אבני נזר אורח חיים קצ

מגן אבות תירץ דבהנך אין קרוי מלאכה אלא בשיעור הזה. ונפקא מינה דבפחות משיעור אפילו איסור מן התורה ליכא והיטב אשר דיבר. וכבר הבאנו לעיל במלאכת תופר סי' קפ"ז אות ז' ראי' לדבריו מירושלמי אלא דאכתי קשה לריש לקיש דסבירא לי' חצי שיעור מותר מן התורה. וכן לרמב"ן דסבירא לי' במלאכת שבת אין איסור חצי שיעור אלא מדרבנן: ז) אך לפי מה שכתבתי נראה דהנה דין שיעורין בשבת דבפחות משיעור הזה לא מיחייב על תיקונו משום דלא חשיב תיקון בפחות משיעור הזה. כמו דלא חשוב אכילה בפחות מכשיעור. ועיין רשב"ם בבא בתרא (דף נ"ה:) דחצי שיעור לא חשיב מלאכת מחשבת. ומתקן עם מלאכת מחשבת חדא מילתא כדאיתא בכריתות (דף י"ט:) ועיין סוף פרק ד' דזבחים. אבל אין לומר כלל דלא חשיב מלאכה פחות מכשיעור. תדע דהא הנוטל צפרניו חייב לר' יהודה [דמחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה] הואיל מתקן אצל האדם. ואף שאין בצפרנים כשיעור הואיל ומתקן אצל האדם חשיב כשיעור וכן במוציא מת השיעור הוא בכדי שמטמא את הבית שיחשב הוצאה תיקון. אבל אין לומר דבפחות משיעור לא חשיב הוצאה כלל. וכן שאר מלאכות לא חשיב מלאכה כלל בפחות משיעור. דאין שום סברא לומר כן ודו"ק: ח) מעתה אי אפשר לפטור אות אחת משום דהוי פחות מכשיעור ולא הוי תיקון. שהרי צריך לאות זה כדי לגמור כל התיבה. שאי אפשר לכתוב כל התיבה קודם שיכתוב אות אחת. וכמו כתב ש' מ' משמעון דאף דאין צריך לתיבת שם חשיב מלאכת מחשבת כיון שאי אפשר לכתוב שמעון בלא ש' מ'. הכי נמי באות אחת. על כן צריך לטעם אחר דאות אחת לא הוי מלאכה. ותירץ זה בכל הני דחשיב במשנה השיעור. אורג. עשה שתי בתי נירין. דבכל הני אי אפשר לעשות שתים אם לא יקדים אחת. וגם שתים אינו תיקון אלא משום שסופו לגמור את כולו. ואם כן להוי מיחייב באחת. על כן צריך להשמיענו דבאחת לא הוי מלאכה: ט) ובהא דמחייב ר' אליעזר באחת על האריג או אות אחד סמוך לכתב כדאיתא בסוף הבונה. וכן זה עוקר וזה מניח דמחייב ר' אליעזר את המניח בכריתות (דף י"ט:). יש לעיין אם אחד הוציא כשיעור לרשות הרבים ובא אחר והוציא שם עוד חצי שיעור אם חייב כמו באחד על הארוג: ונראה לי דפטור דדוקא באחד על הארוג. דאין הפטור משום חסרון שיעור דהא אי אפשר לעשות הבגד אם לא יארוג חוט אחד. אלא דבציר מהכי לא חשיב מלאכה. על כן מחייב ר' אליעזר על גמר מלאכה. ומכל מקום אינו חייב אלא אם יש בגמר מלאכה שיעור וחוט אחד הא חשיב שיעור כנ"ל: י) ונראה לי הוכחה מהא דתנן בפרק י"ג דזבחים (דף ק"ט:) במקטיר כזית מן הקומץ בחוץ דר' אליעזר פוטר עד שיקריב את כולו הואיל וקומץ מתיר הוא ואינו מתיר אלא אם כן הקריב כולו. ואם הקריבו בפנים ושייר ממנו כזית והקריבו בחוץ חייב יעוין שם. ונראה לי דר' אליעזר לטעמי' דסבירא לי' אחת על האריג חייב דמחייב