אבני נזר אורח חיים קצא

ג) אבל אין נראה דבדן מדניאל נמי לאחר שיכתוב היו"ד ולא יהי' שום תיבה יתבטל המלאכה ומכל מקום עכשיו חייב. מה אמרת כשיגמור כל התיבה דניאל יהי' מלאכה. בסיקרא על גבי דיו נמי לאחר שיחזור ויכתוב עליו בדיו יהי' מלאכה. אלא דמלאכה דהשתא כלתה. הכי נמי כשיכתוב שמעון יתבטל תיבת שם ויהי' רק חצי תיבת שמעון. וצריך לומר דהתוס' דגיטין בשיטת רש"י דכותב לא הוי. דתחילה הי' כתב הגון מעתה, והכא אף דאין צריך לשני זייני"ן רק לאות חי"ת מכל מקום אחר כך יכתוב עוד אותיות ויהי' מלאכה. ואף דתחילה כשעשה חי"ת נתבטלה המלאכה דהוי רק אות אחת. דן מדניאל נמי לאחר שיכתוב יו"ד אחר ד"נ נתבטלה המלאכה ואף על פי כן חייב: ד) על כן נראה דהנה (בדף צ"ב:) נתכוין שיהי' המשאוי לפניו והוציא לאחריו פטור דנתכוין לשמירה מעולה ועלתה בידו שמירה פחותה, וזה לשון הרמב"ם פרק א' מהלכות שבת הלכה י"ב כל המתכוין לעשות מלאכה ונעשית ביותר על כוונתו חייב. פחות מכוונתו פטור. כיצד הרי שנתכוין להוציא לאחריו ובא לו לפניו חייב שהרי נתכוין לשמירה פחותה כו' עד כאן לשונו. הרי דכיון דלא נתקיים כל מחשבתו פטור ועיין שם, ולכאורה נתכוין לזרוק שמונה וזרק ארבע דמדמי הגמרא לשם משמעון והרי לא נתקיים כל מחשבתו, וצריך לומר דשאני התם דאף לפי מחשבתו לזרוק שמונה הרי תחילה יהי' ארבע. ודומה לכתב שם משמעון שאף שדעתו לכתוב שמעון. מכל מקום דעתו תחילה לכתוב שם. ועל כן בזה שנתכוין לכתוב חי"ת ודילג הקולמוס ונעשה שני זייני"ן, ולא הי' דעתו לכתוב תחילה שני זייני"ן ואחר כך לעשות מהם חי"ת. רק הי' דעתו לכתוב חי"ת תחילה. הרי לא נתקיים כל מחשבתו שדעתו הי' לכתוב כל ח' וכתב רק שני זייני"ן וחיסר הגג ודמי לנתכוין להוציא לפניו והוציא לאחריו דפטור זה קושיות התוס' ועיין מה שתירצו: ה) וחזרו והקשו דמה איריא דנתכוין לכתוב ח' אפילו נתכוין לכתוב שני זייני"ן וכתב בלא זיון פטור, ונראה ליישב לפי מה שכתבו הפוסקים דתגין אין מעכבים. והכא דפטור משום דנתכוין לכתוב חי"ת דלא בעי תגין והוא אות שלם וכתב זייני"ן דלא אות שלם ואף שכשרים מכל מקום לא הויין אות שלם כמו אות חי"ת, ודומה לנתכוין להוציא לפניו ובא לאחריו דפטור דלא נעשה כל מחשבתו ודו"ק: ו) שוב מצאתי כן באור זרוע חלק א' פרק ב' דגיטין סוף סימן תשט"ו וזה לשונו ור' יצחק בר אברהם הי' אומר שכל אות שאינה מזוינת בתגין של שעטנ"ז ג"ץ אינה אות ומביא ראי' משמעתין הא דבעי זיוני. ואינה ראי' דאיכא למימר דמיירי בכותב בספר תורה שהאותיות צריכין זיון. אי נמי בכותב בספר אחר ונתכוין לכתוב כמשפט אותיות של ספר תורה שצריכין זיון דבשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה עד כאן לשונו. הרי דאף שכשר בלא זיון. כל שנתכוין לכתוב בזיון או נתכוין לכתוב חי"ת דכיון שאין צריך זיון כמאן דזיון דמי