אבני נזר אורח חיים יט

לגרור. לא כן אנכי עמדי, דהנה החילוק בין הי' מוקף גויל מתחילה מבואר באבן העוזר (סימן ל"ב) משום דראוי לגרירה אין גרירה מעכבת בו. ויסודו מדברי רשב"א שהביא הב"י שכ"כ להדיא. ועיין שם שכתב דלדעת המרדכי דאותיות השם אסור לגרר. פסול בשם אפילו נדבק אחר כך. נמצא דאף לדעת המכשירים בלא גרירה מכל מקום אם יהי' אסור לגרר יפסול. נמצא הגרירה צורך תיקון. וכהאי גוונא בתוס' פסחים (דף נ"ט.) במחוסר כיפורים שמקריב כפרתו לאחר תמיד של בין ערבים ואוכל פסחו לערב והקשו בתוס' הא לא הוי בעידנא. ותירצו שמקריב תחילה הפסח ואחר כך מביא כפרתו. ועל ידי שמותר להקריב הפסח. כשר אפילו לא יאכל לבסוף. כיון שראוי להקריב ולאכול והוי, בעידנא יעיין שם. הנה דאף שלאחר שמתירין לו להביא כפרתו אין הבאת כפרתו צורך להקרבת הפסח. שאפילו לא יביא הפסח כשר במה שראוי להביא. מכל מקום מותר להביא כיון שהיתר הבאת כפרתו צורך להפסח. כיון שאם לא יהי' מותר לו להביא כפרתו שוב לא הי' יוצא למפרע. על כן מותר לו להביא. הכא נמי כיון שהיתר גרירה צורך אל השם כיון שאם לא יהי' מותר לו לגרור שוב לא יהי' ראוי לגרירה ויהי' פסול על כן מותר לגרור: ב) האומנם כי יש לחלק דשאני התם שמשום דחוי אתינן עלה [דאתי עשה דפסח שיש בו כרת ודחי עשה דהשלמה שאין בו כרת] והרי זה צורך הפסח לדחות עשה דהשלמה. שאם לא ידחה לא יהי' ראוי להקריב ולאכול. וכיון שנדחה העשה דהשלמה מותר להביא כפרתו אף ששוב אין הבאת כפרה צורך שהרי כבר נדחה העשה. מה שאין כן בנידון דידן דלאו משום דחוי. רק שאם הוא לצורך תיקון אין זה דרך השחתה. בזה לכאורה שפיר אמרינן דאי אפשר להתיר דאם תתיר יוכשר בלא גרירה ולא יהי' תיקון בגרירה ויחשב דרך השחתה: ג) אך נראה שאם תאמר כן שאין ההיתר משום דלצורך תיקון מתירין המחיקה. רק דמעיקרא אין איסור כיון שאינו דרך השחתה. בפשיטות יש להתיר שהרי גם הנוב"י מודה שאין בזה איסור מן התורה. רק שכתב דלא גרע מנטפל שאסור מדברי סופרים. והיינו מדרבנן. שאיסור נטפלין כתב הט"ז שהוא דרבנן. וכוונתו באמרו דברי סופרים. דרבנן כמו חליצה מדברי סופרים שהוא מדרבנן [לא כמו חומר דברי סופרים מדברי תורה סנהדרין (דף פ"ח:) גבי זקן ממרא] וכן מפורש בדבריו מהד"ק (סימן י"ח) בתשובתו להרב מו"ה טואה שהרב כתב דנטפלין דרבנן והנוב"י כתב דבר ד' בפי קדשו דבר אמת וכיון שכל האיסור דרבנן. בדרבנן הלך אחר המיקל. ונסמוך על הפוסקים דנדבק אחר כך גם כן פוסל והוי לצורך תיקון: ד) אך כוונת הנוב"י עפ"י מה דמוכח בחולין (דף פ"ד:) דלא אמרינן ספק דרבנן לקולא במקום שהאיסור ודאי. וספק במתיר. והכא נמי המחיקה ודאי וספק במתיר. זה סברת הנוב"י. אך לפי זה שמשום היתר אתינן עלה שמתירין המחיקה משום תיקון השם. שוב דומה להא דפסחים דההיתר הוא צורך תיקון שאם לא יתירו לא יהי' ראוי לגרירה. וכיון שמתירין שוב מותר אפילו אינו צורך תיקון. וממה נפשך מותר אם תאמר שההיתר לצורך תיקון משום שאינו דרך השחתה