אבני נזר אורח חיים קצב

מותר למוחקו. ודחה דהא קיימא לן דיו על גבי דיו לאו כלום הוא ולא הוי מוחק, וקשה דאם כן דלאו כלום הוא למה מהני העברת קולמוס. ועל כורחין כמו שכתבו התוס' משום דכתב עליון מתקן לשוי' לשמה והדרא קושיא לדוכתי'. ועל כורחין לומר דמשום דכתב שני מתקן לא נתבטל כתב ראשון. ובשלמא אם הוה דיו על גבי דיו כתב בכל מקום על כורחין הטעם משום שאין נראה רק דיו עליון ונמחק התחתון והי' קשה הא מוחק השם. אבל השתא דרק משום דכתב עליון מתקן לא מיחייב משום מוחק: ד) וכן משמע בספר התרומה שכתב דבחק תוכות לא מהני העברת קולמוס לכולי עלמא דוקא היכי דכתב תחתון כתב ולא חסר רק לשמה הוא דמהני העברת קולמוס לשוי' לשמה יעוין שם. וגם הוא כתב שם טעם התוס' הואיל וכתב עליון מתקן. הרי דכתב עליון המתקן אינו מועיל רק היכי שגם כתב תחתון כתב. ואי חייב על התחתון משום מוחק מה יועיל עוד הכתב תחתון שנמחק וזה פשוט. שוב ראיתי בספר תורת גיטין שכתב בפשיטות דלא חשיב מוחק: ה) ולפי זה נראה דלא חשיב כתב עליון כתב אלא כל זמן שמתקן. אבל בגט לאחר שנתגרשה שוב לא חשיב כתב. כיון דכתב תחתון נשאר כתב הוי כתב עליון כתב על גבי כתב שאינו מתקן ולא הוי כתב. בשלמא אם היינו אומרים דבמקום שכתב עליון מתקן חשיב הראשון נמחק ולא נשאר רק כתב עליון. אם כן גם עכשיו שכתב עליון אינו מתקן. הא לא נשאר רק כתב עליון וכתב ראשון חלף הלך לו. אבל מאחר שביררנו מדברי הסה"ת והתשב"ץ דכתב ראשון נשאר. אם כן הוי גם עכשיו כתב על גבי כתב וכיון שעכשיו אינו מתקן אינו כלום והבן: ו) ובזה נראה ליישב קושיית התוספות דלר' אחא בר יעקב אפילו כרבנן נמי לא אתיא. דלדידי' בגט כשר גם לרבנן. ואם כן משכחת לה כתב על גבי כתב דחייב בגט שכתב שני מתקן לשוי' לשמה עיין שם. ולפי מה שכתבתי ניחא. דהנה כתב שאינו מתקיים לא חשיב כתב לא בגט ולא בשבת. וכתב עליון זה לאחר שתתגרש לא יחשב כתב. ואם כן לכאורה איך יוכשר לגט דאינו מתקיים דלאחר שתתגרש יתבטל הכתב. וכל עצמו של כתב עליון לא חשיב כתב אלא משום שראוי לגרש ומשום הא גופא אינו מתקיים ועיין בתשו' רמ"א סימן קי"ט בכתב שעל צד דפי ספרים חשיב אינו מתקיים משום שעשוי לפתוח. והוא הדין דיחשב אינו מתקיים משום שעשוי להתגרש. ואז יתבטל הכתב כנ"ל ודו"ק. אך לענין גט ניחא דכיון שמתקיים עד לאחר גירושין חשיב מתקיים. דמה נפקא מינה בגט לאחר גירושין וקרא דוכתב בגט. היינו שתהא כתיבה מתקיימת עד לאחר גירושין וכמו ביטול כרים וכסתות בסוכה דסגי ביטול לשבעה. אבל לענין שבת לא חשיב מתקיים בגט שכתב על גבי כתב כיון שאינו מתקיים לאחר גירושין דאז יתבטל הכתב כנ"ל. מעתה לא קשה מידי על מתניתין מגט רק מספר תורה. על כן קאמר הש"ס דלא כר' יהודה. ז) ועוד נראה לי מדברי סה"ת בהלכות תפילין סימן כ"ד וזה לשונו וכיון שהאות פסול [דחק תוכות הוא] אין תקנה להכשירו על ידי העברת קולמוס אפילו לר' יהודה [או לר' אחא בר יעקב בגט אפילו לרבנן] דמועיל משום שהאות כתקנו ואינו מחוסר אלא לשמו כגון גבי שם וגבי גט דבעינן לשמה. אבל חק תוכות שאין שם אות עליו מודה דהעברת קולמוס לא משוי לי' גט עד כאן דבריו. ונראה מזה דהעברת קולמוס מכשיר כל האות שנעשה לשמה. דאי אינו כשר אלא כתב עליון. מה נפקא מינה אם התחתון אות או לא. וסברא זו דכתב עליון מהני להחשיב האות שיהי' לשמה כתובה בספר גור ארי' על שבת עיין שם היטב: ח) ואם כן קושיית התוספות לר' אחא מגט מתיישב היטב. דבגט שפיר חשיב כתב המתקיים. דכתב ראשון גם כן מתכשר וחשיב לשמה והוא מתקיים אף לאחר גירושין. ואי משום דחידוש ותיקון לשמה פסק לאחר גירושין וכתב עליון אינו כתב כשאר כתב ראשון שלא לשמה. הלא כל גט לאחר שגירש בו אינו עומד עוד לשם גירושין וחספא בעלמא הוא. וגוף כתב מתקיים גם לאחר גירושין. אבל בשבת לא הוי מלאכה מתקיימת. דהמלאכה הוא מה שחידש האות שיהי' לשמה וזה פסק לאחר שגירש. דאף שחייב על כל האות כשם שבגט כשר כל האות. היינו שחייב על כל האות במה שחידשו שיהי' לשמה וכאילו כותבו מחדש. ומכל מקום כיון שחידוש זה אינו רק עד הגירושין. ובכל מלאכת שבת מלאכה מתקיימת בעינן. וכמו שהוכיח הרב המגיד ממתניתין דריש פרק הבונה. ואם כן אף דגוף האות שחידש מתקיים גם לאחר הגירושין. מכל מקום אינה מלאכה מתקיימת ופטור: ט) הקשה מהרש"א לר' אחא בר יעקב מה מבעיא לי' ריש לקיש מר' יוחנן בעדים שאין יודעים לחתום הא כתב שני מתקן. ולדידי לא קשה מידי לפי מה שכתב בספר התרומה דבחק תוכות לא מהני כתב עליון אף שמתקן. דדוקא במקום שהתחתון אות ואינו מחוסר אלא לשמה מהני כתב עליון להחשיבו לשמה. והתינח בגט דאין צריך כתיבת הבעל. שהרי כשר בכתב קטן וגדול עומד על גביו אף דקטן לאו בר שליחות ואין צריך אלא להחשיבו לשמה. אבל בחתימת העדים דכתב תחתון לא חתמו העדים. לא מהני כתב עליון להחשיבו כאלו חתמו העדים. והרי פסול חק תוכות שלא כתבו אדם וכאלו נעשית מאלי'. הנה דלא מהני כתב עליון להחשיב כאילו כתבו אדם. ואם כן לא מהני להחשיבו כאלו חתמוהו העדים. והא דחייב בשבת במקום שמתקן. היינו כיון שהועיל בכתב העליון להחשיבו לשמה אם כן חשיב כאילו חידש האות. אבל בעדים אין לומר כן דאדרבא כיון דאינו כשר אלא בחתימת העדים וכתב העליון לא מהני להמשיב כאלו חתמו הם. אם כן לא פעלו כלום בחתימתן. וזה הטעם בחק תוכות דלא מהני כתב העליון ודו"ק: סימן רה. א) שם בגמרא. כתב אות אחת והשלימה לספר חייב כו'. רב אשי אמר אפילו תימא רבנן להשלים שאני. וכן מבואר בפוסקים שפסקו כרבנן ופסקו דלהשלים את הספר חייב. ומצאתי כתוב דהוא הדין להשלים את המזוזה. ויש לעיין לפי מה שכתב בספר מגן אבות ונתבאר לעיל סי' קפ"ז וסי' ר"א באריכות דפחות משתי אותיות לא חשיב חצי שיעור אלא דלא חשיב מלאכה פחות משתי אותיות. אם כן מה בכך שמשלים את הספר והוי תיקון מעליא. סוף סוף לא עשה מלאכה: