אבני נזר אורח חיים קע

כר' יהודה שוב ישאר ההוכחה קצת דהלכה כר' יהודה מדאביי בלי סתירה. אך לפי מה שכתבתי. לתירוץ הב' אין ראי' כלל מדאביי דהלכה כר"י מדמוקי מתניתין כר' יהודה. דלעולם לא מוקי מתניתין כר' יהודה וכרבנן אתיא. אך דלרבנן לא קשיא כלל וליענבי' מיענב כיון דסברי עניבה לאו קשירה ודאי פסול לתפילין וכל הקושיא מדר' יהודה. וכל הוכחת התוס' דהלכה כר' יהודה מדאביי לפי תי' ראשון דלרבנן מקשה. הנה המקשן סבירא לי' דאף דלשבת לאו קשר לתפילין הוי קשר. ואביי לא סתר סברא זו רק משני ר' יהודה היא. אם כן מוכח דהלכה כר' יהודה ועל זה שפיר השיבו התוס' דיש ראי' מדסתמא דגמרא מקשה וליענבינהו דאין הלכה כר' יהודה: סימן קפה. עוד להנ"ל. א) אשר הוקשה לך במה שכתבתי דקשר שאינו של קיימא פסול לתפילין כשם שאינו חשיב קשר לשבת והוכחתי כן מדברי המרדכי. והוקשה לך דבריש המוציא תפילין לאביי עניבה כשרה לתפילין ולתי' ראשון של התוס' קאי לרבנן דעניבה לאו קשירה בשבת. הנה שאין מדמין תפילין לשבת. הדבר פשוט דלא קשה מידי. שהרי לרבנן דאמרי עניבה לאו קשירה קשה קשירה במשכן היכי הוה דאפשר בעניבה [כהאי גוונא פרש"י אהא דשוחט משום מה מחייב דבעורות אלים אפשר בחניקה] וצריך לומר דודאי הי' קושרים שיהי' חזק יותר. ועוד לפי מה שכתבו ז"ל דעניבה לאו מלאכת אומן. אפי' תוחב תחיבה אחת כדרכו ועליו עונב הגם שחשיב קשר מכל מקום מעשה אומן לא הוה כל שכן עניבה גמורה. ובמשכן כתיב מלאכת מחשבת פרש"י פרק קמא דביצה מלאכת אומנות אם כן הי' קושרין דוקא. ועל כן סבירא להו לחכמים להתיר עניבה. הגם דבתולדות שאר מלאכות לא בעינן שיהי' במשכן. מכל מקום אין זה כלל גמור. וסבירא להו לחכמים עניבה רחוק מאוד מקשירה ואפילו תולדה לא הוי. ועוד דכיון דאינו מעשה אומן כנ"ל ולא חשיב מלאכת מחשבת [כנ"ל רש"י פ"ק דביצה] על כן פטור וסבירא להו לחכמים להתיר גם לכתחילה כיון דלא משכחת בזה מלאכת מחשבת. אבל בתפילין שאין ענין למשכן. עניבה כשרה. אבל קשר שאינו של קיימא דהוה במשכן ביתידות אוהלים עיין שבת (דף ע"ד:) ואף על פי כן פטור. שפיר מוכיח המרדכי שגם לתפילין פסול: ג) שוב ראיתי שבעצמך כן כתבת מחמת היש"ש. אך הוקשה לך דברי הרמב"ן במלחמות שיישב דברי הרי"ף שפירש הטעם שאסור בחדשות משום דחיישינן דלמא קמיע נינהו. ולא פירש משום שאינו יכול לקשור. דמצי מיענב להו. ואפילו תימא עניבה פסולה לתפילין יכול לקשור קשר שאינו של קיימא. הנה מפורש דקשר שאינו של קיימא כשר לתפילין עד כאן דבריך: ג) הנה קיימא לן שבת לאו זמן תפילין וכל היתר הלבישה בשבת משום דהוה דרך מלבוש כמפורש בסוגיא. רק עניבה אי פסולה לתפילין לאו מלבוש היא כיון שגם בחול אינו לובש כך ומחוסר מעשה. אבל קשר שאינו של קיימא