אבני נזר אורח חיים קצח

הרב המגיד פרק ט' מהלכות שבת הלכה י"ג דבכל מלאכות פטור באינו מתקיים. ואי אמרת דלא חשיב אינו מתקיים אלא באינו מתקיים בעצמותו. אם כן הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים ורשות הרבים באמצע דחייב לר' עקיבא משום דקלוטה כמי שהונחה דמיא. והא מכל מקום אינה הוצאה מתקיימת דמאלי' חוזרת לרשות היחיד ולמה ישתנה הוצאה מכל המלאכות דבעינן שמתקיימת אלא ודאי דלא חשיב מתקיים אלא שדעתו שיתקיים. והא לא אפשר בהוצאה דכתיב אל יצא איש ממקומו ופרש"י אל יצא ממקומו ללקט המן. ואף ששוב ישוב עם הכלי ולא ישאר הכלי ברשות הרבים ורוב הוצאות בענין זה. הרי שבהוצאה לא בעינן מתקיים. וגם הזורק מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע חייב. אך אם נאמר דאף שדעתו שלא יתקיים אם אינה מתבטלת מאלי' חשיב מתקיים יקשה כנ"ל. ועל כורחין דאף אינה מתקיימת מחמת דעתו חשיב אינו מתקיים. ונסתייע דברי רמ"א דליכא איסור תורה על כל פנים: סימן ריא. מלאכת בונה. דין אין בנין וסתירה בכלים א) בסוף פרק כירה (דף מ"ז) מלבנות המטה כו' לא יתקע ואם תקע חייב חטאת. ובריש כל הכלים (דף קכ"ב:) דלת של שידה תיבה ומגדל נוטלין ולא מחזירין. נוטלין דאין סתירה בכלים. ולא מחזירין אף דאין בנין בכלים גזירה שמא יתקע. ובריש פרק תולין (דף קל"ח.) כסא גלין לא יעשה ואם עשה פטור אבל אסור. פרש"י דהיינו מטה גללניתא דאסור גזירה שמא יתקע בחוזק. ובסוף פרק כירה פרש"י ולא יתקע. בחוזק על ידי יתדות. ונראה דהא דפרש"י בפרק תולין יתקע בחוזק. כוונתו גם כן על ידי יתדות. וכמו שפרש"י פרק כירה. דאי אמרת דכשתוחב בחוזק לבד חייב חטאת. אם כן הא דפטור אבל אסור על כורחין ברפוי. והא קיימא לן כר' שמעון בן גמליאל אם הי' רפוי מותר. [מיהו דעת רמב"ם ורשב"א ג' חילוקים יש. מיהדק חייב חטאת. רפוי לגמרי מותר לכתחילה. רפוי ואינו רפוי פטור אבל אסור]. אלא ודאי הכא במיהדק אלא כיון שלא קבעו ביתדות פטור אבל אסור. וכמו שכתב הר"ן סוף פרק כירה בשם איכא מאן דאמר דשלשה חילוקים יש. רפוי מותר לכתחילה. מיהדק פטור אבל אסור. תקע חייב חטאת. ועל כורחין תקע היינו ביתדות. דאם לא כן היינו מיהדק. וכתב שם שכן דעת הרי"ף. וכן נראה ממה שפרש"י ריש פרק הבונה בהא דעייל שיפתא בקופינא דמרא חייב. שיפתא יתד קטן שתוחבין בתוך בית יד של מרא בהיותו בנקב הברזל. ובסוף פרק כל הגט בהא דשיפתא בקופינא דמרא רפיא פרש"י שיפתא בית יד. וכאן פרש"י שיפתא יתד. משום דסבירא לי' דבתחיבת הבית יד לתוך החור לחוד לא מתייב כנ"ל. ולא מחייב אלא אם חיברו ביתד: ב) אך הקרבן עדה ריש פרק הבונה בהא דאיתא שם בירושלמי תני תקועים חיבור לטומאה ולא להזי'. קבועים חיבור לטומאה ולהזי'. והכא את אמר הכין. פירוש דתקע חייב חטאת. והתם אמרינן דתקיעה אינו חיבור גמור. ומשני תמן דרכן לקבוע הכא תקיעתן הוא גמר מלאכתן. ולפנינו בירושלמי איתא להיפוך תקועין חיבור לטומאה ולהזי' קבועים כו' ולא להזי'. והקרבן עדה