אבני נזר אורח חיים קסט

דקטנותא הם [עיין גיטין כ"ט: הא דאבא דקטנותא הוא] ובודאי הטעם משום דלא מבטיל לי'. לא חשוב קשר כהאי גוונא: ב) ומתפילין אדרבה יש ראי' דהא כתב בהגהות מרדכי פרק קמא דחולין בהא דסבירא לי' לר' אלי' דצריך לקשור בכל יום ורבינו תם חולק מדאסר לקשור בשבת ואי צריך לקשור בכל יום הא לא הוי של קיימא. וכתב במרדכי שאין זה ראי' דאף דלאו של קיימא רחמנא קרי' קשר [וכהא דסוכה פרק ב' דאף דאהל שאינו עשוי ביד אדם אינו אהל. גבי השור חשיב אהל דרחמנא קרי' אהל כדכתיב ועצמות וגידין תסוככני]. והיינו מדכתיב וקשרתם. והלכה למשה מסיני קשר של תפילין. ולר' אלי' דצריך בכל יום ולא הוי של קיימא ואף על פי כן נקרא קשר גלי קרא דהא חשוב קשר אף שאינו של קיימא ואסור בשבת. אך מזה מוכח דטעם ההיתר בשבת משום דלא חשיב קשר כשאינו של קיימא ובתפילין גלי קרא דחשיב קשר. אבל אם הטעם משום שאינו מתקיים מה בכך דבתפילין הוי קשר. מכל מקום מותר בשבת משום שאינו מתקיים. ובכלאים גם כן לא ראיתי מפורש דאסור אפילו אינו של קיימא. אך אם תמצא לומר כן יש לומר דילפינן מיחדיו דכלאי בהמה דכתב הרא"ש דאין איסור אלא אם קשרן יחד. והא אינו קשרן באופן שיהי' קשורים זה בזה לעולם: ג) ועיקר טעם דבר שאינו מתקיים באינו של קיימא פריכא הוא דדבר שאינו מתקיים בשבת פטור אבל אסור והא באינו של קיימא כלל מותר. ולדעת רי"ף ורמב"ם דאין חיוב אף בשל קיימא רק במעשה אומן יש ליישב דבאינו מעשה אומן דאין איסור אלא מדרבנן התירו באינו של קיימא לגמרי כיון דהוי תרתי לריעותא אך לשאר פוסקים דבשל קיימא אפילו אינו מעשה אומן חייב ומכל מקום באינו של קיימא כלל מותר לכתחילה אין טעם שאינו מתקיים מספיק. ועל כרחך דלא חשיב קשר כהאי גוונא: ד) עוד ראי' ממה שכתב הרב המגיד פרק י' דאף דחבל הוי דבר קל ונפסק ממילא חשיב של קיימא. ואינו תלוי של קיימא אלא באיכות קשר וצורך קשר עיין שם. והיינו שאם עושה הקשר רפוי ניכר שדעתו להתירו ולא מבטל לי'. וכן אם צריך להתירו ואם הי' הטעם משום שאינו מתקיים. כל שכן שאם ניתק מאליו דאינו מתקיים. ואם כי רש"י שלהי שבת כתב דגם מינתק מאליו חשיב אינו של קיימא. אינו מוכח מדבריו דהטעם משום שאינו מתקיים אלא שגם כהאי גוונא לא חשיב קשר וחיבור. ועוד דעיקר הדין שלמד הרב המגיד מלשון המשנה מלאכתו מתקיימת בשבת אינו עולה לפרש"י והר"ן, ומאי טעמא פטור לדידהו קשר שאינו של קיימא ע"כ דלא חשיב קשר וחיבור כהאי גוונא: ה) ראיתי להזכיר כאן מה שלמדתי מהגהות מרדכי דחולין דלדידן דלא קיימא לן כר' אלי' אינו יוצא בתפילין אלא בקשר של קיימא כמו בשבת דלא חשיב קשר אלא של קיימא. דלדידן אין לומר דרחמנא קרי' קשר אף אינו של קיימא דמנא לן הא דלדידן סתם קשרי תפילין של קיימא הם. והני דנסבי תפילין של אחרים ומשנין הקשר לפי מדת ראשם לאו שפיר עבדי דהבעלים ישנו אחר כך הקשר לפי מדת ראשם. נמצא ראשון לא הוי של קיימא ולא יצא ידי חובתו. ומצוה לפרסם הדבר: