אבני נזר אורח חיים קעא

לחזור ולסגור. הרי דאף דאין הפתיחה כדי לכתוב רק כדי ללמוד כיון שעומד לכתוב חשיב על מנת לכתוב. ואף שאין הכתיבה שני' טובה יותר מבתחילה [ולמאן דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור כתבו התוס' (דף צ"ד.) דצריך שיהי' על מנת לתקן יותר מאשר הי' בתחילה] חייב למאן דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב. ואם כן לא קשה מידי מקורע על מתו ובחמתו. דמסתמא עומד לחזור ולתפור. וכן מטין דברי התוס' גיטין הנ"ל דלא בעי מוחק כדי לכתוב שכתבו דמסתמא עומד לכתוב. ולא כתבו דמסתמא כתב בסקרא כדי לכתוב עליו בדיו ולא קשה מידי: ד) ויש לעיין ברש"י ביצה (דף ל"ד) בהא דפוצעין את האגוז במטלית ואין חוששין שמא תקרע וזה לשונו ואפילו נקרעת לא איכפת לן דאין זה קורע על מנת לתפור. וקשה מהא דאיתא בשבת (דף קמ"ט) בהא דמונה את אורחיו בפיו ולא מן הכתב גזירה שמא ימחוק. הא אינו על מנת לכתוב. ולשיטת התוספות יש לומר דמכל מקום איסור דרבנן איכא. וכמו שכתב הבית יוסף בקורע שלא על מנת לתפור דמכל מקום אסור מדרבנן. והא דביצה דאין חוששין שמא תקרע הטעם משום דבר שאין מתכוין. אך לרש"י שכתב הטעם משום דאין זה על מנת לתפור דמספק אין חוששין כיון דאינו על מנת כן. אם כן למה נגזור בזה. אך רש"י לטעמי' דפטור שלא על מנת כו' משום מקלקל והתם צריך למחיקה ומתקן הוא: ה) אך יש להבין שיטת רש"י הנ"ל דפטור שלא על מנת לתפור הוא רק משום מקלקל. ולשיטת רש"י בבא קמא סוף פרק המניח דמקלקל בשבת פוטר מממון משום קים לי' בדרבה מיני' כמו חייבי מיתות שוגגין. כיון דאם הי' צריך הי' חייב השתא נמי פוטר. וכן הוא בירושלמי פרק ב' הלכה ה' הביאו הרמב"ן שבת (דף ק"ו.) אם כן הא דכתובות (דף ל"א.) דזרק חץ מתחילת ד' לסוף ד' וקרע שיראין בהליכתו פטור דעקירה צורך הנחה הוא. תיפוק לי'. דקריעת שיראין בעצמן הוא מלאכה. ואף דמקלקל הוא. מכל מקום יפטור כמו חייבי מיתות שוגגין: ו) ונראה ליישב דדומה להא דשבת (דף ע"ג) האי מאן דשדא פיסתא לדיקלא ואתר תמרי פטור דאין דרך תלישה בכך ופרש"י אלא ביד או בכלי ולא על ידי זריקה. הכי נמי אין דרך קריעה על ידי זריקת חץ וכלאחר יד הוא ולא מיפטר משום קים לי' בדרבה מיני'. אף דפטור כלאחר יד גם כן משום דלא הוי מלאכת מחשבת כמו שכתבו החלקת מחוקק ובית שמואל ופר"ח באבן העזר סימן קכ"ד. מכל מקום כיון דאין הפטור משום הכוונה לא אמרינן קים לי' בדרבה מיני' ולא דמי למקלקל דשייך לומר הואיל אי הוה צריך הי' מחייב. וכן מוכח בכתובות שם (עמוד ב') דקאמר סלקא דעתא אין דרך הוצאה בכך יעוין שם. הרי דהיכי דהוא כלאחר יד לא אמרינן קים לי' בדרבה מיני' ולא קשה מידי: ז) ועוד דבלאו הכי לא קשה מידי דדוקא בהדליק גדיש דעלה קאי רש"י