בגמר מלאכה וקרינא בי' בעשותה העושה את כולה. הוא הדין דמחייב בגמר הקטרה. ולרבנן דפטרי באחת על האריג ומכל מקום מחייבי התם לא קשה מידי. דהא אינהו מחייבי בכזית בחוץ אפילו בתחילה ואפילו לא הקריב בסוף. משום דס"ל כזית הקטרה שלימה היא אפילו במתיר יעוין שם ברש"י אך לר' אליעזר דלא מחייב במתיר אלא בכולו ומכל מקום מחייב בהקריב בפנים ושייר כזית והקריבו בחוץ. על כורחין לטעמי' באחת על האריג: יא) והנה לפי זה קשה למה לי שייר כזית אפילו שייר פחות מזית יתחייב משום גמר הקטרה לר' יוחנן דאמר במנחות (דף כ"ו) הקטיר הקומץ בזה אחר זה פחות מכזית הוי הקטרה, הכא נמי יתחייב על הפחות מכזית שהקטיר בחוץ. כמו באחת על האריג. אלא ודאי גם לר' אליעזר לא מהני בפחות מכשיעור: יב) ובהכי ניחא ליישב הסוגיא דכתב אות אחת והשלימה לספר חייב דאמר רבה בר רב הונא ר' אליעזר הוא דאמר אחת על האריג חייב. ותמוה דאם כן למה לי השלימה לספר. אפילו באמצע ספר חייב לר' אליעזר, ולפי מה שכתבתי ניחא דרבותא אשמעינן דהוה אמינא בסוף פטור על אות אחת דאין בו כשיעור. דדוקא באמצע דצריך לאות זה כדי לגמור אחר כך דעל כרחו צריך לכתוב כך אות אחר אות וחשיב שיעור כנ"ל. אבל בסוף דאין בו חסרון עוד רק אות אחת הוה אמינא דפטור. קמשמע לן דכיון דבאות זה משלים את הספר, חשיב אות זה כאלו הי' בו כשיעור. אבל לרבנן הא אות אחת לא חשיב מלאכה כלל. ורב אשי סובר דגם לענין זה מהני השלמה להחשב מלאכה כאלו הי' שתי אותיות. ועיין מה שאכתוב לקמן בהא דאות אחת והשלימה לספר ודו"ק היטב כי הדברים ברורים: סימן רב. א) שם (ק"ד:) תוס' דיבור המתחיל נתכוין לכתוב חי"ת וכתב שני זייני"ן פטור. ובגמרא מוקי לה דבעי זיוני. והקשו בתוס' דלמה לי דבעי זיוני בלאו הכי פטור כמו נתכוין לזרוק שתים וזרק ד' עד כאן דבריהם. וקשה דהא צריך לשתי זייני"ן לצורך חי"ת. ודומה לכתב שם משמעון, וכיוצא בזה הקשה מהרש"א. ואפשר לומר דשאני כתב שם משמעון דשמעון גם כן מלאכה וקרינא בי' מאחת. אבל הכא חי"ת לאו מלאכה דאות אחת היא. ועל כן כשכתב שתי אותיות לעשות מהם אות אחת פטור: ב) ועיין בגיטין (דף י"ט.) בסיקרא על גבי דיו דאמרי לה חייב מוחק הוא. וכתבו התוס' דחשיב מוחק על מנת לכתוב דמסתמא עומד לחזור ולכתוב עליו בדיו. ומקלקל לא הוי דעל ידי כתב דהשתא יהי' אחר כך רישומו ניכר יותר עיין שם, ואינו מובן דאם כן דלא הוי מקלקל יתחייב גם משום כותב. וצריך לומר כיון דהתיקון לאחר שיכתוב עליו בדיו ואז ימחק כתב דהשתא דהיא סיקרא על כן לא מיחייב משום כותב. ודוקא משום מוחק מחויב. דאף לאחר שיחזור ויכתוב עליו בדיו. מכל מקום כתב דיו ראשון נמחק. אבל לגבי כותב לא מהני תיקון שיהי' לאחר שימחק. והכא נמי כיון דאין צריך לשני זייני"ן רק לעשות מהם חי"ת. ואז יתבטלו השני זייני"ן. כן יש לומר לכאורה: