אבני נזר אורח חיים רג

כלים נוטלין ולא מחזירין יאסור מדרבנן ליטול. אלא דגם לשיטות התוספות והגאונים קשה הא דנוטלין כיון דלא מחזירין משום גזירה דשמא יתקע. נמצא בסתירתו הוי סותר. שהרי לשיטתם במקום שצריך אומן להחזירו חייב המחזיר משום בונה. והוא הדין הנוטל משום סותר וכן כתב הרמב"ם להדיא. והכא הא אסור להחזירו ודומה למבטל כלי מהיכנו דמשום דאסור להשתמש בו חשיב סותר. הכא נמי יחשוב סותר משום דאסור להחזירו: לד) ועל כרחינו לומר כיון דביטול כלי מהיכנו דרבנן. אינו אסור אלא במבטל כל הכלי מהיכנו. דומה לסותר אהל עראי דאינו אסור אלא אם סותר כל האהל. הא אם שייר טפח שפיר דמי. כמו העושה אהל עראי דאם הי' טפח מבעוד יום לא חשיב. כמו כן להיפוך הסותר אהל עראי אם שייר טפח לית בי' משום סותר. וכן מבואר בפוסקים. וזה משום שהוא בנין דרבנן אין אסור במוסיף משום בונה ובשיור משום סותר. הכא נמי לענין ביטול כלי מהיכנו כיון שרק הדלת ביטל מלהיות בתוך השידה ושייר גוף הכלי אין איסור. ואם כן לא קשה גם כן לרש"י ויראים דכיון דאין איסור בנין בכלים אלא מדרבנן אין איסור בסותר הדלת לבד*): לה) ובהכי ניחא ליישב דברי הרי"ף פרק כל הכלים שכתב בהא דדלתות של לול של תרנגולים לא ניטלין ולא מחזירין משום גזירה שמא יתקע. ותמה הרב המגיד דהא מחברי בארעא ויש בו משום בנין. ויותר תימה דמשום שמא יתקע אין טעם לאסור הנטילה. והרי בדלתות כלים נמי אית בהו גזירה שמא יתקע. ומכל מקום ניטלין: לו) ולפי מה שכתבתי יש לומר דהנה הרמב"ן במלחמות ריש פרק הבונה בהא דדלתות הכלים לא מחזירין תשמע אפילו רפוי אף דקיימא לן כר' שמעון בן גמליאל שאם הי' רפוי מותר. בכלים אלו שדרכן לתקוע לעולם אסור שמא יתקע עיין שם. ומכל מקום למדנו מדברי הרמב"ן דברייתא אפילו ברפוי תניא. והנה מצינו בתריסי חניות פרק קמא דביצה שהדלתות עשויין ליטול ולהחזיר. ומדסתם בהא דדלתות כלים ודלתות לול. משמע דאפילו בעשויין לכך אסור. וזה קשה כיון דרפוי ועשוי ליטול ולהחזיר הוה לי' בנין עראי דאין איסור במוסיף משום בונה ובשייר משום סותר. והכא על כורחין חשיב שייר. דאם לא כן הי' אסור אפילו בדלתות הכלים דמדרבנן יש בנין בכלים, ועוד דמבטל כלי מהיכנו כנ"ל. ופריק לה הרי"ף כיון דהחזרה אסור גזירה שמא יתקע וחשיב בטול מהיכנו על כן אסור ליטול: לז) והטעם בזה דהנה בשמעתא דפקק החלון פרש"י בהא דהמונח מותר במקדש דכיון דמתוקן מאתמול להכי לאו בונה הוא. מבואר דהנוטל דבר שאינו מוכן לפקוק. ופוקק בו בשבת. חשיב בונה ממש דגם במקדש אסור. והטעם בזה דלא חשיב עראי כיון דקבוע כאן להיות פוקק בו תמיד. ואף דאנוי עתיד לעמוד כאן לעולם. אלא נוטלו וחוזר ונוטלו