הואיל אי מבטל לי' כך מלבוש הוא גם מעכשיו חשיב מלבוש. כהאי גוונא כתבו תוס' לענין טלטול דבמה שאינו מחוסר רק מחשבה חשיב כלי לטלטול. וכן בזבחים (דף צ"ג:) דבגד לחיוב כיבוס במחוסר רק מחשבה חשיב מעכשיו בגד לחיוב כיבוס. והכא נמי חשיב מעכשיו דרך מלבוש דהרי בחול לובשן כך למצוה ובשבת הא לא מכוין למצוה. וכהאי גוונא גם בחול לאו אורחי' על כרחך דלענין דרך מלבוש לא אזלינן בתר מחשבתו: ד) ומה דסיים רמב"ן דלר' יהודה לא מצי לקשור באינו של קיימא דלר' יהודה לא בעי של קיימא גמור. בדין שהי' יכול לומר דלר' יהודה דסבירא י' זמן תפילין כמפורש בסוגיא. אין היתר משום דרך מלבוש רק משום דמצוותו בכך ובאינו של קיימא דפסול לתפילין אסור. אך למה לן לעשות מחלוקת בחנם לומר דלר' יהודה אין היתר משום דרך מלבוש. ואין לומר נהי דחשיב מלבוש כיון שיהי' ראוי על ידי מחשבה מכל מקום הוא שלובשן בלא מחשבה לא חשיב דרך מלבוש ליתא כו': סימן קפו. מלאכת מתיר. א) כתב הרא"ש דאינו חייב אלא במתיר על מנת לקשור כמו שהי' במשכן. ואינו חייב אלא במתיר קשר של קיימא על מנת לקשור קשר של קיימא. ויראה דאזיל בשיטת התוס' במכילתין (דף ע"ג:) בדיבור המתחיל וצריך לעצים דלא מקרי קוצר בעצים אלא בענין זה מידי דהוי אקורע על מנת לתפור ומוחק על מנת לכתוב עד כאן לשונם. היינו דאם אינו על מנת לתפור לא מקרי מלאכה כלל ולאו משום מקלקל לבד אנו פוטרים אותו. וכן מטין דברי התוספות גיטין (דף י"ט.) בדיבור המתחיל מוחק הוא שכתבו [בסקרא על גבי דיו] וחשיב לי' מוחק על מנת לכתוב. דמסתמא עומד לחזור ולכתוב עליו בדיו ומקלקל לא הוי כו' עד כאן לשונם. משמע דהא דכתבו תחילה וחשיב לי' על מנת לכתוב. לאו לאפוקי ממקלקל כתבו כן. ועל כורחין דכשאינו על מנת לכתוב לא חשיב מלאכה כלל כי היכי דקורע כשאינו על מנת לתפור אינו מלאכה. והוא הדין במתיר שלא על מנת לקשור או על מנת לקשור קשר שאינו של קיימא כיון דלא הוי דומיא דמשכן פטור: ב) אך לדעת רש"י (דף ל"א:) דהא דבעינן סותר על מנת לבנות. קורע על מנת לתפור. מוחק על מנת לכתוב. משום דאם לא כן מקלקל הוא יעוין שם היטב. אף דבמשכן הי' רק על מנת לבנות, מכל מקום אף בלא על מנת לבנות הוי מלאכה ופטור רק משום מקלקל. הכי נמי במתיר היכי דלאו מקלקל הוא או שמתיר על מנת לקשור קשר שאינו של קיימא דבהא ודאי לאו מקלקל הוא חייב: ג) והנה הגאון ר' עקיבא איגר ז"ל בתוספות חדשים על משניות הקשה על התוס' מקורע על מתו דחייב לר' יהודה. או קורע בחמתו למרמי אימתא דחייב לר' יהודה. דאף דאינו על מנת לתפור. אך אנהרינהו לעיינין בלבוש סימן ש"מ הביאו הטורי זהב שם דאותיות הכתובים בצד דפי הספרים או על גביהן. כשפותח יש חשש חטאת דמוחק האותיות והוא על מנת לכתוב דעומד