אבני נזר אורח חיים קפט

לטעמי' דאפילו בשני אלפי"ן שאינם תיבה כלל חייב. והרמב"ם אף שפסק דאות אחת כפולה שאינה תיבה פטור. מכל מקום כתב דבכל כתב ובכל לשון חייב. אך דעת האור זרוע דאינו חייב על שאר כתבים רק על לשון הקודש וכתב קודש או כתב ולשון יוני, וצריך עיון מגט דכשר בשאר לשונות. ואפילו פרסי כמפורש בגיטין (דף י"ט:) גבי שטרא פרסאה תנינא גט כו' אלמא כתיבה מקרי: ב) ויש לעיין לדעת הרמב"ם ופשט המשנה דבכל לשון חייב. אם כן למה פטור בשתי אותיות שאינם תיבה שמא בשאר לשון הוא תיבה. ואף שנכתב בגופן של כתב אשורית. הלא ספר תורה שנכתב בכל לשון לרבנן היינו בגופן שלנו דוקא כדאמר אביי פרק קמא דמגילה. והכא נמי אף שנכתב בכתב אשורית יוכל לקרות בלשון אחר וצריך לבדוק בשבעים לשון שאם הוא תיבה באיזה לשון יתחייב. ואף שלא נתכוין לתיבה זו. הלא בכותב שם משמעון גם כן לא נתכוין לתיבת שם: ג) ואין לומר דכיון שאינו מתכוין לזה שיהי' תיבה הוי דבר שאין מתכוין. אלא דבכותב שם משמעון הוי פסיק רישי'. וכשאינה תיבה בלשון שמכיר בו. אף דספק שמא היא תיבה בשאר לשון הוי ספק פסיק רישי' דמותר כמו שכתב הטורי זהב בסי' שט"ז סק"ג ליתא דאם כן דמשום פסיק רישי' מחייב יפטור לר' שמעון דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה. ובש"ס הוה סלקא דעתא דר' שמעון מחייב נמי בהא. ועל כורחין כיון שצריך לאותיות הוי צריכה לגופה. הכא נמי כיון שנתכוין לאותיות הוי מתכוין: ד) על כן נראה דכי היכי דבמגילה אינו יוצא בשאר לשון אלא אם כן מכיר. וכן כתבו הפוסקים בברכת המזון דאינו יוצא בשאר לשון שאינו מבין בו ודמוהו למגילה, הכא נמי אינו נחשב כתיבה בשאר לשון אלא אם כן מכיר בו. והוא הדין דאפילו מכיר אם אינו מתכוין לתיבה זו נמי לאו כלום הוא. וכמו בברכת המזון אם לבו פונה לדברים אחרים דלא יצא בשאר לשונות. ועיין תוספות נזיר (דף ב'.) דיבור המתחיל האומר וברמב"ן בבא בתרא (דף קס"ג:) דיבור המתחיל הן. ולפי זה יצא לנו דין חדש. דדין כותב שם משמעון אינו בשאר לשון. כיון דאינו מתכוין למה ששני אותיות הם תיבה ודו"ק: סימן רא. א) שם (ק"ג:) בגמרא. מי דמי מ"ם דשם סתום מ"ם דשמעון פתוח. אמר ר' חסדא זאת אומרת סתום ועשאו פתוח כשר. קשה לי נהי דכשר. מכל מקום אין דרך כתיבה בכך. ונראה ליישב דהנה קיימא לן באבן העזר סימן קכ"ג דכתב גט בשמאל כשר. וכתב החלקת מחוקק דאף דבשבת פטור שאני שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה וכשעשה מלאכה שלא כדרכה לאו מלאכת מחשבת הוא. והנה הכותב שם משמעון דחייב הואיל ושם הוא מלאכה. אף שאין צריך לכתוב שם ולא הוי שם מלאכת מחשבת בעצמותו. מכל מקום חשיב מלאכת מחשבת שצריך לכתוב שם כדי לכתוב שמעון. ואף דלכתוב שמעון לא הוי שם תיבה שלימה. ומצד זה שם לאו מלאכה הוא. מכל מקום מצטרפין מה שהוא מלאכה