אבני נזר אורח חיים קעה

שוב עיינתי ברמב"ם שכתב הטעם משום דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב. וליתא לכל זה וצ"ע: כ) כבר ביארנו דנחש ועקרב ושאר שקצים ורמשים חשובים במינם ניצודים ואין צריך לומר שמונה שרצים. רק צרעין ויתושים וזבובים חשובים אין במינם נצודים. חגבים והגזין דעת רש"י שחשובים במינם נצודים. והרמב"ם כתב שאין חשובים במינם נצודים. וצריך לומר שאף שראוים לאכילה אין אדם טורח לצודן. והרמב"ם לטעמי' שהסוחט משקין שיעורן כגרוגרת. אף דהמוציא שמן כדי לסוך אצבע קטנה של רגל קטן בן יומו. על כורחך משום שאין אדם טורח לסחוט פחות מכגרוגרת. ועיין בתוס' ריש פרק המוציא יין. ואפשר שאף החולקים מודים בהא דמשום שאין דרך לא הוי מלאכה כלל. מה שאין כן התם דעל כל פנים הוי מלאכת חצי שיעור ושוב חייב לגמרי כיון דאחר שסחט הוי כשיעור: כא) ודבורים מפורש פרק משילין דאין במינם נצודים ונראה לי הטעם דאף שהם לצורך דבש, מכל מקום אין במינם ניצוד. שעל כורחו צריך להניחם לצאת בימות החמה על פני השדה למצוץ מזרעים. על כן אין דרך לצודן לצורך. והבית יוסף כתב שדבורים במינם ניצודין והכל תפסו עליו בזה: כב) ותינוק נכרי שנפל לים לכאורה נראה פשוט דלא שייך באדם שום צידה. אלא שראיתי להתוס' במסכת מנחות (דף ס"ד.) בדיבור המתחיל להעלות דגים והעלה דגים ותינוק לא דמי להא דאמרינן הואיל ואי מקלעי לי' אורחים. והכא נמי הואיל ופטר לי' אתינוק פטור נמי אדגים עיין שם. משמע דפטורא דתינוק משום פקוח נפש. ויש לומר דשייך בי' צידה להשיבו אל אביו וצריך עיון. ובאדם גדול שהוא איש לעצמו. פשיטא דלא שייך בי' צידה דלמי צד אותו ואינו אלא מצילו ממיתה לבד: סימן קצ. באיזה אופן יקרא ניצוד: א) שבת (דף ק"ו.) ר' יהודה אומר הצד צפור למגדל וצבי לבית חייב פרש"י דצפור אם הכניסו לבית פטור שיוצא לו דרך חלונות. וקשה דאם כן בבית שאין בו חלונות הצד צפור לתוכו חייב. ואם כן מה הקשה הש"ס שם והא בית דמקורה הוא ובין לר' יהודה ובין לרבנן צפור למגדל אין לבית לא. הא משכחת לה בביבר שאין בו חלונות, ואין לומר דפשיטא לי' סתם ביבר יש בו חלונות. דאם כן מאי משני הכא בצפור דרור עסקינן. וברייתא בעוף דעלמא וניצוד בבית וביבר מקורה, ואי ביש בו חלונות על כורחך אין ניצוד אף עוף דעלמא. וכן מפורש בפרק משילין דבאית בהו כווי אינם נצודין הדבורים. והוא הדין עוף דעלמא: ב) ולפי דברי הב"ח סימן שט"ז ניחא שכתב דרש"י פירש רק אליבא דר' יהודה דסבירא לי' הצד צבי לחצר לגינה לביברין פטור אף שנוח לתופסו. דאפשר לו לברוח [פי' כיון שאין מקורה לפעמים בורח החי' על ידי שמסרך בכתלים] ממילא במקום שאין יכול לברוח אף שאין נוח לתופסו חייב. על כן הצד צפור לבית אף שאין נוח לתופסו חייב. על כן