אבני נזר אורח חיים קצז

ו) וראי' ברורה דמחוסר כתיבה ודאי הוי מחוסר מעשה. מהא דהקשו בתוספות אהא דמוציא כגרוגרת לשתי רשויות פטור נימא מחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה ותירצו דגבי כתיבה אית לן למימר דמחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה. אבל הוצאה לא הוי עד דמייתי תרווייהו לרשות אחד. והיינו דמלאכת הוצאה אין שינוי בגוף החפץ רק שמוציאו למקום שצריך. ומתחילה לא הי' רק מחוסר הוצאה ועכשיו גם כן מחוסר הוצאה. והכא נמי כיון דמחוסר סגירה דהיינו כתיבה. הוא מחוסר כתיבה גבי כתיבה משום הכי חשיב מחוסר מעשה. כשם שמחוסר הוצאה חשיב מחוסר מעשה גבי הוצאה: ז) ועוד דבגמרא אמר בהא דכתב אות אחת בטבריא כו' מאי טעמא כתיבה הוא אלא שמחוסר קריבה. היינו דאפילו בלא קריבה כתיבה הוא וכעין זה בעירובין ס"ז ובקרפף שלא הוקף לדירה מאי טעמא מחיצה הוא אלא שמחוסרת דיורין דבלא דיורין מחיצה הוא] ובנידון דידן כבר בארנו באות ג' מתוספתא דחצי אות לאו כתב כלל: ח) ומה שהקשה בטורי זהב דהוי דבר שאין מתכוין. איני יודע מה זה, דהא פסיק רישי' הוא אלא דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה ולדעת רוב הפוסקים פיור ולהרמב"ם חייב. וזהו שכתב הלבוש דהוא קרוב לחיוב חטאת: ט) וראיתי להרמ"א בתשו' שכתב עוד ראי' להתיר מהא דכתב רש"י במלאכת מוחק שהי' במשכן שהי' כותבין על קרשי המשכן ופעמים שטעה. והי' לו לפרש בפשיטות שהי' כותבין אות אחת על שני קרשים ובשעה שהי' פורקין קרשי המשכן הי' מחיקה. דאין לומר מדבעינן שתי אותיות שמע מינה שבמשכן לזווג הקרשים הי' צריכין שתי אותיות ואם באות אחת הי' מזווגין יתחייב באות אחת. ליתא דשיעורין לא היו לומדין ממשכן. תדע דהרי פליגי התם סוף הבונה על איזה שתי אותיות חייב ולמדו הכל מדכתיב מאחת מהנה ולא למדו ממשכן דאדרבא אם הי' לומדין ממשכן הי' מחייבין בכל ג' אותיות בעולם כדמחייב ר' יוסי עד כאן דברי רמ"א: י) ודברים אלו תמוהים אצלי דודאי אם הי' מזווגין באות אחת הי' חייב באות אחת כדמחייב המוחק אות אחת. וכתב הרא"ש הטעם משום שמחיקה במשכן הי' באות אחת שטעה בה. וכן מפורש בגמרא ריש הבונה כל שהוא למה חזי אמר ר' ירמי' שכן עני חופר גומא להצניע בה פרוטותיו דכוותי' גבי משכן שכן תופרי יריעות חופרין גומא להצניע בה מחטיהן. עוד שם (דף ק"ג.) החורש כל שהוא. כל שהוא למאי חזיא חזי לביזרא דקרא דכוותה גבי משכן שכן חזי לקלח אחד של סממנין] ובתוספות שם דאצטריך לפרושי דהוי דכוותי' במשכן דלא חשיב בנין כל שהוא. הנה שלמדו השיעור ממשכן דאף דלא חשיב כיון שכך הי' במשכן חייב וכדברי הרא"ש במוחק. והכי נמי אם הזווג במשכן באות אחת הי' חייב באות אחת אף דלא חשוב. וכל שכן באות אחת נוטריקון או גימטריא דחשוב. אלא משום דבמשכן לא הי' אלא בשתי אותיות פטור: יא) ומה שכתב הרמ"א ותדע דהרי בהבונה פליגי באיזו שתי אותיות חייב ולמדו הכל מדכתיב