אבני נזר אורח חיים ר

מדבריהם סוף פרק כירה בדיבור המתחיל רבן שמעון בן גמליאל. דכל שאינו רפוי חייב חטאת, לא תקע מותר לכתחילה כר' שמעון בן גמליאל דאמר אם הי' רפוי מותר, והא דאמר בגמרא ריש פרק כל הכלים דלתות הכלים נוטלין ולא מחזירין גזירה שמא יתקע היינו בכלים שדרכו לתקוע. ולפי זה צריך לומר דהא דפרק קמא דמתירין בציר באמצע משום דהתירו סופן משום תחילתן. משמע דבלא זה הי' אסור. צריך לומר דבציר באמצע נמי דרכו לתקוע. והחילוק שבין ציר באמצע לציר מן הצד שציר באמצע אין דרך בנין בכך. וכמו שפירשו רש"י וריא"ז: יב) נשוב לדברי התוס' דבנין גמור שייך גם בכלים. והרשב"א פרק הבונה כתב דעושה כלי חייב משום בונה. והיינו עייל שיפתא בקופינא דמרא. והא דאין בנין וסתירה בכלים היינו בהחזיר כלי שנתפרק. וזה כעין חילוק הש"ס ריש פרק במה טומנין באהדורי אידרא לבי סדיא] ולפי זה כלי שאין הדיוט יכול להחזירו כיון שנתפרק בטל תורת כלי ממנו וחשיב כעושה כלי מחדש עיין שם. ובתוספות עירובין (דף ל"ד:) ויותר מבואר ברא"ש שם דעושה פתח לכלי נמי חייב משום ובטור ושלחן ערוך סימן שי"ד מחלוקת בהסרת הצירים ושבירת הפותחות יעוין שם. ולדעת המקילין אין בעשיית פתח משום בונה אלא מכה בפטיש. ובהא דמפיס מורסא אם לעשות לה פה חייב פרש"י סוף פרק האורג משום בונה. ובכתובות ו': פרש"י דאשכחן בנין בבעלי חיים דכתיב ויבן את הצלע. ונראה דרש"י לטעמ' דעושה כלי מחדש אין בו משום בונה. ואם כן מוכח מקרא דויבן דבעלי חיים דומים למחובר [וכן לענין גט דומים בעלי חיים למחובר] אך לדעת הפוסקים בעושה כלי מחדש חייב משום בונה דלא גרע ממגבן. אם כן הוא הדין עשיית האשה הוי בנין אף דלא דמי למחובר [והא דמלמד שקילעה הקב"ה לחוה לא קיימא לן הכי. דבנדה מ"ה יליף מינה שנתן הקב"ה בינה יתירה לאשה יותר מבאיש ולא שקילעה] ולעולם תיקון באדם לא הוי בנין וכמו תיקון כלי דאין בו רק משום מכה בפטיש. ואם כן עשיית הפתח לדעת הפוסקים דחשיב רק תיקון אינו חייב באדם רק משום מכה בפטיש ודו"ק]: יג) והרא"ם בספר יראים הביא דלא שייך בנין אפילו בעשיית כלי גמורה. דאם כן הי' בסתירה גמורה בכלי חייב משום סותר ולמה מסיקין בכלים ביום טוב הא סותר הכלי. אלא ודאי דאף סתירה גמורה אינו בכלים. והוא הדין בנין גמור דליתא בכלים. והא דעייל שיפתא בקופינא דמרא רב אמר חייב משום בונה יישב בדוחק עיין שם ובהגמי"י שמביאו: יד) ולפי מה שכתב בעל ספר יראים דטעם דמסיקין בכלים משום דאין סתירה בכלים. ניחא לי סוגיא דעירובין (דף ל"ה:) ומתניתין במאי מוקמינן לה. וכתבו התוספות ולא בעי לאוקמי בפלוגתא דאין בנין בכלים. משום דפלוגתא דבית שמאי ובית הלל הוא. ותמוה מאוד דאדרבה משום דפלוגתא דבית שמאי ובית הלל הוא ניחא טפי לאוקמי פלוגתא דר' אליעזר וחכמים בהכי. דר' אליעזר לטעמי' דשמותי הוא מתלמידי בית שמאי דסבירא להו דיש בנין בכלים. אך לדברי בעל ספר יראים הנ"ל ניחא, דהא בשבת (דף כ"ח:) פליגי ר' אליעזר ור' עקיבא בפתילת הבגד שקיפלה ולא הבהבה. דר' אליעזר אומר טמאה ואין מדליקין בה ומפרש בגמרא פלוגתייהו דהכא בג' על ג' מצומצמות עסקינן ודכולי עלמא אית להו מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים ודכולי עלמא צריך להדליק ברוב היוצא וכיון דאדליק ר' אליעזר סבר קיפול אינו מועיל והוה כלי שנשבר ביום טוב על כן אין מדליקין בה. ור' עקיבא סובר קיפול מועיל לבטלו מתורת כלי. וכי קמדליק בעץ בעלמא מדליק. אמר ר' יוסף היינו דתניא ג' על ג' מצומצמות ולא ידענא למאי הלכתא עכשיו נתוודע לי דביותר מג' על ג' גם ר' אליעזר מודה דמדליקין דיכול להדליק רוב היוצא קודם שיהי' שבר כלי יעוין שם. והגם שאחר כך יש תירוצים אחרים בגמרא ומפרשי להא דג' על ג' מצומצמות באנפא אחריני פירשו הרמב"ם והרע"ב בפירושם למשניות כהאי שינויא. והנה מוכח דסבירא לי' לר' אליעזר מסיקין בכלום דאם לא כן אף ביותר מג' על ג' הי' אסור להדליק לר' אליעזר. וכן קאמר שם בגמרא דכולי עלמא מסיקין בכלים. ואם כן מוכח דסבירא לי' לר' אליעזר אין בנין וסתירה בכלים. על כן מקשה שפיר ומתניתין במאי מוקמינן לה ואתי שפיר: טו) וליישב לשיטת הגאונים והתוספות [דסבירא להו דבנין גמור שייך גם בכלים]. הא דמסיקין בכלים. נראה דאזלי לשיטתם דאין מלאכה בסותר אלא אם כן הוא על מנת לבנות. ואף דמכל מקום אסור מדרבנן כמו שכתב הבית יוסף סימן ש"מ בקורע שלא על מנת לתפור. מכל מקום היכי דלא שייך בי' כלל בנין. יש לומר דגם איסור מדרבנן ליכא גם יש לומר משום שמחת יום טוב התירו. דכהאי גוונא אשכחן כמה פעמים בביצה שהתירו שבות משום שמחת יום טוב. והרא"ם לשיטתו דסבירא לי' כשיטת רש"י דפטור סותר שלא על מנת לבנות משום מקלקל. והכא דמתקן הוא אצל קדרתו הוי מלאכה דאורייתא כמו קורע על מתו לר' יהודה. והכא אפילו לר' שמעון היא מלאכה הצריכה לגופה. דצריך לגוף הכלי הניסקאת. ושפיר הוכיח בספר יראים לשיטתו והתוספות לשיטתם דסותר שלא על מנת לבנות לאו מלאכה כלל לא קשה כלל עליהם מהא דמסיקין בכלים ודו"ק:. טז) אך הדבר הקשה לשיטת הרמב"ם דסבירא לי' סותר שלא על מנת לבנות משום מקלקל היא פטור כמבואר אצלינו בביאור מלאכת כותב סי' ר"ט אות י"ב וסבירא לי' העושה כלי חייב משום בונה. ואם כן האיך יפרנס הא דמסיקין בכלים יז) ונראה ליישב דהנה כבר בארנו בהלכות יו"ט בשמעתא דמתוך דלדעת הרמב"ם דאמרינן מתוך אפילו בדבר שאין בו צורך היום כלל יקשה איך כתב בפרק א' הלכה ג' שאם בנה ביום טוב לוקה נימא מתוך שהותרה במגבן. וצריך לומר דסבירא לי' דלא אמרינן מתוך מתולדה לאב דכבר ביאר הרמב"ם דתולדה מה שאינו דומה ממש למלאכה שהי' במשכן. ועל כן משום שהתירה התורה מגבן שהוא תולדה והוא מעין בנין. לא בשביל זה יהי' ניתר בונה ממש. ועל כן העושה כלי דכתב הרמב"ם שהוא תולדה דבונה. שפיר נאמר מתוך שהותרה במגבן הבנין מן התורה וכל שכן הסתירה. שהרי מותר לפרר הגבינה לעשות ממנו פת ממולא בגבינה ביום טוב. ועל כן מסיקין ביום טוב: יח) ואין להקשות דהא בפרק ב' דשבת אמרינן