פרש"י ביש בו חלונות עד כאן דבריו. ועל כן ניחא קו' הש"ס דהא ברייתא דצדין חי' ועוף מוקי לה התם כרבנן. על כן צדין חי' מביבר שאינו מקורה. על כן פריך שפיר מעוף במקורה דעוף במקורה לרבנן אפילו אין בו חלונות אינו ניצוד: ג) יש לעיין לפי מה שכתב הב"ח טעמא דר' יהודה בצבי לביבר דלא חשיב ניצוד משום דאפשר לברוח. אם כן אפילו בבית שיש בו חלונות נמי יכול לברוח הצבי דרך החלון. וצריך לומר דסתם בית אין בו חלון גדול פתוח שיוכל הצבי לצאת בו. א"כ אין חילוק בין עוף לחי' לר' יהודה והכל תלוי באם יש חלון או אינו מקורה שיכול לצאת מתוכו: ד) המתבאר בסוגיא אליבא דרבנן דקיימא לן כוותייהו דחי' ניצודת בביבר קטן דמטי לי' בחד שחי'. ונראה לי דאפילו ארוכה הרבה אלא שקצרה וכן משמע להדיא בהרב המגיד פרק ב' מהלכות יום טוב הלכה ז' דמדמי סוכר אמת המים לביבר קטן וכתב דאפילו ארוכה הרבה. מיהו לדעת הראב"ד ודעמי' דדגים אינם ניצודים אפילו בביבר קטן ואמת המים קצר אפילו מביבר קטן. יש לומר ברחב קצת כשיעור ביבר קטן אם ארוכה הרבה לא חשיב ניצוד וצריך עיון: ה) והיכי דלא מטי לי' בחד שחיא אפילו מקורה לא חשיב ניצוד. וראי' עוף דלעולם לא חשיב ניצוד רק במקורה. ואף על פי כן בעינן דמטי לי' בחד שחיא. ושוב מצאתי כן במגן אברהם סימן תצ"ז סק"ט ועוף אינו ניצוד אלא במקורה ואין בו חלונות ומטי לי' בחד שחיא. ואם הוא עוף קטן מאד שיוכל לצאת דרך חור קטן שבבית שאינו נראה חשיב ניצוד, רק שיש חילוק בזה דלא מחייב אלא אם כן כוון לצודו דלא חשיב פסיק רישי' כיון שאפשר שיצא דרך החור. כן מתבאר מדברי התוס' פרק משילין: ו) וצפור דרור אינו ניצוד אלא במגדל. ובכל זה נפקא מינה בין לענין הצד לתוכה או מתוכה. דבמקום שהוא ניצוד. הצד לתוכה חייב חטאת. והצד מתוכה מותר לכתחילה. כן מתבאר בסוגיא דמוקי הא דצדין חי' ועוף חי' מביבר קטן ועוף מביבר מקורה הגם דלפי פסק הרמ"א שחי' ועוף שברשותו מותר לצודן ביום טוב ובשבת אסור. אין ראי' ממה שמותר לצוד ביום טוב מביבר קטן דהוא הדין בשבת, מכל מקום כיון שמן התורה מותר ולא מצינו שאסור מדרבנן. מהיכי תיתי לאסור. שוב ראיתי להרב בשלחן ערוך סימן שט"ז שכתב דיעות בזה. ומכל מקום אני מסופק בצד עוף קטן מבית שיש בו חור קטן. כיון דלא הוה צידה ברורה כנ"ל דלא הוי פסיק רישי'. אפשר שהצד מתוכו חייב. וארי אפילו תופסו בידו אין זו צידה עד שיכניסנו לגרזקי שלו: ז) [ובמקום שאינו ניצוד הצד מתוכו חייב והצד לתוכו פטור אבל אסור. וכן הוא במשנה רבן שמעון בן גמליאל אומר כו' זה הכלל מחוסר צידה פטור וכתבו הטור ושלחן ערוך דפטור אבל אסור. וזה בצד למקום שאין בו חלונות. אבל בעוף למקום שיש בו חלונות. לכאורה נראה שמותר לכתחילה דלאו מידי עביד שיכול לברוח. ודוקא במחוסר צידה