מאחת מהנה ולא למדו ממשכן. דברים אלו תמוהים דמאחת מהנה למדו שם בכותב שתי אותיות משם גדול כמו שם משמעון. אך באיזהו אותיות חייב הוא פלוגתא בפני עצמו. ואין זה ענין לאחת מהנה עיין שם. וטעם מחלוקתם בארנו בס"ד בתחילת דברינו במלאכה זו: יב) וגם עיקר הראי' מדלא כתב רש"י המחיקה מפירוק הקרשים. לפי עניות דעתי אינו. דודאי הי' מלאכה שאינה צריכה לגופה ואין לחייב בזה חטאת אלא לר' יהודה. אך הרמ"א ז"ל אזיל לטעמי' שכתב בתחילת התשובה ומטעם מלאכה שאינה צריכה לגופה ליכא למיפטרי' דאדרבא צריך למחוק האותיות כדי לפתוח הספר ודברים אלו לא זכיתי להבינם כלל. דאין פתיחת הספר מכח מחיקת האותיות. ואדרבא מכח פתיחת הספר ימחקו האותיות והוא אין צריך להמחיקה כלל: יג) אך בתחילת התשובה כתב הרמ"א וזה לשונו ונראה דיש לדקדק בזה טובא דבפרק הבונה כתב במשקין וכו' ובכל דבר שאינו מתקיים פטור. וידוע דכל פטורי דשבת פטור אבל אסור ובנידון זה אף על גב דאינו מתקיים כתב זה וכו'. והנה מבואר דרמ"א סבירא לי' דחשיב דבר שאינו מתקיים הואיל ועשוי' לפתוח ולנעול, וכל הפלפול אם יש בזה איסור מדרבנן. דכל פטורי דשבת פטור אבל אסור. והלבוש שכתב דקרוב לחיוב חטאת ס"ל דלא נקרא אינו מתקיים אלא אם נסתר מאליו. לא מה שהוא נסתר על ידי מעשה פתיחתו. וגדולה מזה כתב הרמב"ם ז"ל בכותב על בשרו דאף שחמימות הבשר מעברת הכתב לאחר זמן הרי זה דומה לכתב שנמחק עד כאן לשונו. כל שכן זה שמחמת מעשה פתיחתו נמחק: יד) ועוד דאחר שפתחו חזרו וסגרו חשיב מתקיים קצת. וראי' לזה מפקק החלון ר' אליעזר אומר אם אינו קשור ותלוי אין פוקקין בו. ובסוכה (דף כ"ח.) ר' אליעזר אוסר רק היכא דמבטל לי'. ואי אפשר לומר דמבטל לגמרי דבהא לא הוי שרי רבנן כמו שכתבו התוס' בבא בתרא (דף כ'.) דיבור המתחיל היא וזה לשונם וליכא למימר דבטלו הטפיח דאם כן הוי בונה בשבת והא כרבנן סוף שבת עיין שם רק הפירוש שאחר שפתחו חוזר וסוגר בו ומבטל לי' להיות פעמים פקוק פעמים פתוח: טו) אך בתוס' (דף צ"ד:) גבי גודלת משום אורגת דפריך וכי דרך אריגה בכך. וכתבו התוס' ואף על גב דקולע נימין חשיב אריגה הכא אין סופה להתקיים שעומדת לסתירה עד כאן דבריהם. ואף שאם קושרת סוף גידול שער אינו נסתר מאליו רק שבעצמה סותרת וסורקת וחוזרת וקולעת אף על פי כן חשיב אינו מתקיים. ואף שעל ידי מעשיו. וגם חוזרת וקולעת אף על פי כן חשיב אינו מתקיים. ויותר מזה דעת הרב המגיד בענין קשר של קיימא דאף שאם דעתו לפתחו הוי קשר שאינו של קיימא, אם מתנתק מאליו חשיב של קיימא. הרי דמה שדעתו לסתרו חשיב אינו מתקיים טפי ממה שאינו מתקיים בעצמו. ובאמת שסברא זו קשה להבין. גם הקשיתי בביאור מלאכת הקושר סי' קע"ח אות יוד על הרב המגיד מרש"י שלהי שבת. אך על כל פנים יש סיוע מדברי הרב המגיד דמה שאינו מתקיים מחמת דעתו חשיב אינו מתקיים: טז) ועוד נראה לי ראי' דאף שאינו מתקיים מחמת דעתו חשיב אינו מתקיים לפי מה שכתב