אבני נזר אורח חיים קצט

חוליות [והיינו שמעתא דביצה דבית הלל מתירין לזקוף מנורה של חוליות. דכיון דבשבת אין איסור אלא מדרבנן. מקילין ביום טוב משום שמחת יום טוב. והני מילי במנורה שאין דרך לתקוע. אבל דרך לתקוע אפילו ביום טוב אסור כמו תריסי חניות בפרק קמא דביצה י"א. דאסור כל שיש להם ציר מן הצד דגזרינן שמא יתקע. רק בציר באמצע דלא שייך בי' תקיעה כמו שכתב הר"ן. מקילין משום שמחת יום טוב יעוין שם. הוא הדין דמקילין במנורה שאין דרך לתקוע משום שמחת יום טוב]. כן דעת רשב"א. ורמב"ם ושלחן ערוך פסקו אפילו עשוי לתקוע מותר ביום טוב רק בציר מן הצד שהדבר קרוב מאוד לתקוע אסור גם ביום טוב: ה) ור' יוחנן סבירא לי' יש בנין וסתירה בכלים על כן כיון דחזרה דאורייתא אסור גזרינן טלטול אטו חזרה ורב ושמואל נמי אשכחן דס"ל ריש פרק ה' דיש בנין וסתירה בכלים. דאמר רב עייל שיפתא בקופינא דמרא חייב משום בונה. ושמואל דאמר משום מכה בפטיש. לאו משום דסבירא לי' אין בנין וסתירה בכלים. דהא פליג נמי בלול של תרנגולין דמחובר לקרקע הוא. אלא טעמא דשמואל דסבירא לי' אין דרך בנין בכך. ולעולם סבירא להו לרב ושמואל יש בנין וסתירה בכלים. ולשיטתם רפוי אסור מדרבנן אטו מיהדק דחייב משום בונה. וטלטול נמי אסור כל שדרכו להדק אטו חזרה במיהדק. [ובדר' יוחנן גופי' אשכחן במדרש רבה פרשת עקב במנורה של חוליות גופה דהמחזיר חייב משום בונה. ולשיטת הגאונים ותוספות ורמב"ם שיתבאר לפנינו אין ראי' משם דסבירא להו יש בנין וסתירה בכלים. דיש לומר בתקע חשיב עושה כלי דלכולי עלמא חייב משום בונה כמו עייל שיפתא בקופינא דמרא. אך למה שהביא הר"ן לשיטת הרי"ף ראי' מעייל שיפתא בקופינא דמרא דרב ושמואל סבירא להו יש בנין וסתירה בכלים. הוא הדין דיש להוכיח כן מר' יוחנן גופי] ומתניתין דביצה מתרץ ר' יוחנן בשל חדקי דרבנן מותר משום שמחת יום טוב: ו) וכל זה ר' יוחנן לשיטתו. אבל לדידן דקיימא לן אין בנין וסתירה בכלים חזרת מנורה של חוליות אף דמיהדק כל שלא תקע פטור אבל אסור. ואם הי' רפוי מותר כרבן שמעון בן גמליאל. וטלטול לעולם מותר. ז) והרשב"א בעבודת הקודש דיני אפי' ושחיטה שער ג' אות ג' ובפרק קמא דביצה דעתו גם כן דג' חילוקים בדבר. אלא שהוא ז"ל כתב מיהדק אסור מן התורה. רפוי מותר לכתחילה. רפוי ואינו רפוי אסור מדרבנן בשבת. וביום טוב מותר. וזה שלא כדעת הר"ן דסבירא לי' מיהדק אסור מדרבנן. ונראה שהדבר תלוי במחלוקת, רש"י עם משמעות הירושלמי הנ"ל אות א' ב', שרש"י סובר תקע ביתדות. אבל בלא יתדות אף שתחב בחוזק לא מקרי תקע, וזה דעת הר"ן גם כן. אבל הרשב"א סובר כמשמעות הירושלמי דתקע היינו בלא יתדות. ועל כורחין לומר בהא היינו בלא מיהדק] דפטור אבל אסור. [כדמוכח בסוגיא לפי פירושו של הר"ן דלדידן פליגין אדרב ושמואל דאמרי המחזיר מטה של טרסיים חייב חטאת על כן ברפוי גזרינן, ולדידן סבירא לן מיהדק פטור אבל אסור על כן ברפוי מותר ולרשב"א דמיהדק היינו תקע. רפוי ואינו רפוי פטור אבל אסור. ולמאן דאמר יש בנין וסתירה בכלים חייב חטאת. וכן כתב להדיא