אבני נזר אורח חיים קעח

בהוצאה לא מיחייב אתולדה אלא כשהתולדה גם כן הי' במשכן כמו שכתבו התוס' לעיל (דף ב'.) דיבור המתחיל פשט ועל כן בהוצאה כיון שלא הי' במשכן פטור. מה שאין כן בשאר מלאכות דלא חיישינן אלא שהאב יהי' במשכן כמו שכתבו התוס' שם ויתחייב בזה יכול וזה יכול משום תולדה. אם כן אפילו בנעלו שנים יתחייב קמשמע לן דפטור וטעמא משום דאמעוט מקרא: ג) עוד שם במשנה לא יכול אחד לנועלה ונעלו שנים חייבין. בהא קמשמע לן דלא תימא דדוקא בהוצאה חייב זה אינו יכול וזה אינו יכול משום דהי' במשכן שנים שנושאים את הארון כמו שכתבו התוס' (דף ג') מה שאין כן בצידה קמשמע לן דחייב. ומשום דבשאר מלאכות לא חיישינן שיהי' במשכן אלא האב או משום דגוף המלאכה הי' במשכן וכמו שכתבתי בדיבור הקודם: ד) עוד שם במשנה ישב הראשון על הפתח ולא מלאהו וישב השני ומלאהו השני חייב. קמשמע לן בזה דלא תימא דהראשון נמי נחשב צד בישיבתו והוה לי' שנים שעשאו. ותמוה לי דהא קיימא לן זה אינו יכול וזה אינו יכול חייב והא פשיטא דהשני חייב. והוה לי' למתני הראשון פטור. אבל השני שחייב אין רבותא כלל ואפילו ישבו שניהם יחד ואין באחד כדי למלאות הפתח לכאורה שניהם חייבין. ולמה לי' דתני בשהשני ישב אחרון שחייב השני. ואין לומר דלר' שמעון אצטריך. דאם כן סתם שאחר מחלוקת כר' שמעון והוה לי' למפסק כוותי' ועוד שהרמב"ם העתיק המשנה כצורתה אף שפסק כר"י דזה אינו יכול וזה אינו יכול חייב. ואף דבתוספתא שנים שישבו על הפתח שניהם פטורין שאין ידוע איזהו קודם. ואי בשישבו בבת אחת חייבין. אם כן הוה לי' בכל אחד רוב לחיוב. וכהאי גוונא כתבו התוס' בסוכה ובעירובין במה שנחלקו אמוראי בפרוץ כעומד ובמחצה כרוב. אלא ודאי דביחד שניהם פטורין ע"כ פטור כל אחד אפי' מאשם תלוי כיון דרוב לפטור. הא לא קשיא דעל כורחך בתוספתא מיירי כשיש באחד כדי למלאות הפתח דתני סיפא ישבו זה ראשון וזה שני הראשון חייב: ה) ונראה לי להוכיח מכאן דאף שאין באחד כדי למלאות וישבו כאחד שניהם פטורין אפי' לר"י כיון שפעולות מחולקין*). ודווקא בהוציאו או נעלו שניהם שמעשה אחד הוא הוצאה או הנעילה. מה שאין כן בזה שכל אחד מילא מקום אחר. וכהאי גוונא כתב הרשב"א בבא קמא (דף נ"ג:) דאף דהכוהו עשרה בני אדם בעשרה מקלות בבת אחת פטורין. כשדחפוהו יחד לבור או לתוך האש כולן חייבין. דכחד חשבינן לי' והכא נמי ממש בנידון דידן: ו) וראי' לזה מהא דכתב הרמב"ן פרק חזקת הבתים (דף נ"ג) וזה לשונו נעלו שנים וגדרו שנים אינה חזקה. בששניהם עשו גדר אחד. זה גדר חציו וזה גדר חציו ונמצא שלא הועיל מעשה אחד בלא חבירו ולא קנה. וכן מוכיח בבבא מציעא גבי המגביה מציאה לחבירו עד כאן לשונו. ומשמע מדבריו דאם יש במעשה אחד כדי לגדור כולה קני. וכן כתב הראב"ד להדיא בשמעתא דהמגביה