אבני נזר אורח חיים רד

סימן ריב: א) במשנה שובר אדם את החבית לאכול הימנה גרוגרת. פרש"י דאין במקלקל שום איסור שבת, והר"ן ז"ל כתב ולא נהירא דנהי דכל המקלקלין פטורין איסורא מיהו איכא. אלא היינו טעמא כיון דבעלמא פטור אבל אסור. משום צורך שבת שרי לכתחילה. מיהו כי שריא דוקא בכלי קטן דאין בנין וסתירה בכלים. אבל בכלי גדול לא. ותימה דסותר דבריו מיני' ובי'. דמשום דמקלקל שרי משום צורך שבת. גם בכלי גדול לשתרי וראיתי להפרי מגדים דהאי "ומיהו" הוא חזרה דאין הטעם משום דמקלקל. אלא משום דאין בנין וסתירה בכלים וזה דוחק גדול מאוד: ב) אך לפי עניות דעתי בלאו הכי קשה בדבריו דשרינן איסור מלאכה במקלקל משום צורך שבת והא ריש ביצה פליגי בית שמאי ובית הלל אם מותר לשחוט חי' ועוף אם אין לו עפר מוכן רק שיש לו דקר נעוץ מבעוד יום ואיכא איסור חפירות גומא ואין צריך אלא לעפרה. דבית הלל אוסרין. ואפילו בית שמאי לא התירו אלא משום אוכל נפש ושמחת יום טוב דהתורה התירה מלאכה משום אוכל נפש (אלא שבית הלל אוסרים משום שהי' אפשר לעשותן מערב יום טוב] אבל בשבת כהאי גוונא לכולי עלמא אסור. והרי החופר גומא ואין צריך אלא לעפרה מקלקל הוא. הרי דמקלקל לא שרינן משום צורך שבת: ג) אך ביאור הדברים כך. דרש"י לטעמי' דבעשיות כלי אין בו משום בונה. והוא הדין בשובר דלא הוי סותר ולא הוי מלאכה כלל. וזה שכתב דאין במקלקל שום איסור שבת. דאף דאם הי' עושה כלי הי' חייב משום מכה בפטיש. אך השובר הוא מקלקל המלאכה. דומה למתיר צבי מצידתו דמותר לכתחילה כמפורש במגן אברהם סימן שט"ז ס"ק י"א. אך הר"ן לטעמי' שבפרק הבונה כתב שיטות התוספות עושה כלי הוי בונה. ממילא השובר הוא סותר. אלא דלשיטה זו צריך לומר הא דמסיקין בכלים משום דלאו סותר על מנת לבנות הוא. ואף דאסור לכתחילה. עיין בית יוסף סימן ש"מ. משום צורך יום טוב מותר. והוא הדין בשובר חבית. דאף דשובר רק עליונו של חבית ועומד לתקן חבית הנשאר. הרי תיקון חבית לאו בנין הוא דאין בנין בכלים [ועליונו של חבית שיעשה אף שזה בנין. דעליונו של חבית הוא עושה מחדש. הרי עליונו של חבית נשבר ואי אפשר שיעשנו באותם עצים. ואם כן אותו עליונו של חבית שסתר לא יבנה. ואפילו למאן דאמר סותר על מנת לבנות שלא במקומו הוי סותר. היינו אם בונה באותם עצים. אבל הכא שמתקן עליונו של חבית בעצים אחרים הא לא הוי סותר על מנת לבנות] ואף שיתקן החבית הנשאר ונמצא דהוי סתירה בחבית הנשאר שאינו מתוקן כבתחילה וחוזר ומתקנו והוי סותר על מנת לבנות [וכבר כתבנו במלאכת כותב סי' ר"י בשם הלבוש והבאנו ראיות לדבריו דכל שעומד לחזור ולבנות אף שאין הסתירה גורם שיבנה חשיב סותר על מנת לבנות] ואף דמקלקל הוא בחבית מכל מקום יאסור. הא ליתא דאין בנין וסתירה בכלים, וכל זה בכלי. אבל בכלי גדול שהוא אהל שפיר הוי בחבית הנשאר סותר על מנת