אבני נזר אורח חיים קצד

והוא הדין דבכל הני דמפורש במתניתין על מנת לא חייב אלא בעל מנת וכשיטת התוס' כמו שבארנו במלאכת מתיר סי' קפ"ו. על כן פירש פירוש אחר וכמו שבארנו לעיל דבריו. אך לשיטת רש"י נוכל לומר כן: ז) ולפי זה יש לפרש שמעתין דבספר תורה שיתר אות אחת פסול כמו שכתב הרמב"ם בהלכות ספר תורה שדין היתר כדין החסר. וא"כ כשצריך לכתוב ריש וכתב דל"ת הנה יתר דלת בס"ת וחסר ריש וצריך מחיקת הדלת בעצמותו שלא יהי' יתר על כן חייב משום מוחק אות אחת שצריך להמחיקה בעצמותה כדי לכתוב אחת ומצטרף לשני אותיות כנ"ל. וזה הוי דומיא דמשכן ממש: ח) ולולי דמסתפינא הוה אמינא דחייב משום כותב גם כן. דכיון דיתר כחסר והספר תורה שחסר בו רי"ש ויתר דל"ת הוי כחסר בו שני אותיות דאחת הא חסר והשני משום יתר כחסר. וכיון שעתה הספר תורה חסר שתי אותיות ועל ידי שמחקו לתגו הדל"ת נתקן. הרי כתב שתי אותיות שמתחילה כאילו הי' חסר שתי אותיות ועכשיו שלם: והי' מיושב הירושלמי שכתב בדין זה חייב משום מוחק ומשום כותב. אלא דלא ברירא לי אם הסברא הזאת נכונה. אך משום מוחק נראה לי ברור דחייב: ט) ומה שלא פירש רש"י כן נראה דאזיל בשיטת הר"ן בהלכותיו והספר התרומה והאור זרוע בפרק ב' דגיטין דהוי חק תוכות אלא דבשבת אפילו בחק תוכות חייב. וכיון דאינו מכשיר הספר תורה. שוב אין לחייב משום מחיקת היתר. שלא נאמר כאן יתר כנטול. דיתר כנטול היינו לפסול הספר תורה. ולהכשיר הספר תורה הא לא מהני האות שכתב ואין שתי אותיות אלו מועילים לדבר אחד. ודומה לכתב שתי אותיות ואין נהגין זה עם זה דפטור ופירושי הנ"ל ניתן להאמר לשיטת הרשב"א והר"ן בחדושיו דכהאי גוונא לא חשיב חק תוכות ודו"ק: סימן רז. א) הנה הר"ן והאור זרוע חילקו בין ספר תורה לשבת דבשבת חייב בחק תוכות משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה. לשון הספר התרומה. וכיון שמתכוין לעשות אותיות אין קפידא באיזו ענין נעשין רק שעל ידו יהי' ועל ידי מעשיו] וסברא זו הוזכרה בש"ס בבא קמא (דף ס'.) לענין זורה ורוח מסייעתו דבשבת חייב אף דבנזקין פטור דגרמא בעלמא הוא. בשבת חייב משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה. אך הרא"ש שם כתב דחיוב זורה ורוח מסייעתו דבהכי חייביה רחמנא דעיקר המלאכה נעשית כך. אבל בעלמא אין לנו: ב) אולם בספר התרומה הוסיף בה דברים שבמשכן לא הי' מקפידין להיות חק יריכות דוקא ולא הי' חילוק אצלם בין חק תוכות או חק יריכות רק שתהי' האות כתובה: ג) ולפי עניות דעתי הי' נראה דנהי דחק תוכות לאו כתיבה הוא. תולדה לכתיבה הוי ובשבת נתרבה תולדות מקרא דמאחת מהנה. וכהאי גוונא כתבו התוס' בכורות (דף כ"ה.) דיבור המתחיל ואמר ריש לקיש עיין שם