אבני נזר אורח חיים רב

בנין או אין בנין. דממה נפשך אם חזק לכולי עלמא יש בנין דהוי עושה כלי מחדש כמו מטה של טרסיים. ואם כן האיך מתירין בית הלל אף להחזיר כיון דהוי מלאכה של תורה. דאפילו תימא דכיון שצריך לסגור עם התריסין החניות בלילה הוי מכשירין שאי אפשר לעשות מערב יום טוב. הא חזרה דההיתר הוא דהתירו סופן משום תחילתן ליתא במלאכה של תורה כדאיתא (שם י"א:) במליחות חלבים דהואיל והוא מלאכה של תורה לא שרינן משום תחילתן. ואפילו שטיחתו אסרינן מטעם גזירה דמליחתן וכן הוכיח מכאן המגן אברהם סימן תצ"ז ס"ק י"ח דבדאורייתא לא שרינן סופן משום תחילתן. וכן הוא ברמב"ן (דף הספר מ"ג. י"ט.) דבדאורייתא לא שרינן סופן משום תחילתן. ואי דרפוי גם לבית שמאי ליכא אלא שבות. דהוי רק שבות. ודומה לדקר נעוץ דהוי גם כן שבות חופר גומא ואין צריך אלא לעפרה. וקשה גם כן דבית שמאי אדבית שמאי כיון דעל כורחין פלוגתתן ברפוי אלא ודאי כדעת אחרים שבר"ן. ומיירי במיהדק ולא תקע דלמאן דאמר יש בנין חייב כיון דמיהדק וצריך אומן לסותרו ודו"ק היטב: כו) ולדעת הרשב"א יש ליישב קצת ולומר דלא מקרי עראי אלא ברפוי לגמרי אבל רפוי ואינו רפוי אף דלא חשיב כעושה כלי מחדש קבע מקרי. אבל לתוספות דלא הוי רק שני חילוקים רפוי ותקע. ועל כורחין הא דפרק קמא דביצה לאו ברפוי דאם כן הוי עראי כמו פקק החלון. ועל כורחין לא תקע דאם כן גם לבית הלל חייב וצריך עיון גדול ליישב לשיטתם ומוכח דעת הראשונים דג' חילוקים יש. גם מוכח קצת דאין בנין וסתירה בכלים כלל: כז) והנה לשיטה זו דאין בנין בכלים כלל אפילו עשה כלי מחדש. אם כן הא דעייל שיפתא בקופינא דמרא דמחייב רב משום בונה ושמואל נמי לא פליג אלא משום דלא מחייב על בנין כל דהו. דהא אפי' במסתת דחשיב מחובר הואיל וסופו לבנותו בבית וכמו שכתב המאירי שם. וכן לול של תרנגולים דהוי מחובר ממש כמפורש ריש פרק כל הכלים לא מחייב שמואל משום בונה אף דהני חשובי בנין טפי כמפורש בסוגיא שם. ואם כן בבנין גמור בכלי משמע גם שמואל מחייב: כח) מיהו לשמואל יש לדחות דיש לומר דלעולם משום דאין בנין בכלים כלל לא מחייב משום בונה והאי דפוטר במסתת היינו משום דסבירא לי' דאף שסופו לבנותו בקרקע עכשיו בנין בכלי חשיב. ואף דרב סבירא לי' הואיל וסופו לבנותו בבית חשיב בנין בקרקע כמו שכתב המאירי. שמואל לא סבירא לי' הכי והכי הוא לפסק הלכה. דהרמב"ם פסק עייל שיפתא בקופינא חייב משום בונה. ובמסתת פסק משום מכה בפטיש כר' יהושע בן לוי פרק כלל גדול. ואף דמסתת הוי דרך בנין טפי כמבואר בסוגיא דריש פרק הבונה. על כורחין משום דמסתת חשיב בנין בכלים. ועייל שיפתא בקופינא משום דחשיב עושה כלי. ולא דמי למסתת דהוי רק תיקון. ומעושה נקב בלול של תרנגולים דלא מחייב שמואל משום בונה גם כן יש לדחות כמו שכתבו התוספות שם דלשמואל לא חשיב לי' נקב עשוי להכניס ולהוציא: כט) מיהו מה דמשמע בתוס' דמשום מכה בפטיש חייב אפילו אין עשוי להכניס ולהוציא. וסוגיא דפרק חבית כל פתח שאין