בפני עצמו שם ומה שהוא מחשבת לצורך שמעון דמהני מה שהוא מחשבת לצורך שמעון להחשב מלאכת שם מלאכת מחשבת ואם כן אף שכתב ש' מ' פתוח והוי מלאכת שם שלא כדרכה ולא הוי מחשבת. מכל מקום כדי לכתוב שמעון דרכו לכתוב פתוח ומחשבת הוא. ומהני מה שהוא מחשבת לצורך שמעון להחשב ש' מ' מלאכה. מלאכת מחשבת: ב) כללו של דבר דמה שכתב ש' מ' פתוח שלא כדרכה אין נפקא מינה בזה. כיון דכל טעם שלא כדרכה דלא הוי מלאכת מחשבת. והכא בלאו הכי לא הוי תיבת שם מלאכת מחשבת. שהרי אינו צריך כלל לתיבת שם ואף על פי כן חייב. ומשום דצריך לתיבת שם כדי לכתוב שמעון הוי מלאכת מחשבת. הכא נמי דרך לכתוב שם פתוח כיון שצריך לכתוב שמעון ודו"ק היטב: ג) ולפי מה שכתבתי יתיישב קושיית הרמב"ן בהא דמשני הש"ס לר' חסדא דאמר כר' יהודא בן בתירא כו' ופריך מי דמי פתוח ועשאו סתום עלויי קא מעלי לה אבל סתום ועשאו פתוח גרועי גרעה והקשה הרמב"ן דכיון פתוח ועשאו סתום כשר. שוב משכחת בשכתב שמעון במ"ם סתומה. ולפי מה שכתבת ניחא דבזה פטור דהוי כתיבה שלא כדרכה, וממה נפשך לא הוי מלאכת מחשבת. שלתיבת שם אין צריך כלל ולאו מלאכת מחשבת הוא רק משום שצריך לכתוב שמעון וכשצריך לכתוב שמעון אין דרך לכתוב במ"ם סתומה וכלאחר יד לא חשיב מלאכת מחשבת כנ"ל. ולא הוי מלאכת מחשבת לא מצד שם ולא מצד שמעון. לא מצד שם שאין צריך לכתוב שם ולא מצד שמעון שאין דרך לכתוב שמעון במ"ם סתומה ודו"ק היטב. אך לפי מה שכתבתי בהפתיחה לספר אגלי טל סק"ג ליתא לכל זה ועיין שם: ד) ולכאורה יש לעיין מהא דפליגי ר' נחמן ורב ששת בהמצניע (דף צ"ד:) במוציא חצי זית מבית שיש בבית כזית ומחצה דר' נחמן סובר דחייב דאהני מעשיו אם יוציא עוד חצי זית ורב ששת אמר דפטור דעכשיו מיהא לא תיקן. ואם כן צריך להבין כותב שם משמעון נמי עכשיו לא תיקן כלום. וצריך לומר שאני שם דהוא תיקון במקום אחר (ולא דמי להוצאת חצי זית דאף שהוא תיקון במקום אחר אם הי' בבית זית שלם. והוציא ממנו חצי זית פטור. דשאני התם דאין הוצאת חצי זית תיקון בפני עצמו רק מכח חצי זית הנשאר] ואם כן אם כתב ש' מ' [המ"ם פתוחה] דלגבי כתיבת שם הוי שלא כדרכה ולא הוי מלאכת מחשבת. שוב יפטור לר' ששת דלא אהני מעשיו: ה) יש לחלק דשאני הכא שרצונו לכתוב כל התיבה שמעון וגם אי אפשר לכתוב שמעון אלא אם כן כותב תחילה ש' מ'. מה שאין כן התם שאין רצונו להוציא עוד. ואפילו רצונו להוציא. הלא הי' אפשר להוציא הכל בבת אחת. וכן משמע מהא דהתחיל למול בשבת ולא גמר חייב חטאת. ואף דחיוב מילה משום מה לי תיקון מילה. מה לי תיקון כלי. וכל זמן שלא גמר לא תיקן כלים. ותחילת מילה אינו תיקון בשום מקום. מכל מקום כיון שאי אפשר לגמור בלא התחלה חשיב מתקן. ו) ובזה נראה ליישב מה שדקדקו התוספות במשנה דאבות מלאכות ארבעים חסר אחת דלמה תני בכותב ואורג כו' שיעורא טפי מאינך. והנה בספר