היטב. וראיתי בספר יראים שכתב סתם כתיבה הוא רק בקלף ובדיו. וכתב בסם ובסיקרא הוא תולדה. וקשה דאם כן למה יועיל בגט כתיבה בסם ובסיקרא דבגט ליכא קרא לרבויי תולדות. ואפשר דסבירא לי' כדעת השיטה מקובצת בבא קמא. הובא אצלינו במלאכת מכבה ומבעיר אות א'. ועוד קשה מה זה שכתב אינה אלא בקלף ובמשכן הי' כותבין על גבי קרשים וצריך עיון. ואפשר דסבירא ליה מכתיבת חשבונות ילפינן. עיין לעיל סי' קצ"ט: ד) ובירושלמי מבעיא לי' בהא דפריש גבי גט וכתב ולא השופך עשה כן בשבת מהו. ונראה לי דתלי בשני התירוצים. תירוץ הספר התרומה. ותירוץ שלי. דתירוץ ספר התרומה לא שייך רק לענין חק תוכות. דאפשר שבמשכן הי' חק תוכות. דאין נפקא מינה אצלם בין חק תוכות ליריכות. אבל תחבולות השפיכה לא הי' בקרשים שבמשכן. דתחבולה זו רק בקלף שאינו עפיץ. ובלאו הכי מה צורך הי' להם לעשות תחבולה זו. אך תירוץ שלי משום דמכל מקום הוי תולדה שייך גם בשופך: סימן רח. א) בש"ס גיטין (דף י"ט.) המעביר דיו על גבי סיקרא בשבת ר' יוחנן ורשב"ל דאמרי תרווייהו חייב שתים אחת משום כותב ואחת משום מוחק. וחשיב מוחק על מנת לכתוב דצריך העברת מראה אדום כדי שיראה מראה שחור ולא יערבב המראה אדום את המראה שחור. סיקרא על גבי דיו אמרי לה חייב מוחק הוא [ואמרי לה פטור מקלקל הוא] פרש"י ולא כותב שמתחילה הי' כתב הגון מעתה: ב) וקשה לי דאם כן בהעביר דיו על גבי סיקרא לא יחשב מוחק. הלא עכשיו כתב הגון מבתחילה. ואפשר ליישב על פי התוספתא הביאוה הרמב"ם והרא"ש נטף שעוה על הפנקס ומחקה אם יש במקומה לכתוב שתי אותיות. והכא נמי נהי שאין כאן מחיקת אותיות דעכשיו כתב הגון מבתחילה. מכל מקום יש כאן סילוק הסיקרא כמו סילוק השעוה דכיון שיש במקומה לכתוב שתי אותיות חייב. והוא הדין שעכשיו כותב במקומה שתי אותיות בדיו. כללו של דבר כיון דבמחיקה עיקר חיוב על מה שיש במקומה לכתוב. אפילו לא מוחק שום אות הכא נמי חייב: ג) ובהעביר סיקרא על גבי דיו דחייב משום מוחק. אף דאינו על מנת לכתוב אותיות אחרות רק אותיות אלו של סיקרא דלאו כתב ניהו. מכל מקום חייב על מחיקת אותיות אף שלא על מנת לכתוב לדעת רש"י שבארנו בביאור מלאכת המתיר סי' קפ"ו דהא דבעינן על מנת לכתוב הוא רק כדי שלא יהי' מקלקל. והכא דלא חשיב מקלקל ללישנא קמא. לרש"י חייב על מחיקת האותיות אף שאינו על מנת לכתוב. ובהעביר דיו על גבי סיקרא חייב על מה שעל מנת לכתוב אף שאינו מחיקה כמו בסילוק שעוה כנ"ל. והתוס' דסבירא להו דאינו חייב רק על מנת לכתוב הוקשה להם שפיר. ותירצו דמסתמא עומד לחזור לכתוב עליו בדיו: ד) ועוד יש ליישב על דרך פלפול. דמשמע לי מפרש"י שבת (דף ק"ג) משני סמניות. שפירש אחת בדיו ואחת בסיקרא. שאם האותיות עצמם