וירושלמי] דמתקן אצל האפר ומלאכה הוא. רק שהוא אין צריך לאפר ומיפטר משום מלאכת מחשבת. אמרינן בי' קים לי' בדרבה מיני' כיון דהפטור רק משום מחשבתו דומה לחייבי מיתות שוגגין. אבל בקריעת שיראין דליכא תיקון של כלום לאו מלאכה היא כלל: סימן קפז. מלאכת תופר. א) כתבו התוס' (דף ע"ג.) צריך עיון מאי שנא בכל הני בתופר ואורג וכותב וכו' דתני שיעורא טפי מאינך. ובספר מגן אבות תירץ דבר נחמד דאשמעינן בהני דפחות משיעור אינו מלאכה כלל. ועיין רשב"ם בבא בתרא (דף נ"ה:) דחצי שיעור לא הוי מלאכת מחשבת, ובכל הני דמתניתין לא הוה מלאכה כלל. ונפקא מינה דבכל חצי שיעור אסור מן התורה כמו שכתב רש"י (דף ע"ד) ובהני דבפחות אינו מלאכה אפילו איסור ליכא: ב) אמנם נראה דהתוס' לא הי' יכולין לתרץ כן לפי שיטתם בשבועות (דף כ"ח.) בשבועה שלא אוכל זו אם אוכל זו ואכל ראשונה שנשבע עלי' במזיד ואחר כך את התנאי בשוגג חייב קרבן. ואם כן הכותב אות אחת שחרית ואות אחת בין הערבים דפטרי רבנן בסוף פרק הבונה משום דיש ידיעה לחצי שיעור. הא אפילו הי' לו ידיעה בשעה שכתב אות ראשון חייב מחמת שגגה דאות שני לבד. דמחמת אות שני נעשה מלאכה למפרע. וכתיבת אות ראשון היתר גמור הי' אם לא יכתוב השני ודומה לשגג בתנאי: ג) ואין לומר דבשעה שנודע לו שכתב אות ראשון הי' דעתו לכתוב גם אות שני באיסור. דהשתא שפיר חשיב ידיעה. שהרי חושב לכתוב גם אות שני ויהי' אות ראשון מלאכה. ולא דמי להזיד באיסור ושגג בתנאי דגם בשעת האיסור חשיב שוגג כיון שדעתו הי' אז שלא לאכול התנאי והי' סבר שהיתר הוא. אבל הכא נהי דבשעה שכתב אות ראשון שוגג הי'. מכל מקום הידיעה חולק השגגה. דבשעה שנודע לו חישב לכתוב גם אות שני ונסתלק שגגה ראשונה. דאם כן לא הוי שב מידיעתו. וגם מסתמא לא הי' דעתו שיגמור בשעה שנודע לו. דלאו ברשיעי עסקינן. אלא ודאי גם אות אחת הוי מלאכה אלא דהוי חצי שיעור: ד) ואין לומר עוד דכיון דבשעה שכתב אות ראשון חושב לכתוב גם האות שני. ושגג שלא ידע שהוא שבת. ואחר כך כשנודע לו שהוא שבת, הרי נודע לו מה שהי' שכוח ממנו תחילה. ואף שגם עכשיו לא ידע שהוא איסור. שהרי חישב שלא יכתוב אות שני. מכל מקום כל מה שהי' שכוח תחילה נודע, ודומה לבעיא דר' זירא שבת (דף ע"א) קצר חצי גרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות וחזר וקצר חצי גרוגרת בשגגת מלאכות וזדון שבת חלוקים הם לחטאות ולא מיצטרפו. ופירשו התוס' פרק קמא דשבועות משום דנודע לו מה שהי' שכוח. דהתינח לר' זירא. אבל אביי ורבא דפליגי עלי' התם מאי איכא למימר: ה) מיהו לפי מה שכתב בחידושי הר"ן שבת [המיוחס לריטב"א בטעות] ליישב שיטת רש"י ריש פרק כלל גדול שפירש ומים שבנתיים הויין ידיעה לחלק. שאי אפשר שלא שמע בנתיים שהיום שבת אלא שלא נזכר