ופוקק בו. מכל מקום כיון דמבטל לי' עכשיו להיות פוקק בו תמיד חשיב קבע. ודוקא במוכן מאתמול לפקיקה. דהקביעות אינו עושה בשבת. דמאתמול הי' קבוע להיות פוקק. וחוזר ופוקק תמיד משום הכי מותר. אבל בלוקח דבר שאינו מוכן לכך דמייחדו עכשיו לכך ופוקק בו חשיב קבע. והוא הדין להיפוך הפותח פקק ומבטלו מהכנתו חשיב גם כן סותר. והכא דקרי לי' הש"ס מבטל כלי מהיכנו דמחמת האיסור בטל הכנתו. הכא נמי ביטול ההזמנה להחזירו חשיב כמו סותר ממש ואסור. ואף דביטול כלי מהיכנו מותר במוסיף כנ"ל. היינו משום דאין בנין בכלים. ודעת הרי"ף ביאר הרמב"ן במלחמות ה' דאפילו עשה כלי מחדש אין בו משום בונה. והכא דבקרקע קאי. וההיתר משום עראי. והכא חשיב סותר הקביעות שהי' לו להחזירו תמיד. ובשבת בטל הקביעות הזאת. שהרי אסור להחזירו משום גזירה דשמא יתקע. כנ"ל ליישב דברי הרי"ף. והוא עצה עמוקה: לח) אך זה אינו עולה אלא הרי"ף לטעמי' דאין בנין וסתירה בכלים כלל. אך לדעת הרשב"א וסייעתם דגם בכלים כל היכי שאין הדיוט יכול להחזירו הוי בונה, ומשמע דבהדיוט יכול להחזירו נמי דוקא שעומד להחזירו. שהרי במטה שחלקוהו שותפין פרחה טומאתה מינה אפילו הדיוט יכול להחזירו כמבואר בתוס' שבת (דף נ"ט.). הרי דהיכי שאינו עומד להחזיר בטל מתורת כלי וכשמחזיר כאילו עושה כלי מחדש. ואם כן דלתות הכלים למה נוטלין. מה אמרת הא מכל מקום עומד להחזיר לאחר השבת. מהאי טעמא לא חשיב סותר הקביעות. אך לדעת הרי"ף דאין בנין בכלים כלל יש לומר כיון דעכשיו בשבת אי אפשר להחזירו בטלה הקביעות לגמרי מלהיות דלת לול כיון שכמו שהוא עתה אינו לול לעולם. רק שיכול להחזירו ולעשותו לול. וכיון שעכשיו אסור להחזירו שמא יתקע. והוא שבות חמור דאפילו במקדש אסור כדאיתא שלהי עירובין (דף ק"ב:) במשנה. בטל מתורת לול לגמרי. וכהאי גוונא מצינו גבי טבל שאסור לטלטלו לצורך מקומו אף דכלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו לצורך מקומו משום תורת כלי. ותורת אוכל עדיף מתורת כלי. אלא כיון דכמו שהוא עכשיו טבל אסור לאכלו לעולם. ולהפריש בשבת אסור. חשיב כאילו נתבטל מתורת אוכל לגמרי. ועיין בבעה"מ פרק מי שהחשיך ובהרב מלאדי בשלחן ערוך שלו סימן ש"ח. הכא נמי כיון שעכשיו אינו לול ולהחזיר עכשיו אסור נתבטל הדלת מתורת לול ובנטילתו כאילו סתר בנין קבוע. דמתחילה הי' להיות מחזיר הדלת תמיד אל הלול ודו"ק היטב: לט) שוב ראיתי דיש ליישב גם לדעת הרשב"א ולומר דשידה ראוי' להשתמש בה בלא דעת ולא חשיב כעושה כלי מחדש. ואפילו העושה דלת חדש אל השידה אינו חייב משום בונה. אך בהרמב"ם פרק כ"ב הלכה כ"ה משמע דתוקע דלת שידה חייב משום בונה. מכל מקום דברי הרי"ף מיושבין היטב: