אבני נזר אורח חיים יז

בי"ת קודם כתיבת העקב. אך לרמב"ן דמשום זה לבד שאינו נקרא בעצמותו רק מחמת הלמ"ד לא חשיב כתיבה תמה [דלרמב"ן אי אפשר לומר טעם הפסול משום חק תוכות. דאם כן יפסול אפילו בגט] אם כן כיון דאי לאו גוף הבי"ת לא הי' נקרא כהלכתו אינו כתיבה תמה. אך פשוט דמהני תיקון כיון שאין הפסול רק משום כתיבה חמה ובגט כשר. וכמו בנוגעין דמהני. תיקון: ח) אך יש לומר דאפילו לרמב"ן אפשר כשרים אפילו בלא תיקון. דהנה לכאורה טעם זה דאינו כשר מחמת עצמו רק מחמת גוף הלמ"ד. אינו מחוור דאם בתר עצמו אזלינן הלא החי"ת בלא ראש הלמ"ד ודאי נקרא כראוי רק שראש הלמ"ד שנכנס בחללה מבלבל האות. וגוף הלמ"ד מסלק בלבול זה ושוב החי"ת נקרא כראוי. וגוף הלמ"ד שאינו מגופו מסלק קלקול ראש הלמ"ד שגם כן אינו מגופו. אך כתבנו בתשובה (סימן ד' אות י"א ממשמעות דש"ס מנחות דחלל הה"א מגוף הה"א. והוא הדין דחלל חי"ת מכלל חי"ת. נמצא שהבלבול בגופו שנכנס הלמ"ד בחללה והתיקון על ידי גוף הלמ"ד שאינו בחללו. וזה בחי"ת שיש לו ג' מחיצות דומה לה"א. אך בנידון דידן שעקב הלמ"ד נכנס בדל"ת שאין לו אלא שני מחיצות שאפשר שלא נחשב החלל מגופו של אות. ולא נחשוב הבלבול בגופו. ואם כן ממה נפשך אי בתר גופו הרי הדל"ת נקרא כהלכתו. ואי בתר שחוץ לגופו הרי גופו של בי"ת מתקן ומסלק בלבול זה: ט) ודעת הב"ח (סימן ל"ב) שר"י מודה בסת"ם דפסול. וחשב גם כן על דרך זה. דס"ל דאף דחלל ה"א מכלל ה"א. זה לענין סת"ם שכך הלכה למשה מסיני. אבל בגט אזלינן בתר הקריאה הוא הכתב ולא החלל. על כרחך לגבי גיטין לא נקרא נשתנה צורת האות מה שאינו נקרא רק על ידי גוף הלמ"ד אבל החי"ת בעצמו אינו נקרא. דליתא. דאדרבה החי"ת בעצמו הוא הכתב נקרא בלא עליונו של למ"ד. ואין נחשב עליונו של למ"ד בלבול בגוף האות חי"ת. אבל בסת"ם גם החלל מגוף האות ועליונו של למ"ד שנכנס בחלל חי"ת נחשב קלקול בגוף החי"ת. וכיון שאין התיקון רק מכח גופו של למ"ד שנחשב תיקון שחוץ לגופו אינו מכשיר הקלקול שבגופו. מיהו כל זה בחי"ת. אבל בנידון דידן שנכנס בדל"ת שאין לו רק שני מחיצות. ואין ראי' מהא דמנחות שנחשב חלל בכלל אות. גם לב"ח אפשר דכשר. ושוב אין להחמיר כמותו. כיון דבלא זה הרב מלאדי שהוא בתרא חולק עליו. וכתב ודלא כב"ח: י) והנה תפילין אלו גם לח"מ וב"ש בסתם כשרים. כיון שכל הפסול לדעתם משום חק תוכות [דבלא זה אין טעם לפסול בגט על כל פנים. דלא בעינן כתיבה תמה ומעליא. וכמו שנפסל בדביקים אם נשתנה צורת האות על ידי אות הדבוק. כמו כן יוכשר אם חוזר לקרות החי"ת כהלכתו על ידי גוף הלמ"ד. ועל כרחך דהפסול משום חק תוכות]. ואם כן עקב של בי"ת שנכתבת אחר כתיבת עליונו של בי"ת. ואפשר שאף קודם כתיבת תחתונו של בי"ת לא נשתנה צורת דל"ת. ואז גם לח"מ וב"ש כשר, וכתבנו דמעיקר הלכה קיימא לן כריב"ש. וכבודו כתב שגם הג"מ חולק על ח"מ. ואין צריך לחוש לשמא על כל פנים. כיון דלריב"ש אפילו נשתנה כשר. כיון שברור שלא נשתנה לצורת ה"א על כל פנים קודם כתיבת תחתונו של בי"ת: דברי הדוש"ת הק' אברהם. סימן ו. ב"ה יום ה' ויקהל תרנ"ה לפ"ק פה סאכטשאב. שלום וכט"ס לכבוד אהובי חתן אחותי הרב החריף ובקי החסיד כש"ת מו"ה יעקב נ"י אבד"ק מאדזיץ: א) אשר על דבר הלכה בא בפרשה של תפילין שנפסקה רגל הימיני של ה"א. ורגל השמאלי הוא למטה מן ההפסק. ונשאר ברגל הימיני למעלה מן ההפסק כמלא אות קטנה. ובכל זאת דעת כבודו לפסול. דהא דמכשיר בגמרא בזה. היינו אם נשאר ברגל השמאלי למעלה מן ההפסק כזה ה$ציור$. אז שפיר אמרינן דלחלק שלמטה מן ההפסק אכתי נשתייר אות. אבל אם היא כזה ה$ציור$ שאם ינטל חלק שלמטה לא יוכשר בחלק שלמעלה שהרי לא יהי' רגל שמאלי כנגדו על כן אין להכשירו וביקש לעמוד על דעתי בזה: ב) ואולם אף שדבר חכמה אמר. יש לי בזה לדון ולהכשיר. והיינו כי צורת קו"ף הוא רי"ש וקו שמאלי העומד בפני עצמו אף בלא העיקום של תחתית רגל ימיני של רי"ש כלפי קו השמאלי. כדמוכח בתשו' מהרי"ט חי"ד (סימן ל"ב) דלמ"ד הנכנס לחללה של רי"ש ונראה קו"ף פסול יעוין שם. ולמה יראה קו"ף הלא אין כאן קו עקום מתחתית רגל הימיני כלפי שמאל. ועל כרחך שאף בלא זה נקרא קו"ף. מעתה נתבונן מה הבדל בין ה"א לקו"ף. ואי אפשר לומר משום שה"א עשוי ד' בימין. וקו"ף רי"ש בימין. שגם ה"א הנכתב רי"ש בימין כשר. כמ"ש בספר עקרי ד"ט בשם ספר פחד יצחק. ועשו מעשה בהסכמת רבני עיר. וכמדומה לי שכן כתבו עפ"י קבלה בה"א אחרונה של שם הוי' ב"ה. נמצא שהחילוק שבין ה"א לקו"ף. שה"א אין רגל השמאלי יוצא למטה מרגל ימין. וקו"ף יוצא למטה. וכן משמע להדיא בפע"ח פ"ד משער עולם היצירה ד"ה והנה: ג) נמצא שאף בתמונה ראשונה לא מיבעיא אם הי' הה"א עשוי' כמין רי"ש אם ינטל מה שלמטה יהי' דומה לקו"ף. אך אף אם עשוין כמין דל"ת הרי אות זה דומה לה"א בצד אחד במה שדומה בימין לדל"ת. ולקו"ף בצד אחד במה שרגל שמאלי יוצא למטה. ומה חזית דחשבת לי' ה"א ולא קו"ף. למה זה דומה לזיין שנשתייר בה כמלא אות קטנה דפסולה. ואף שאינו דומה ליו"ד שהזיי"ן רגלה באמצע והיו"ד רגלה בימין. אך מפני שהזיי"ן חלוקה מיו"ד בשני דברים במה שרגלה באמצע ובאריכות הרגל. וכשהוא דומה ליוד בדבר אחד פסול. דמה חזית למיזל בתר רגלה באמצע לחושבו זיי"ן זיל בתר קטנות הרגל לחושבו יו"ד. הכא נמי בזה מה חזית דאזלת בתר מה שעשוי' בימין כמין דל"ת לחושבו ה"א. זיל בתר מה שיוצא למטה לחושבו קו"ף. וכל שכן דהכא על כרחך זה עיקר הסימן בין ה"א לקו"ף. דאי עיקר הסימן במה שהוא דומה בימין לדל"ת. אם כן למה יכשר ה"א כשעשוי' בימין כמין רי"ש. ואפילו שני הסימנים שוים יפסול בשני הדינים היינו בה"א העשוי' רגל ימין כמין רי"ש. וכן בה"א שרגל השמאלי יוצא למטה. כמו זיי"ן שנשתייר כמלא אות קטנה. ומדמכשרינן בה"א שרגל ימין כמין רי"ש. כל שכן שנפסול ה"א כשרגל השמאלי יוצא למטה: