אבני נזר אורח חיים קצה

מחולקים חציים בדיו וחציים בסיקרא פטור דבמקום שכלה מראה אחד כלה האות. ואם כן כשהעביר דיו על חצי אות הוי מחיקה על מנת לכתוב כשיעביר על חצי האחרון של האות. אבל בסיקרא על גבי דיו ליכא למימר דכיון שהעביר על חצי האות נמחק ובחצי האחרון הוי כתיבה. לפי מה שהעלינו בביאור מלאכת תופר סי' קפ"ז אות ו' דכתב אות אחת ושוב נמלך וכתב אות אחרת פטור כיון שכתיבת אות הראשון לא הי' על דעת מלאכה. והכא כיון שבשעה שכתב האות ראשון עדיין אות שני בדיו קיים ולא הי' אז מחשבת כתיבה על השני דבשעת מחשבה הי' כתב הגון מעתה ודו"ק: ה) איך שיהי' מיושב קושיית התשב"ץ במעביר עליו קולמוס ומקדשו שיחשב מוחק את השם. כיון שעכשיו כתב הגון מבתחילה שהוא לשמה והראשון שלא לשמה לא הוי מוחק. דבזה אזדו שני התירוצים הנ"ל: סימן רט. א) כתב הרמב"ם פרק י"א הלכה ט' הכותב על מנת לקלקל העור חייב שאין חיובו על מקום הכתב אלא על הכתב. ביאור זה דאף שקלקל העור הרבה יותר מתיקון הכתיבה. הואיל וחייב על הכתב אזלינן בתר תיקון המלאכה ולא על קלקול שחוץ למלאכה. ואף שהרמב"ם פסק מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב וחייב אף על תיקון שחוץ לגופו והכא נפטרנו מכח הקלקול [שהרבה יותר מתיקון] שחוץ לגופו. מכל מקום תיקון דגופו עדיף: ב) וזה ביאור הגמרא דהחופר גומא ואין צריך אלא לעפרה פטור אפילו לר' יהודה. דהני מילי מתקן. האי מקלקל הוא. ואינו מובן שהרי מתקן הוא אצל העפר אך הוא הדבר דקלקול דגופו עדיף. וכי אזלינן בתר תיקון וצורך שחוץ לגופו היכי שבגופו אינו לא תיקון ולא קלקול כגון מוציא מת לקברו. או השתין ורק לרשות הרבים וצד נחש שלא ישכנו. דכל הני אף שאין תיקון וצורך בגופם. מקלקל נמי לא הוי: ג) ואף דהקורע על מתו ובחמתו חייב. לר' יהודה דמחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה אף שמקלקל בגוף הבגד. שאני התם דבאמת יש לו צורך בגוף הקריעה. אלא דבמקלקל בעי ר"ש שיהי' צריך לגופו ולגופה כמו שכתבו התוספות פרק המצניע. אבל לר' יהודה שפיר חייב אף דיש קלקול בבגד. דמכל מקום יש לו צורך בגוף הקריעה גם כן: ד) שם הלכה יוד ואפילו משתי סמניות. כתב הרב המגיד פי' רבינו האי סימנין נוני"ן הפוכין שבויהי בנסוע. ותמיהני שהרמב"ם בפי' המשניות פירש סימני גימטריא עיין שם. הן אמת שבירושלמי משמע כפירוש רבינו האי דקאמר שם דר' יוסי הוא דחייב ברושם. משמע שאין אותיות גמורים. אך רש"י ורמב"ם כתבו פירושים אחרים משום דבגמרא דידן לא קאמר ר' יוסי הוא. ומכל מקום אף לרבינו האי אין הלכה כן. דלדידי' על כורחין מתניתין ר' יוסי הוא דמחייב ברושם. אבל לדידן למה יתחייב בסימנים שאינם אותיות. ועיין במגן אברהם סימן ש"מ הקשה מכח דברי רבינו האי והרב המגיד אלו על הפוסקים שפוטרים בכתב דקה. ולפי עניות דעתי ברור שאין דעת הרמב"ם כמו שפי' הרב המגיד. ואף לדעת רבינו האי אינו הלכה כמ"ש: ה) שם הלכה י"א. המתכוין לכתוב חי"ת וכתב שני זייני"ן פטור. תימה דלא הביא שהוא רק בגוונא שתירץ הש"ס (דף ק"ה.) הא דבעי זיוני. ואין לומר דרמב"ם פירש דלעולם בזייני"ן פטור משום דבעי זיוני. ליתא שהרי הרמב"ם פסק בהלכות ספר תורה תגין אין מעכבים. ואם כן דומה להא דאמר ר' חסדא זאת אומרת סתום ועשאו פתוח כשר על כן חייב אף דלכתחילה מצוה לעשותו סתום. הכא נמי אף דלכתחילה מצוה לעשותו בתגין אם עשה בלא תגין חייב והדבר ברור שאם לא נתכוין לכתוב שעטנ"ז ג"ץ בתגין חייב ועל כן צריך לאוקמי שרצונו לכתוב בתגין: ו) ואין לומר דסבירא לי' דברייתא דנתכוין לאחת ועלו בידו שתים לאו היינו נתכוין לכתוב חי"ת ועלו בידי שני זייני"ן וגורס בגמרא והתניא [ועיין פר"ח] דאכתי קשה למה לא הביא דין הברייתא: ז) על כן נראה מזה דסבירא לי' כמו שכתבתי לעיל סי' ר"א בשינה מסתום לפתוח או להיפוך חשיב כלאחר יד. ודוקא בשם משמעון חייב בשעשאו פתוח למ"ד סתום ועשאו פתוח כשר כמו שבארנו שם באריכות. ואם כן ממה נפשך אם נתכוין לכתוב כהלכה שעטנ"ז ג"ץ בזיוני"ן. כיון שעלה בידו שני זייני"ן בלא זיון אף דחזיין לעשות מהם חי"ת דלא בעי זיון. הא לא נעשה כל מחשבתו כנ"ל. ואם נתכוין לכתוב בלא זיון. הא לא כתב כדרך הכותבין ולאו מלאכת מחשבת הוא כיון שלא נתכוין לכתוב כדרך הכותבין: ח) שם הלכה י"ג. חילק גג חי"ת ועשאה שני זייני"ן חייב. יש לעיין אם חייב שתים משום מוחק גם כן דהוי כמוחק אות אחת ויש במקומה לכתוב שנים דחייב. ועיין בירושלמי פרק כ"ג במחק לתגו דדל"ת ועשאה רי"ש או הוסיף תג על הרי"ש חייב משום כותב ומשום מוחק: ט) שם הלכה י"ד. הכותב בשמאל פטור. נראה לי פשוט דהמוחק בשמאלו חייב כמו המוציא בשמאלו וכמו הכותב לר' יוסי דמחייב משום רושם דמפורש בגמרא דחייב גם בשמאל. ודוקא הכותב שאינו יכול לכתוב בטוב בשמאל פטור לדידן. אבל רשימה שיכול לעשות בשמאל כמו בימין ודאי חייב. ועל כן גם הכותב חייב משום רושם. הכא נמי מוחק בשמאל. ולא הוצרכתי לכתבו. אלא מפני שראיתי לאלי' רבה בענין פתיחת הספרים וסגירתו שכתוב אותיות על צד הדפין וכן בענין שבירת העוגות. לעשות בשמאל. ולי הדבר תימה דלא מבעיא בפתיחה ובשבירת העוגות דמשום מחיקה דין שמאל כמו ימין. אלא אפילו בסגירה דמשום כותב. מכל מקום כתיבה זו דהיינו סגירה יוכל לעשות בשמאל כמו בימין וחייב כמו הוצאה ורשימה לר' יוסי: י) שם הלכה ט"ו. ויכתוב על דבר שמתקיים כו' כתב בדיו על עלי ירקות ועל כל דבר שאינו עומד פטור. ובהלכות גירושין פסק הרמב"ם שאם כתב על העלין כשר. ולאו דוקא בעלה של זית. והטעם צריך לומר דוקא בשבת דבעינן מלאכת מחשבת ואם אינו