מציאה בהא דאמר תעשה זו כמו שמונחת על גבי קרקע. דכשמוגבה מכח אחד לבד קנו עיין שם. ולכאורה תמוה דהם סבירא להו לענין קנין דכשזה יכול וזה יכול חשוב מעשה לכל [אחד. וכשכל אחד הגביה חציו או נעל חציו ומוגבה או נעול מכח שניהם לא חשבינן להו עשו מעשה. ולענין שבת איפכא שמעינן: ז) והנה הא דבשבת זה יכול וזה יכול פטור ולענין קנין מהני לא קשיא. דבשבת הטעם משום דלאו אורחי' בהכי והוה לי' כלאחר יד. מה שאין כן בקנין. ומכל מקום הא דעדיף מזה אינו יכול וזה אינו יכול קשה. ועוד דבזה אינו יכול וזה אינו יכול קשה משבת. ועל כורחין משום שפעולות מחולקים אפילו בשבת פטור דכל אחד רק פלגא דמעשה עביד. וכשזה יכול בשבת פטור כדמוכח בתוספתא הנ"ל דמיירי ביש באחד כדי למלאות ואף על פי כן פטור משום דלאו אורחי' בהכי, ובקנין מהני. ובפעולה אחת נראה דמהני בקנין בין בזה יכול וזה יכול בין בזה אינו יכול וזה אינו יכול ודו"ק: ח) מיהו צריך עיון מד' טליות תחת רגלי המטה דמייתי לעיל בהמצניע דלתנא קמא טמאין כמו זה אינו יכול וזה אינו יכול. והא כל בגד מגבהת הזב במקום אחר. וכמו מגביה דבבא מציעא שכל אחד מגביה הטלית מצד אחר. וצריך עיון כעת: ט) עוד שם במשנה ישב הראשון על הפתח ומלאהו ובא השני וישב בצידו אף על פי שעמד הראשון והלך לו הראשון חייב והשני פטור. הא למה זה דומה לנועל ביתו לשומרו ונמצא צבי שמור בתוכו. ויש בנועל ביתו שלשה פירושים. פירש הא' שהי' הבית מגופה ונעל במנעל אף שהוסיף שמירה פטור. פי' הב' שהי' הצבי קשור ונעל הדלת אף שאחר כך ניתר הקשר אין מחייבין אותו לפתוח הדלת. ולפירושים אלו לאו דוקא לשמור הבית. אלא אפילו לשמור הצבי. פי' הג' שלא ידע שיש שם צבי ואחר שנעל ביתו לשומרו נודע לו שיש שם צבי פטור מפני שקדמה צידה למחשבה ושוב אין מחייבין אותו לפתוח הצבי דמה דהוה, הוה. ולפי פירוש זה מדוקדק לשון המשנה לשומרו ורש"י פי' כשני פירושים ראשונים שפירש ונמצא צבי שהוא "ניצוד כבר". אולם כפירוש הג' מפורש בתוספתא: י) ובתוס' הקשו על הא דתני הא למה זה דומה לנועל ביתו כו' ואם תאמר מאי אולמא דהך מהך. ותמוה לי על קושייתם דהנה בגמרא אמר ר' חייא בר אשי אמר רב נכנסה לו צפור תחת כנפיו יושב ומשמרה עד שתחשך. מתיב ר' נחמן בר יצחק ישב הראשון ומלאהו כו' והשני פטור. מאי לאו פטור אבל אסור. לא פטור ומותר. הכי נמי מסתברא מדתני סיפא למה זה דומה לנועל ביתו לשומרו כו' מכלל דפטור ומותר. ונראה לי דהכי פירושו. דר' נחמן בר יצחק הוכיח ממתניתין דפטור אבל אסור דאסור לשמור הצבי. ואינו מובן דשמא האיסור ישיבת השני שהוא תוספות שמירה לצבי אם יעמיד הראשון. ומאי ראי' לנכנס הצפור מעצמו וננעל בפניו מאליו. שלא עשה שום מעשה. שיהי' השמירה בשב ואל תעשה אסור ועוד דמתניתין עשה תוספות שמירה