סימן קפד. שנית להנ"ל. א) על מה שכתבתי בסימן הקדום דמוכח מהגהת מרדכי דבתפילין בעינן קשר של קיימא כתבת דבתוס' עירובין (דף צ"ז) משמע דלא בעינן. בהא דאוסר שם ר' יהודה להכניס תפילין חדשות. וכן הוא במשנה וקאמר שם דחדשות היינו שאין מקושרות ומשום דאסור לקשור בשבת. ומקשה וליענבינהו מיענב. אמר רב חסדא זאת אומרת עניבה פסולה בתפילין, אביי אמר ר' יהודה לטעמי' דאמר עניבה קשורה מעלייתא הוא. ובתוס' דיבור המתחיל אמר רב חסדא תימה וכי לא ידע רב חסדא דלר' יהודה עניבה קשירה מעלייתא כדאמר אביי [ומה זאת אומרת כו' דמשמע דמוכח מהא דעניבה פסולה בתפילין. הא לאו ראי' הוא כדאמר אביי]. ויש לומר דניחא לי' למוקמי מתניתין דאוסרת בחדשות כרבנן דר' יהודה. אי נמי דקסבר אפילו לר' יהודה שריא עניבה דסתמא דעתו להתיר ולעשות קשר גמור בחול עד כאן לשונם. ואי בתפילין בעינן קשר של קיימא מאי מקשה וליענבינהו מיענב. וכי היכי דשרי לקשור כיון שדעתו כו' ולא הוי של קיימא מהאי טעמא יפסול לתפילין עד כאן דבריך: ב) אמת אמרת לפי דברי המקשן. אך לר' חסדא דמשני עניבה פסולה בתפילין אפילו לר' יהודה אף דסבירא לי' עניבה קשירה מעלייתא הוא. ומה טעם יפסול לתפילין. ואין לומר דעניבה תולדה דקשירה ובשבת אתרבי תולדות אבל לתפילין דאין רבוי לתולדות עניבה לאו קשירה כעין דברי תוס' בכורות (דף כ"ה.). ליתא דתוס' כתבו שם בתולש לאו היינו גוזז לענין בכור מכל מקום לענין שבת יהי' תולדה לגוזז. אבל הכא לשון הש"ס עניבה קשירה מעלייתא ודאי היינו קושר ממש ואף לתפילין יוכשר. ולתי' ראשון דהקו' אליבא דרבנן ניחא תי' רב חסדא דכי היכי דבשבת עניבה לאו קשירה הכי נמי בתפילין פסול. אך לתי' הב' קשה. וצריך לומר דרב חסדא דאמר עניבה פסולה בתפילין נמי מהאי טעמא דמותר בשבת משום שדעתו להתיר ולא הוי של קיימא הכי נמי בתפילין פסול מהאי טעמא. והמקשן הוה סבירא לי' דוקא בשבת בעינן של קיימא דבעינן מלאכת מחשבת אזלינן בתר דעתו להתיר. ורב חסדא חידש שגם בתפילין בעינן של קיימא. ואביי דמשמע מדבריו דעניבה כשרה לתפילין. הא סבירא לי' דמתניתין כר' יהודה ולר' יהודה בשבת אסור דחשיב של קיימא. על כן כשר לתפילין: ג) ודע דלתי' הב' בתוס' נראה דקושיית הש"ס לא הי' לתנא דמתניתין דמסתמא אתיא כרבנן. ולרבנן דעניבה לאו קשירה לא הוי קשר לתפילין. וכל הקושיא הי' לר' יהודה דסבירא לי' עניבה קשירה מעליא רק בשבת מותר משום שאינו של קיימא כנ"ל. ומשני רב חסדא דבתפילין נמי בעינן קשר של קיימא. ויש הוכחה לזה מתוס' דיבור המתחיל אביי זה לשונם וקצת נראה דהלכה כר' יהודה דעניבה קשירה היא מדמסיק אביי ר' יהודה לטעמי' ואתי מתניתין כר' יהודה, מיהו מדפריך סתמא דש"ס בפשטות וליענבי' מיענב משמע דאין הלכה כר' יהודה עד כאן לשונם. וקשה התינח לתי' ראשון בתוס' דיבור המתחיל אמר רב חסדא. אך לתי' הב' דאפילו לר' יהודה מקשה דשריא עניבה משום דלא הוי של קיימא. ואין ראי' מדמקשה וליענבי' מיענב דאין הלכה