אבני נזר אורח חיים קפח

דמנא לן באמת דר' שמעון מחייב אפילו באל"ף אל"ף אימא דוקא אל"ף גימ"ל שהם שני שמות. בשלמא בשש תת דאי אפשר דר' שמעון לא מחייב אלא בשש תת. דאם כן היינו ר' יהודה מכל מקום לפי' התוספות אין ראי': ה) במשנה הכותב שתי אותיות בין משם אחד בין משתי שמות. פרש"י משם אחד שני אלפי"ן וכן כתב המאירי והרע"ב. ותימה דהוא דלא כמאן. ובגמרא הוה בעי למימר דר' שמעון מחייב בכהאי גוונא ואיתותב דאדרבה ר' שמעון מיקל: ו) ונראה דרש"י דקדק לשון המשנה בין משם אחד בין משני שמות. ובכל מקום נקט הפשוט תחילה. על כורחין סבירא לי' למשנה דאות אחת כפולה יש לחייב יותר. ומשום דסבירא לי' דבמשכן היו כותבין אות אחת כפולה בסוף קרש ראשון ובתחילת קרש שני. וכן הי' כותבין אות אחת כפולה אחרת בסוף קרש שני ובתחילת קרש שלישי. וכן הי' עושין בכל הקרשים. וכיון שזיווג הקרשים הי' על ידי אות אחת כפולה. על כן פשוט יותר לחייב באות אחת כפולה מבשני אותיות חלוקות. וכיון שכן ממילא מוכח דאפילו שני אלפי"ן שאינם תיבה בשום מקום חייב. שהרי כך הי' במשכן: ז) ולהני תנאי דסבירא להו דלא מחייב אלא בשני אותיות שהם תיבה. צריך לומר שבמשכן הי' כותבין על קרש ראשון אל"ף ועל השני בי"ת ועל השלישי גימ"ל וכמו שכתב הרמב"ם בפי' המשניות. וכיון שהאות הי' מורה על גימטריא אל"ף כאלו הי' נכתב ראשון. בי"ת שני כו' שוב אין ראי' מזה לחייב באותיות שאינם תיבה. ועל כן מחייבים יותר בשני אותיות מחולקות מבאות אחת כפולה שכך הי' במשכן אב. אבל לתנא דמתניתין דמחייב באות אחת כפולה ממילא יותר מחויב אפילו בשני אלפי"ן: ח) ובאמת קשה לי לפי' הרמב"ם במשניות הנ"ל שהרי אין האותיות נקראין כאחת ששני חצאי רוחב קרש מפסיקין בין אות אחת לשני'. ועוד קשה בשלמא למה שכתבנו לתנא דמתניתין שהי' כותבין אות אחת כפולה בקרש זה. ובזה הי' יודעין להעמידם יחדיו. אם כן כל זמן שלא הי' כותבין שתי אותיות לא הי' הכתיבה מועיל כלום. אבל לרמב"ם שבקרש הי' כותבין אות גימטריא לידע אם הוא קרש ראשון או שני אם כן באות אחת נעשה המלאכה. ועוד קשה קצת למה שכתבנו לפנינו אות י"ג דע"כ לא מחייבים אלא בתיבה, דאות גימטריא הי' משמש במקום תיבה. אם כן לא יתחייב אלא בשני תיבות וצריך עיון כעת: ט) ולמה שכתבנו שהי' רושמים אות אחת כפולה בשני קרשים, קשה להני תנאי שאינם מחייבים אלא בתיבה שלימה. וכן להנהו תנאי דלא מחייבי אלא בשני אותיות שאינם דומות קשה י) והנראה לי דלהני תנאי כתיבה במשכן לאו מזיווג הקרשים ילפינן אלא שהי' כותבין החשבונות כדי שיוכלו לתת חשבון מכל דבר כדכתיב אלה פקודי המשכן [ויש ראי' לזה מדברי הספר יראים הובא לקמן סי' ר"ז עיין שם] ועיין בזוהר הקדוש. ור' יוסי דאמר משום רושם הוא דיליף