עשוי להכניס ולהוציא אינו פתח כרב דחייב משום בונה. אין כן דעת הרמב"ם שהוא פסק העושה פתח חייב משום מכה בפטיש. ואף על פי כן פסק כל פתח שאינו עשוי להכניס ולהוציא אינו פתח. ומכל מקום רב הא מחייב להדיא בעייל שופתא בקופינא דמרא משום בונה. ועל כורחין צריך לומר או כדעת רמב"ן במלחמות ה' דרב ושמואל סבירא להו יש בנין וסתירה בכלים וכמו שכתבו אחרים שבר"ן לדעת הרי"ף. או כדעת בעל ספר יראים דחיוב מכה בפטיש היינו לאחר שנעשה כל המלאכה. ואינו חסר רק הגמר. וע"כ לשמואל דלא חשיב הני תלת מילי דפליגי שם רב ושמואל]. לי' בנין חייב משום מכה בפטיש. ורב אמר משום בונה היינו דלא חייב משום מכה בפטיש הואיל שהוא גוף המלאכה. ואם הי' מחובר הי' מחויב משום בנין. וניהו דעייל שיפתא לא מחייב גם משום בונה. היינו משום דאין בנין וסתירה בכלים. אבל לעולם חשיב גוף המלאכה ואין בו חיוב מכה בפטיש: ל) והנה רש"י ז"ל אינו סובר שני התירוצים הללו שהרי כתב בשלהי כירה (דף מ"ח.) בהא דמחזיר מטה של טרסיים חייב חטאת וזה לשונו היא תחילתו וגמרו ונמצא עושה כלי וחייב משום מכה בפטיש ולא משום בנין דאין בנין וסתירה בכלים עד כאן לשונו הנה דסבירא להו לרב ושמואל דאין בנין וסתירה בכלים ואזדא תירוץ הראשון. וגם סבירא להו לרב ושמואל דתחילתו וגמרו כאחת חייב משום מכה בפטיש דלא כסברת בעל ספר יראים דבעשיות גוף המלאכה לא מחייב משום מכה בפטיש: לא) ולדעת בעל ספר יראים צריך לומר כיון דהמחזיר בתקע מיירי [וכמבואר שם בתוספות דיבור המתחיל ר' שמעון בן גמליאל וכן הוא לדעת כל הפוסקים לבד אחרים שבר"ן דסבירא להו רב ושמואל סבירא להו יש בנין בכלים] וסבירא לי' לבעל ספר יראים תקע היינו תקע בו יתד כפרש"י. וקודם שתקע בו היתד נעשה מטה ותקיעת היתד הוא רק מכה בפטיש: לב) אך רש"י שכתב ונמצא עושה כלי וחייב משום מכה בפטיש. מבואר בדבריו דלא ס"ל לרב ושמואל כבעל ספר יראים. ואם כן קשה לרש"י האי דעייל שיפתא בקופינא דמרא דמחייב רב משום בונה וקשה הא אין בנין בכלים. ונראה לי על פי דברי רש"י (דף מ"ח:) במקל שעשאו יד לקרדום דהיד מקבל טומאה מטעם ידות דאתרבי ידות באוכלים בכלים. ועל כן כשמחבר היד לגוף הכלי חייב משום בונה דומה לבונה בקרקע שהקרקע עיקר וחשיב שהוא כלל הארץ וסדנא דארעא חד הוא והוא מחבר אליו התלוש שיעשה גם כן מחובר. כמו כן בזה שהמרא הוא הכלי ומחבר היד אליו שיחשוב גם כן אגב הכלי שנעשה יד ומקבל טומאה כמו הכלי על כן חייב משום בונה. אבל בעושה כלי אין בו חיוב בונה ודו"ק: לג) ולכאורה יש להביא ראי' דעושה כלי יש בו משום בנין, וכן המקלקלו לגמרי משום סותר. מהא דאסור לבטל כלי מהיכנו. ופרש"י משום דהוי כסותר וכן כתב הרמב"ם. וקשה הא אין סתירה בכלים. וצריך לומר כיון דביטלו מלהשתמש בו לגמרי חשיב מדרבנן כאלו בטלו מתורת כלי לגמרי ויש בו משום סותר. אך לשיטת רש"י ויראים קשה. ומצאתי באור זרוע הלכות ערב שבת הקשה כן ותירץ דמדרבנן יש בנין וסתירה בכלים. אך קשה לדידהו הא דדלתות