לבנות. ואף דמקלקל הוא בחבית כיון שאין הסתירה צורך בנין. הא לא שרינן מקלקל משום צורך שבת כנ"ל מהא דריש ביצה ודו"ק: סימן ריג. א) בביצה (דף ל"ג:) בהא דלא יקטמנו להריח בו והתניא קוטמו להריח בו קמשני הא ר' אליעזר הא רבנן ר' אליעזר דאמר אם קטמו לחצות בו שיניו חייב חטאת להריח בו פטור אבל אסור, דגזרינן אטו לחצות בו שיניו. לרבנן דלחצות פטור להריח בו מותר לכתחילה. ופריך ולית לי' לר' אליעזר שובר את החבית לאכול הימנו גרוגרת. ומשני כי תניא ההיא במוסתקי ורש"י פירש שם טעמא דרבנן דלחצות שיניו פטור דקטומה תיקון כלאחר יד. שאין דרך תיקונו אלא אם כן מחתכו וממחקו בסכין עיין שם. וקשה דאם כן בשבירת חבית לאכול ממנה גרוגרת דמיירי בסכין וכדאמרינן בגמרא בשמעתין דשבת קמ"ו. דוקא לאכול גרוגרת דצריך אל הסכין לצורך הגרוגרת ור' נחמי' הוא עיי"ש] גם לרבנן יתחייב, ולמה מקשה דוקא לר' אליעזר: ב) ונראה דהנה רש"י פירש ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי לנוקבה יפה בפתח נאה. והנה בהא דגזרו בקטימה להריח אטו קוטמו לחצות בו שיניו. היינו שקטומה זו אם יתכוין לחצות בה שיניו יתחייב. אבל הכא בשובר חבית ואינה מנקבה יפה בפתח נאה אף אם יתכוין בנקיבה זו לעשות פתח יהי' כלאחר יד. כיון שאינה מנקבה בפתח יפה. אך לר' אליעזר דמחייב בקוטם ביד אף שאינה קטומה חלקה כמו שפרש"י אלא אם כן ממחקו בסכין. ור' אליעזר לטעמי' בנוטל צפרניו ביד חייב אף שאינו יכול לנוטלה יפה ביד. והוא הדין דמחייב אפילו אינו עושה פתח נאה אם מתכוין לפתח על כן מקשה רק לר' אליעזר: ג) וכמו שכתבתי דקושיית הש"ס הוא רק לר' אליעזר כן הוא דעת הרי"ף והרמב"ם שלא הביאו אקימחות הש"ס במוסתקי והביאו הא דשובר את החבית בסתם משמע אפילו בחבית שלימה. וכן דעת האור זרוע בפרק כ"ג במלאכת בונה יעוין שם. אך דעת התוספות שבת (דף קמ"ו.) דגם לרבנן צריך לאוקמא במוסתקי דאי הוו מחייבי בקטמו לחצות בו שיניו היו גוזרים בקטמו להריח בו. ועל כן בכלים דגם לרבנן מחייבים במכוין לפתח גוזרים באינו מתכוין. וצריך לאוקמא במוסתקי. ובמסכת עירובין (דף ל"ד:) כתבו עוד דבכלי שלם הא שייך בי' סתירה ואסור לשבור משום סותר. וזה שכתבו בסוף הסוגיא שם דאסור לשבור פותחת של עץ או של מתכת אף דבזה אינו עושה כלי ולא שייך לגזור. אלא דיש בו משום סותר. ובשבת שלא כתבו התוס' רק משום גזירה. יראה דסבירא להו כמו שכתבתי בשיטת הר"ן דלא מחייב משום סותר כיון דלא הוי על מנת לבנות. אך קשה לדעת הרמב"ם דבנין גמור שייך בכלים וסבירא לי' גם כן דפטור סותר שלא על מנת לבנות משום מקלקל כמו שביארנו במלאכת כותב סי' ר"ט אות י"ב איך פסק להא דשובר חבית כפשטה. ולא הביא אקימחות הש"ס בביצה במוסתקי: סימן ריד. פרק הבונה. א) אחד נותן האבן ואחד נותן את הטיט נותן את הטיט חייב. פרש"י דנותן האבן פטור.