מקרשים אבל לדידן לאו מקרשים ילפינן. אלא מכתיבת חשבונות כנ"ל. או דנילף משמות השבטים שכתובים בחושן ואפוד שכתוב במלאכת המשכן בויקהל אשר מפרשה זו ילפינן כל מילי דשבת ממשכן: יא) הן אמת דממה שנכתב בגדי כהונה בפרשת ויקהל אין הכרח שלמידין משם למלאכת שבת דהתם כתיב קטורת גם כן דהוא קרבן. והא ודאי לא ילפינן מקרבנות דהא בגמרא קאמר שבק תנא בישול סמנים דהוה במשכן ונקט אפי' דלא הוה במשכן. ואם ילפינן מקרבנות הא הוה אפי' בלחם הפנים. אלא ודאי כיון דקרבנות ציבור דוחים שבת אי אפשר שהקדמת פרשת שבת למשכן הי' על קרבנות לומר שלא תדחה שבת מפניהם. שהרי קרבנות באמת דוחים שבת. וכבר הארכנו בזה בהפתיחה להספר אגלי טל. וכיון דלא קאי על קרבנות. הוא הדין דלא קאי על בגדי כהונה דצורך קרבן הם ולא צורך מזבח ואינם באים אלא מתרומות הלשכה כמו שכתב הרמב"ם פרק ד' מהלכות שקלים הלכה ב'. והוא קל וחומר מכלי שרת דאיתא בכתובות דצורך קרבן הם ולא צורך מזבח. כל שכן בגדי כהונה דלר' עקיבא אינם באים אלא מתרומת הלשכה כנ"ל דהם צורך קרבן: יב) ומה שפירש רש"י במשנה דכלל גדול שהי' כותבין על קרשי המשכן. לטעמי' אזיל שפי' המשנה דהכא דבין משם אחד אפילו שני אלפי"ן. ואי מכתיבת חשבונות יליף. הרי היו כותבין תיבות לא שני אלפי"ן שאינם תיבה בשום מקום. ועל כורחין דמקרשי המשכן ילפינן שהיו כותבין בשני קרשים אות אחת כפולה: יג) העולה מזה דר' יהודה דמחייב בתיבה שלימה אפילו אות אחת כפולה סבירא לי' דילפינן מכתיבת חשבונות. ולרבנן דירושלמי דמחייבי בשתי אותיות ואפילו אינם תיבה סבירא להו דילפינן מקרשי המשכן וכפירוש הרמב"ם שהיו כותבין אל"ף בי"ת. ולר' יהודה דמתניתין ותנא קמא דברייתא דלא מחייבי אלא בשתי אותיות חלוקות שהם תיבה שלימה. יש לומר דסבירא להו כפי' הרמב"ם במשניות וסבירא להו דכיון שהאותיות הי' מורות על גימטריא דינם כאלו הי' תיבה. ודוקא באות אחת גימטריא או נוטריקון פטור הואיל ואינם שתי אותיות. ועיין תוס' (דף ק"ג:) דיבור המתחיל בגלטורי. או יש לומר דסבירא להו מכתיבת חשבונות ילפינן. ועל כן בעינן תיבה שלימה, ושתי אותיות חלוקות ס"ל כן מסברא. ולהרמב"ם בהלכותיו דסבירא לי' תיבה שלימה אפילו אות אחת כפולה חייב. שתי אותיות אפילו אינם תיבה שלימה חייב. יש לומר דילפינן מחשבונות וילפינן גם מקרשי המשכן שהיו כותבין אל"ף בי"ת. ולפרש"י דמתניתין דמחייב אפילו בשני (אלפי"ן ס"ל דמקרשי המשכן ילפינן וסבירא לי' שהי' כותבין אות אחת בסוף קרש ואותו אות הי' כותבין בתחילת קרש שני: סימן ר. א) שם במשנה הכותב שתי אותיות כו' בכל לשון פרש"י של כל כתבים וגופן של כל אומה ואומה ולא רצה לפרש בכל לשון כפשטו שהשני אותיות הם תיבה באיזה לשון שהוא ולעולם בכתב שלנו. דאזיל