אבני נזר אורח חיים קצג

ב) ונראה ליישב דהנה הרא"ש פרק כלל גדול ס' ט' כתב בהא דמחק אות אחת גדולה כשתים ויש במקומה לכתוב שתי אותיות חייב דהיינו טעמא כי פעמים כתב במשכן טעות של קרש אחד ומחק כדי לכתוב אחרת במקומה. ומן הדין הי' ראוי לחייב אף מוחק אות אחת כדי לכתוב אות אחרת במקומה. אלא שאינו ראוי לחייב על מחשבת כתיבה יותר מעל כתיבה עצמה עד כאן לשונו ולכאורה קשה דאם כן כשטעה במשכן באות אחת לכתוב אחרת במקומה לא הי' מלאכה. ואם כן איך נוכל ללמוד מזה למחק אות גדולה כשתים. דהא דכל מילי דשבת ממשכן גמרינן היינו שכל שהי' במשכן הי' מלאכה. והא דמחק אות לכתוב אחרת במקומה הא לא הי' מלאכה דלא חמיר מכתיבה עצמה: ג) ונראה דאותיות שהיו כתובין על כל קרשי המשכן הי' דבר שלם כמו ספר או מזוזה מאחר שבאותיות אלו הי' מעמידין כל המשכן וכשחסר אחת והשלימה כאילו השלים כל מזוזה. ועל כן בשטעה באות אחת ומחקה כדי להשלים כל האותיות. דין מחק להשלים כדין מחק לכתוב שתי אותיות. ועל כן נלמד מזה למוחק אות אחת גדולה כדי לכתוב שתי אותיות חייב. שהרי האות שמחק לא הי' בו השלמה שבטעות הי'. נמצא שלא מחק אלא אות אחת. רק המחשבת כתיבה הי' כתיבת השלמה שדינו כשתי אותיות: ד) וכן משמע בירושלמי פרק כלל גדול שיתבאר לפנינו דמוחק אות אחת כדי לכתוב להשלים גם כן חייב. וכיון שלמדנו ממשכן דמחק אות אחת לכתוב להשלים חייב. מזה נלמוד לכתב להשלים דחייב דלא חמיר מחשבת כתיבה מכתיבה עצמה כדברי הרא"ש ז"ל. וכיון שלמדנו שדין להשלים משוי לי' מלאכה כאילו הי' שיעור שלם. מזה נלמד גם כן לאורג שחוט אחד להשלים את הבגד כאלו ארג כשיעור שני חוטין ודו"ק: ה) ומה שכתב הרא"ש ומן הדין הי' ראוי לחייב במחק אות אחת כדי לכתוב אות אחרת במקומה. היינו דפעמים שטעה קודם שגמר לכתוב על כל הקרשים. אלא דלא חמיר מחשבת כתיבה יותר מכתיבה עצמה. ולא נוכל ללמוד מזה. רק מפעמים שטעה לאחר כתיבת כל הקרשים: סימן רו. א) שם. רבא אמר כגון שנטלו לתגו של דל"ת ועשאו רי"ש. ואינו מובן דאכתי הוה לי' אות אחת. ורש"י פירש דמיירי להשלים. ואינו מובן דאם כן הי' יכול לתרץ בפשיטות הקושיא דהשתא כותב אות אחת פטור הגיה מבעיא. דהכא להשלים. וכבר הקשה כן הגאון ר' עקיבא איגר ז"ל בחידושיו לאורח חיים סי' ל"ב על רש"י: ב) והמאירי פירש על פי הירושלמי שהרי מחק דל"ת וכתב רי"ש מצטרפין לשתי אותיות המחיקה והכתיבה. וקשה לי על זה מהא דאיתא פרק ב' דגיטין בהעביר דיו על גבי סיקרא חייב שתים משום כותב ומשום מוחק. וקשה בשעה שהעביר דיו על אות אחת נצטרפו הכתיבה והמחיקה לחיוב חטאת. ושוב כשהעביר על אות השני וחייב גם כן חטאת על ידי צירוף הוי כאוכל שני זית חלב בהעלם אחד דאין כאן חילוק מלאכות דזה על ידי צירוף וזה על ידי צירוף: ג) מיהו יש לומר כרבא בזבחים (דף ל"א.) גבי חצי זית חוץ לזמנו. חצי זית חוץ למקומו חצי זית חוץ לזמנו הוי פיגול דאמרינן ויקץ כישן הפיגול. הכא נמי כשהעביר על אות השני מצטרפין הכתיבה עם הכתיבה והמחיקה עם המחיקה: ד) עוד יש לומר על פי מה דאמרינן בכריתות (דן י"ז.) בכתב אות אחת בשבת זו ואחת בשבת זו. אי שבתות כגופין דמיין כלומר כשני מלאכות. בשגגת מלאכות אין מצטרפין דחלוקין לחטאות. בשגגת שבת מצטרפין. והכא בהעביר דיו על גבי סיקרא דחייב שתים על כורחין בשגגת מלאכות. דבשגגת שבת הא אינו חייב אלא אחת. וכיון דבשגגת מלאכות איירי. הא אין מחיקה וכתיבה מצטרפין דחלוקין לחטאות. ושמעתין בשגגת שבת דאין חלוקין לחטאות על כן מצטרפין. כן נראה לי ליישב דעת המאירי: ה) ומכל מקום לדינא אין נראה לפי עניות דעתי לפי מה שהעלינו דכתיבה פחות משתי אותיות אין שם מלאכה עלי' אם כן איך יצרף המחיקה שתחשב על ידי זה הכתיבה מלאכה. בשלמא בעשה שתי מלאכות כל מלאכה פחות מכשיעור כיון דאידי ואידי מלאכה הוא. הרי עשה מלאכה בכשיעור. אבל איך יעשה מלאכה הכתיבה על ידי צירוף מחיקה. והירושלמי שהביא המאירי אין ענין לזה. כי בירושלמי כתב משום כותב ומשום מוחק דמשמע דחייב שתים והיינו בלהשלים וכמו שפרש"י. וכן כתב הקרבן עדה שם. ואם כדברי המאירי משום כותב ומוחק מבעיא לי'. דהי' משמע חיוב אחד. אבל משום כותב ומשום מוחק משמע שני חיובים: ו) ולולי פירוש הראשונים הי' נראה לי לפרש דהנה הרא"ש פירש אהא דמחק אות אחת גדולה ויש במקומה לכתוב שתים חייב משום דבמשכן פעמים שטעה באות. ושוב הקשה דאם כן במחיקת אות אחת יתחייב. ונראה ליישב לפי שיטת רש"י דפטור מוחק שלא על מנת לכתוב רק משום מקלקל. ועל כן גוזרין מלמנות אורחים מתוך הכתב שמא ימחוק. משום דכשצריך למחיקה. מחיקה עצמה הוי מלאכה אפילו שלא על מנת לכתוב. ואם כן כשטעה בקרש וכתב אות אחרת הרי צריך למחוק האות שלא יטעהו. ומלבד שצריך המחיקה כדי לכתוב במקומה אות אחרת [נראה שהי' להם מקום קבוע בקרשים לכתוב ולא הי' משנים מקום הכתיבה כמו שלא היו משנים הקרשים ואמרו קרש שזכה להיות בצפון כו' הכי נמי לא הי' משנים מקום הכתיבה ועל כן צריך המחיקה לכתוב במקומה האות אחרת] צריך לו מחיקת האות בעצמותו. ואם כן הוי כמו לכתוב במקומה שתי אותיות. דכיון דכדי לכתוב שתי אותיות חייב ואפילו נטף שעוה ומחקה ויש במקומה לכתוב שתי אותיות חייב. וכן חייב על מחיקת שתי אותיות אפילו אין צריך לכתוב כלום. הוא הדין דכשמחק אות שצריך למחיקה בעצמותו. וכוונתו גם כן לכתוב אות שצריך דחשיב כשתי אותיות. דמחיקת אות שצריך למחיקה עם הכוונה לכתוב אות שצריך מצטרפין לשתי אותיות. ולמדנו מזה למחק אות ויש במקומה לכתוב שתים חייב. דאם לא כן אלא דבתר מחיקה לבד אזלינן. הרי במשכן לא מחק אלא אות אחת שטעה. והרא"ש שלא פירש כן אזיל לטעמי' במתיר דאינו חייב אלא על מנת לקשור כמו במשכן