אבני נזר אורח חיים יח

ד) אשר ע"כ נ"ל שמה שלמטה מהפסק מועיל לזה שלא יחשב קו"ף. וממילא מתכשר במה שנשתייר למעלה מהפסק. שע"כ אינו קו"ף שחלק שלמטה מהפסק נקרא גם כן עם האות. ובגט כשר אף בהפסק. רק בסת"ם גזירת הכתוב שיהי' כתיבה תמה. אבל שלא יהי' נקרא קו"ף שפיר מועיל מה שלמטה. וכיון שאינו נקרא קו"ף שוב כשר על ידי חלק שלמעלה מהפסק לבד. כמו כן אני אומר בנידון דידן שרגל שמאלי למטה מהפסק. דמכל מקום כשר. דמה שרגל שמאלי צריך שיהי' כנגד הימיני לא למטה ממנו. היינו כדי שיהי' נקרא אות אחת עם הדל"ת. והרי החלק שלמטה מועיל שיקרא באות אחת וממילא כשר בחלק שלמעלה לבד: ה) ויען שיש לחלק קצת דבשלמא בתמונה ראשונה אין צריך לחלק שלמטה רק לשלול צורת קו"ף וממילא יחשב ה"א. אבל בנידון דידן צריך כדי לצרף הרגל שמאלי לה"א. אביא ראי' ודוגמא מדברי ר"ן פ"ק דסוכה בסוכה העשוי' ג' מחיצות כמבוי שאינו מפולש וסיכך לצד הפתח לבד. ולא לצד מחיצה האמצעית. נמצא מחיצות הסוכה נשארו כמבוי מפולש. מכל מקום כשר בטפח שוחק. כמו אם הי' לה שתי דפנות דעירובין. כיון שמכל מקום מתחברות על ידי הדפנות שאין שייכות לסוכה שרחוקות מן הסכך עיין שם היטב. ומוכיח כן מהגמרא [וחידוש על מהרש"א שם שהקשה על הגמרא ולא נזכר מדברי ר"ן אלו]. הנה דאף שלולי הדפנות שאינם קרובות לסכך לא הי' כאן מחיצות. ודפנות אלו אינם קרובות לסכך ויפסול. ועל כרחך כיון שדפנות אלו אינם רק גורמים אין צריך להיות בהם דין מחיצות שיהיו קרובות לסכך. הכא נמי בנידון דידן אף שלולא חלק שלמטה לא הי' נקרא ה"א. כיון שאינו רק גורם לחבר רגל שמאלי עם האות אף שאין בה דין אות שיהי' כתיבה תמה. כשר: ו) ויש לומר בזה עוד סברא. שהרי ה"א הוא דל"ת ורגל שמאלי. והלכה למשה מסיני בשתי אותיות אלו ה"א קו"ף שיהי' רגל שמאלי בפני עצמו. לא כמו שאר אותיות שצריכין להיות גולם אחד שיהי' תמה. ועל כרחך כיון שאין צורך חלק שלמטה מהפסק אל הדל"ת. שבלא זה הוא דל"ת בחלק עליון לבד. רק הוא צורך רגל השמאלי וכיון שרגל שמאלי כשר אף אם אינו גולם אחד עם האות. כל שכן שחלק שלמטה מהפסק. שהוא רק צורך רגל שמאלי דכשר אף שאינו גולם אחד. ז) בכל זאת אף שאנו מדמין. בכמו דברים עמוקים אלה לא נעשה מעשה להקל באיסור עולם אך באמת לא ידעתי מה נפקא מינה למעשה. ממה נפשך אם תינוק אינו קורא אותו ה"א פשיטא שפסול וכללא כייל הרמב"ם (פ"א מה"ת הלכה י"ט) כל אות שאין התינוק כו' יכול לקרותה פסול. ואם יכול לקרותה הלא מועיל תיקון ולית בי' משום שלא כסדרן. ואף שפרמ"ג כתב דהא דמהני תיקון בתינוק יכול לקרותו היינו דוקא באין ניכר פרידתן להדיא. אין שום