הגיה כנ"ל. והדין עמו דאי כגירסא שלפנינו מה קשה לי' לירושלמי. הא כשם שהתם תקיעה הוי חיבור גמור גם להזי' כמו כן חייב בתקע. והקרבן עדה הביא עוד ראי' מתוספתא דכלים דתני בהדיא קבועים חיבור לטומאה ולהזי' ובגליון הש"ס השיג] על הקרבן עדה אשר לא כדת. ואיני יודע מה הוא סח] ופירש הקרבן עדה דקבועות היינו במסמורות. ויתדות ותקועים היינו בחוזק לבד בלא יתדות. ובשירי קרבן השיג מכח הירושלמי ההוא על פרש"י שפירש אהא דלא יתקע על ידי יתדות דזה קבועים מיקרי. ומוכח דתקע בחוזק אפילו בלא יתדות. אלא שתחב חלקי הכלים זה לתוך זה בחוזק חייב. וכן משמע דעת הרשב"א ביצה ובעבודת הקודש שיתבאר לפנינו. ופשוט שכן דעת התוס' שיתבאר לפנינו. וכן כתב הרמב"ם פרק יוד מהלכות שבת הלכה י"ג וזה לשונו וכן התוקע עץ בעץ בין שתקע במוסמר בין שתקע עץ בעץ עד שנתאחד הרי זה תולדות בונה וחייב: ג) ואפשר לומר לדעת המאירי סוף פרק הבונה והרא"ם בספר יראים דאין חיוב מכה בפטיש אלא בדבר שאינו מחוסר בנין הכאח פטיש הוא לאחר גמר בנין יעוין שם. (ויש לומר דגם רש"י הכי סבירא לי' ויתבאר לפנינו במלאכת מכה בפטיש]. וכיון דאין בנין וסתירה בכלים וחייב עליהם רק משום מכה בפטיש. על כן אפילו תחב בחזקה עד שנתאחד. הלא זה בנין הכלי. ודכוותה בקרקע הי' חייב משום בונה. על כן אינו חייב משום מכה בפטיש. וכמו שכתב בספר יראים ליישב הא דעייל שיפתא בקופינא דמרא דרב לא אמר חייב משום בונה אלא לאפוקי מחיוב מכה בפטיש דעדיין מחוסר בנין עיין שם. והיינו שכיוצא בזה בקרקע הי' בו חיוב בונה. על כן בכלי אין בו גם משום חיוב מכה בפטיש. ועוד יתבאר בטוב סברת הרא"ם ההוא במלאכת מכה בפטיש בעזרת השם יעוין שם. על כן אינו מחויב אלא בתחב בו יתידות דקודם תקיעת היתדות הי' כלי ותחיבת היתידות הוא תוספת חיזוק רק בזה חייב משום מכה בפטיש [אלא דאכתי קשה הא דפרש"י בפרק הבונה בעייל שיפתא וכו' שתחב יתידות. ובזה אין ליישב דבאופן אחר לא הי' שמואל מחייב משום מכה בפטיש דשמואל על כורחין לא סבר הכי. דהרי מחייב במטה של טרסיים המחזירה. ופרש"י לאו משום בונה דאין בנין בכלים אלא משום מכה בפטיש דתחילתו וגמרו כאחת הנה דאף שלא הי' בנין תחילה חייב משום מכה בפטיש] וירושלמי לשיטתי' דמחייב בכלים משום בונה על כן חייב אפילו בלא יתידות. אלא דפרש"י פרק הבונה אינו מיושב כנ"ל: ד) בהא דאם תקע חייב חטאת נחלקו הפוסקים שדעת רש"י דלמה דקיימא לן אין בנין וסתירה בכלים אין חיובו אלא משום מכה בפטיש. וכן דעת הרא"ם בספר יראים. והר"ן כתב שזה דעת הרי"ף שהשמיט הא דמנורה של חוליות אסור לטלטלה גזירה שמא תתפרק ויחזירנה. ואפילו בשל חדקי אסור. דמאן דחזי סבר של חוליות הוא ואפילו קטנה שאין דרך לעשותה של חוליות אסור גזירה אטו גדולה. והרי"ף השמיט כל זה דסבירא לי' דלמה דקיימא לן אין בנין וסתירה בכלים איסור חזרת מנורה של חוליות אם לא תקע אינו אלא מדרבנן. וכיון שכן לא גזרינן טלטול אטו חזרה וכל שכן בשל חדקי דלא גזרינן חדקי אטו