ועלו בידו אותיות שצריכות זיון, בלא זיון פטור וכהא דנתכוין להוציא לפניו ובא לאחריו כנ"ל. וצריך לומר שהתוס' סבירא להו תגין מעכבים. ועיין בהגהות מיימון פרק ז' מהלכות ספר תורה הובא במגן אברהם סימן ש"מ סק"י ועיין מה שאכתוב לקמן בדעת הרמב"ם: סימן רג: א) בגמרא בכל דבר שהוא רושם לאתויי מאי כו' ואפצא כשר פרש"י גל"ש. והכי נמי חייב בשבת. בגיטין מפורש דמי אפצא אחר כתיבה נבלעין ובשעה שנבלעין אם נתן לה גט אינו גט אף אם פלט אחר כך על ידי מיא דנרא דהשתא הוא דפלט: ב) ויש לעיין גם בתחילה לא יחשב כתב דהוא דבר שאינו מתקיים שיבלעו. וצריך לומר משום דאפשר להפליטן על ידי מיא דנרא. ונראה לי ללמוד מזה דלאחר שפלט שוב חשיב כתב הראשון ואם נתן לה אחר כך כשר. (רק יש לדון דדומה לנעשה אחר כתיבה מחובר וחזר ותלשו דמסופק רשב"א בגיטין כ"א: והכי נמי לאחר שנבלע מחוסר הפלטה] שאם נאמר פנים חדשות באו לכאן אם כן הוי תחילה כתב שאינו מתקיים: ג) והא דקאמר בירושלמי וכתב ולא הפולט. היינו שהפלטה לא חשיב כתיבה. ונפקא מינה אם נכתב בתחילה שלא לשמה, שאין תקנה להפליט לשמה וכל שכן דניחא לפי פירוש הקרבן עדה דהירושלמי מיירי בכתב תחילה במי עפצא על גבי גוילים עפוצים דלא הוי כתב כלל ואחר כך כששופך מי קנקנתום בלא עפצ'ס קולט המקום שכתב תחילה. ועל זה שפיר אומר השופך דשפיכה דהשתא לא כתב ובתחילה לא הי' כתב כלל. ודלא כפר"ח סימן קכ"ה סק"ד שלמד מירושלמי הנ"ל דאחר שפלט פסול וליתא כמו שכתבתי: סימן רד. א) שם כתב על גבי כתב פטור. מאן תנא אמר רב חסדא דלא כר' יהודה דאמר מעביר עליו קולמוס ומקדשו, עיין בתוספות דוקא בגט וספר תורה דמועיל כתב עליון לשווי' לשמה הוא דהוה כתב עליון כתב. ויש לעיין אם לר' יהודה בכהאי גוונא מיחייב משום מוחק גם כן כמו בדיו על גבי סיקרא, או דילמא דוקא בדיו על גבי סיקרא דאין מראה סיקרא האדום ניכר אבל הכא דהוי דיו על גבי דיו דבעלמא קיימא. לן לאו כלום הוא דחשיב כתב ראשון קיים. אלא הכא כתב שני הוסיף לשמה חשיב גם כתב שני כתב. אבל בשביל זה לא יגרע כתב ראשון מלהשאר כתב כמו בדיו על גבי דיו בעלמא: ב) אך ראיתי בתרומת הדשן סימן מ"ח בענין תיבות שנמחקו קצת בתפילין אם יכול לחדש הכתב שיהי' ניכר היטב. ופלפל דאף אם רישומו ניכר אם חשיב כתב עליון כתב וחשיב שלא כסדרן. והעלה דכיון שאין כתב עליון מתקן לא חשוב כתב ולא הוי שלא כסדרן. ושוב פלפל בהג"ה אם חשוב מתקן על לאחר זמן שהי' כתב ראשון כלה לגמרי, ותלי לה בפלוגתא דר' נחמן ור' ששת בתלש אחת משלשה אם חשיב אהני מעשיו אם יתלוש עוד אחת. ומכל מקום מבואר דאם חשיב מתקן דכתב עליון כתב חשיב כחב ראשון נמחק. דאם לא כן אכתי הוי כסדרן על ידי כתב ראשון: ג) ובתשב"ץ ת"ר סימן קכ"ז הקשה בהא דמעביר קולמוס ומקדשו הא הוי מוחק את השם ראשון. ורצה להוכיח מזה דשם שלא נכתב בקדושה