מקור לדבריו. וכמדומה לי שפוסקין להיפוך. מחמת טרדת החג אקצר ואומר שלו' יקבל החג בקדוש' בטהרה וינצל ממשהו דמשהו חמץ. כנפשו ונפש דודו הדו"ש וש"ת הק' אברהם. סימן ז ב"ה יום ה' לך ששון לפ"ק פה סאכטשאב. שלום וכ"ט לכבוד הרב החריף וכו' מו"ה קופמאן האבד"ק גאסטנין. דבר התפילין אשר נמצאו נקודות שחורות מצואת הזבובים בתוך האותיות. הדבר ברור שהם פסולין. שדומה לנפל טיפת דיו בתוך האות שפסול דלא כסמ"ק שהכשיר. ואינו דומה כלל לציפהו זהב דמועיל להסיר הציפוי. דשאני התם שהאות תחת הזהב בהוייתו רק כל זמן שהציפוי עליו פסול לפי שאינו נראה. ובהסיר הציפוי חוזר להכשרו. מה שאין כן בנפל דיו לתוך האות דבטל צורת האות בעצמותו. דצורת האות הוא שמקום האות יהי' שחור וסביביו לבן. זהו תמונת האות. אבל אם גם בתוכו הוא שחור הרי בטל תמונת האות. וחילוק זה בב"ק (כט:) בין מוצא בור כרוי וכסהו וחזר וגלהו דראשון חייב ושני פטור דלא אסתלק מעשה ראשון. בין טממה וחזר וחפרה דאסתלק מעשה הראשון. והכא נמי ציפהו זהב דומה לכסה הבור. ונפל דיו בתוך האות דומה לטימם הבור: שוב ראיתי בט"ז אהע"ז (סימן קכ"ה סק"ט) שכתב כן להדיא. ואני ישבתי דברי הסמ"ק דהיינו בנפל הטיפה לעיני הסופר. ובודאי דעת הסופר תיכף בשעת נפילת הטפה לסלקה. ודומה להא דפ"א דסוכה ופ"ז דעירובין דמידי דלא מבטל לי' לא מבטל המחיצות. וכן אינו ממעט גובה הסוכה. הכא נמי אינו מבטל הדיו את צורת האות. ומסלקו וכשר. אבל בנידון דידן גם לסמ"ק פסול כיון שלא הי' דעתו להסירה [שהרי נעשה שלא בפני אדם] והרי הוא בטל מאליו. וגם יש לומר דלא מהני דעתו להסירה רק בדיו לח שבקל מסירה אבל בנתיבש שצריך לגרר לא מהני דעתו לסלקה. ויש בזה אריכות דברים אין כאן מקומו. ובנידון דידן נפקא מינה כיון שהי' שלא בפני אדם ולא הי' עומד לסלק ומה שרצה מעלתו לומר דרעי עוף הוא מי פירות כמ"ש הרמב"ם דאינו מכשיר. והרי הכותב במי פירות אינו כתב והוא הדין שאינו מבטל כתב הראשון אין זה כלום. דאטו דיו במשקה תלוי. וטעם הכותב במי פירות דלא הוי כתב. הוא משום שאינו מתקיים כמ"ש רמב"ם להדיא וכן הוא בתוספתא. אבל טיפין אלו שמתקיימים וכיון ששחורים הם חשובים דיו ממש כמ"ש הרמב"ם דדיו היינו שחור וכל שחור הוי דיו: דברי הדוש"ת הק' אברהם סימן ח ב"ה יום א' תצוה תרנ"ז רפ"ק. שוכ"ט לכבוד הרב החריף ובקי מו"ה דוד נ"י אבד"ק טארטשין: א) בדבר אותיות השם שנדבקו. דפסק הש"ע יור"ד (סימן רע"ז) דמותר לגוררן. שהנוב"י כתב דדוקא שנדבקו בתחילת הכתיבה. משום דכהאי גוונא פסול לכל הדעות. מה שאין כן כשנדבקו אחר כך דתלוי בשני תירוצי הב"י ושמא כשר בלא גרירה ואסור