פרק קמא דביצה ולדידן פטור אבל אסור על כן רפוי לגמרי מותר]: ח) עוד ראי' לזה דהנה יש הוכחה דבלא תקע פטור אבל אסור אף בדבר שאין דרכו לתקוע משמעתא דפר"ק דביצה דלבית הלל מותר להחזיר תריסי חניות ביום טוב משום שמחת יום טוב דהתירו סופן משום תחילתן. והני מילי בציר באמצע שאין דרכו לתקוע [כן פירש המאירי שם והרשב"א בעבודת הקודש שם סוף שער א' שכתב בציר באמצע אם תקע חייב חטאת. על כורחין קולא דציר באמצע משום שאין דרך לתקוע. דלא כפרש"י והריא"ז דציר באמצע אין דרך בנין בכך. ולדידהו אפילו תקע פטור. דאם לא כן מה קולא דציר באמצע הלא גם בציר מן הצד אם לא תקע פטור] על כורחין דבאין דרכו לתקוע גם כן אסור מדרבנן, דאם לא כן מה צריך להתירו סופן משום תחילתן. ולמה שסובר רשב"א כמשמעות ירושלמי דתחיבה בחוזק היינו תקע. על כורחין הא דביצה ברפוי ואינו רפוי. דברפוי לגמרי לא הי' צריך לטעמא דהתירו סופן כו' הא אפילו בשבת מותר. ובחזק לגמרי היינו תקע. ומה מועיל מה שציר באמצע. הא כל היתר דציר באמצע משום שאין דרכו לתקוע [וכן דעת הרמב"ם דרפוי ואינו רפוי פטור אבל אסור אפילו אין דרכו לתקוע. שהרי כתב פרק כ"ב מהלכות שבת הלכה כ"ו דאיסור חזרת מנורה של חוליות משום שנראה כבונה. ובמה מיירי אי מיהדק לגמרי לשיטת הרמב"ם הנ"ל היינו תקע דחייב חטאת. ואי רפוי הא כתב שם דמותר לכתחילה. על כורחין ברפוי ואינו רפוי]: ט) ובמה שתירצו לדעת הרי"ף שהשמיט הא דמנורה של חוליות אסור לטלטלה דר' יוחנן לטעמי' דיש בנין וסתירה בכלים. תירצו נמי הא דפסק בריש ביצה לא ישחוט אלא אם כן יש לו עפר מוכן מבעוד יום. ופסק בתריסי חניות דמותר להחזיר. ובגמרא מותבינן להו אהדדי ואמר ר' יוחנן מוחלפת השיטה. ואיך מזכה הרי"ף שטרא לבי תרי. ותירצו הרמב"ן והרשב"א דלדידן דאין בנין וסתירה בכלים אין איסור בציר מן הצד כל שלא תקע אלא גזירה שמא יתקע ובציר באמצע הוה לי' גזירה לגזירה. ובהא מקילין משום שמחת יום טוב. אבל בחפירת דקר דאיכא שבות גמור חופר גומא ואין צריך אלא לעפרה לא מקילינן משום שמחת יום טוב. ור' יוחנן לטעמי' דיש בנין וסתירה בכלים ובציר מן הצד הוי מלאכה דאורייתא. היינו ברפוי ואינו רפוי ממילא בציר באמצע הוה חד גזירה כמו חפירה בדקר על כן אמר ר' יוחנן מוחלפת השיטה: י) כל זה שיטת רש"י ורי"ף ורא"ם דלעולם אין בנין וסתירה בכלים אפילו בדבר הצריך חיזוק ואומנות (וכן כתב עוד רש"י (דף ע"ד:) דאין חיוב בעבד חביתא משום בונה דאין בנין וסתירה בכלים. וכן כתב עוד בביצה (דף י"א:) דעושה כלי משום מכה בפטיש הוא חייב ולא משום בונה)]: יא) אבל הגאונים ורמב"ם ותוספות סבירא להו דבנין גמור אף בכלים הוי בנין ודוקא מתקן מנא לית בי' משום בנין. ורב ושמואל דאמרי המחזיר מטה של טרסיים בשבת חייב חטאת. היינו משום בונה שתחב בחוזק מיהדק וצריך אומנות חייב משום בונה, וכל היכי שלא תחב בחוזק דעת התוס' דהיינו דר' שמעון בן גמליאל דאם הי' רפוי מותר. דלדידהו ליכא אלא שתי חלוקים תקע חייב חטאת וכל שלא תקע היינו רפוי מותר אפילו לכתחילה. דכן מבואר