינו עשוי להכניס ולהוציא אינו פתח. אלא דלפי זה דלא נחשב פתח רק מחמת הכוונה. ובודאי לא מהני מחשבת הרופא על גוף החולה. רק משום דניחא לי' לחולה מעשה הרופא והרופא שלוחו של חולה. וכאלו החולה מתכוין שיהי' פתח. וכיון דלא הוי פתח רק מחמת מחשבתו של החולה גם כן. לא חשיב הרופא לבדו העושה מלאכה ולמה יתחייב אם נתכוין לעשות פה. ואין לומר דכיון שהרופא שלוחו של חולה מהני מחשבת הרופא עצמו וחשיב הרופא בעל המחשבה גם כן. ליתא דהא במכות (דף ט"ז.) בענין בטלו ולא בטלו דלא משכחת לה באונס שגירש דאי קטלה קים לי' בדרבה מיני'. ואי דשויתי' שליח קבלה לקבל לה קידושין מאחר לאו איהו קא עביד לה. הרי דכיון דלא מצי מיעבד רק מחמת המשלח אינו חייב על זה דלא חשיב מעשיו. הכא נמי כיון דלא מהני מחשבת הרופא רק מחמת שליחות החולה. לא חשיב המחשבה של הרופא. ומעשיו של הרופא בלא המחשבה אינם עושים מלאכה. ודומה לשנים שעשאו דפטורים: ד) ולכאורה יש ליישב על פי מה דקיימא לן בסוף פרק ב' דחולין מ'. דעל ידי מעשה אדם אוסר דבר שאינו שלו. ומהני מחשבת העושה אף שאינו שלו. הכא נמי כיון דהרופא עשה מעשה מהני מחשבתו בלא מחשבת החולה הא איתא התם דוקא בגוי או בישראל מומר. אבל ישראל כשר דאפשר לצעורי' מתכוין אינו אוסר. ופירש בספר מלא הרועים בדין אדם אוסר דבר שאינו שלו אות ד' דאף דבאמת נתכוין לע"ז כיון דאין המחשבה מבורר מתוך המעשה. שוב חשיב מחשבה לבד דלא מהני בשל חבירו. והכא נמי כיון דאפשר שלא נתכוין אלא להוציא ליחה עכשיו ולא שתהי' עומדת להכניס אויר ולהוציא ליחה תמיד,. אם כן אף שבאמת נתכוין לעשות לה פה חשיב מחשבה לבד דלא מהני מחשבת הרופא בגוף החולה והוי מלאכה רק בצירוף מחשבת החולה והוי שנים שעשאו.