מותר משום דבדרבנן הלך אחר המיקל. ואם תאמר שההיתר הוא משום דלצורך תיקון השם מתירין המחיקה. שוב דומה להא דפסחים דכיון דההיתר הוא לצורך מותר ודו"ק היטב: ה) הן אמת דעיקר הסברא שאם יאסור הגרירה לא יחשב ראוי ויפסול. האומנם שבב"ב (דף פ"א:) גבי ביכורים שאם יאסור לקרות משום דאתי לאימנועי מתרומה ומעשר. או דמחזי כשיקרא לא חשיב ראוי. מכל מקום בנידון דידן מ"ש באהעו"ז דמשום איסור חשיב אינו ראוי אינו מוכרח דבשלמא התם שהקריאה הוא מהאדם והאדם אסור. מה שאין כן בגרירה דאפילו אתי קוף או גוי וגררו כשר. שההיתר משום שבשעת כתיבה הי' מוקף גויל וכשנגרר חוזר לקדמותו אף דגרירה לאו כתיבה הוא. ואם כן הוא הדין אם נגרר מאליו על ידי גוי או קוף. ועל כן שפיר יחשב ראוי שהאות ראוי לגרירה אף שישראל אסור לגוררו (מלבד זה תמוהין לי דברי אהעו"ז מ"ש בשם המרדכי שאסור גרירת הדבק באותיות השם. ולא נמצא כן במרדכי. רק אם תחילת כתיבה הי' בדיבוק לא מהני גרירה כיון שתחילתו הי' בדיבוק. אבל מפורש בדבריו שאין איסור בגרירה. שהרי אם נדבק אחר כך כתב בעצמו שמותר בדיו שנטף על הכתב עיין שם]: ו) אך נראה שאפילו תאמר כן שאף אם יאסור יחשב ראוי ויוכשר. מכל מקום יחשב לצורך תיקון שעל כל פנים לכתחילה מחויב לגוררו כמו בכל ראוי לבילה בביכורים ובחליצה ובבילה גופה. וכבר הקשו התוס' בנדה (דף ס"ו:) בחציצה דבית הסתרים דפוסל משום שאינו ראוי לביאת מים וכשאינו חוצץ אין צריך שיבואו המים. והקשו התוס' דנהי דבדיעבד הטבילה כשרה. מכל מקום לכתחילה יהי' צריך שיבואו בו המים. ותי' משום דטבילה אינה חובה רק אם רוצה לאכול תרומה וקדשים או נדה להזקק לבעלה צריך להיות טהור. וכיון שבין כך ובין כך טהור לא שייך תחילה ודיעבד. אבל סת"ם דמצוות הם. שפיר יצטרך לכתחילה שיהי' מוקף גויל בפועל ממש רק שאינו מעכב. מכל מקום הוי הגרירה צורך תיקון. כמו שמוכיחין הפוסקים מבנין הורדוס שייעצוהו לסתור בית המקדש הישן כדי לבנות טוב ויפה ממנו. שמע מינה סתירה לצורך תיקון מותר. הכא נמי מחיקה לצורך תיקון. והרי הבית המקדש הישן הי' כשר גם כן רק דאית בי' לכתחילה משום ואנוהו שיהי' יפה. שמע מינה משום לכתחילה חשיב לצורך תיקון ומותר. ז) גם מ"ש מעלתו דב"י לא מחלק בין נפסק אחר כך רק בנקב. אבל בנדבק אף אחר כך פסול. אפשר שהוא כן [אך מתוס' עירובין אין שום ראי' לזה] מכל מקום הרי הרשב"א מכשיר בנדבק אחר כך בלא גרירה וסומכין עליו בשבת שאי אפשר לתקן שלא להוציא ספר תורה אחרת. אך מ"ש ברור: ח) גם עיקר סברת נוב"י לדמות גרירת הדבק למחיקת אותיות הנטפלין. אחר המחילה. אין שום דמיון. דהכא לא מחיקה הוא כלל. וכשם שכתב על גבי כתב לאו כלום הוא אף שמרחיב האות שאינו מצמצם שלא יהי' כתב שני רחב יותר. כמו כן בשמחסר קצת מרוחב האות לאו מחיקה הוא. כל שכן גרירת הדבק שאינו מגוף אות. ולשון הש"ע שנדבקו משמע יותר שנדבק אחר כך. על כן יגררו הדבק בלי שום פקפוק וחשש איסור ויפה הורה מעלתו: דברי הדו"ש הק' אברהם.