אבני נזר אורח חיים קסה

סימן קפ: א) נסתפקתי אם קישר שני ראשי חוט זה עם זה אי חשוב קשר. ומה שהביאני לספק זה. שהרי כל מלאכות לא מחייבינן להו אלא דומיא דמשכן והמכבה גחלת של מתכת פטור אפילו למאן דמחייב מלאכה שאינה צריכה לגופה. משום שאינו נעשה פחמין. [וכיבוי שבמשכן הי' לעשות פחמין]. וכיון דקשירה שהי' במשכן הי' לחבר הנקשר במה שנקשר בו. והחוט שהי' אחד מתחילה אין כאן חיבור מחדש. וקיימא לן בפרק קמא דסוכה (דף י"ג.) אגד בחד לא שמי' אגד: ב) אך נראה לי ראי' מההוא דפרק המוציא תפילין (דף צ"ז.) דחדשות שיש בהם רצועות ואינם מקושרות. ומבואר שם דמשום שאין יכול לקושרן בשבת. והא תפילין של יד יכול להוציא הקציצה מהרצועה בלא התרת הקשר. ועיין בתוס' מנחות (דף מ"ב.) דיבור המתחיל ואביק. ואם כן הרי אין כאן קשר רק בהרצועה עצמה מינה ובה. ומדגם זה אינו יכול לקשור בשבת. שמע מינה דכהאי גוונא חשוב קשר. ואין לדחות דאף דאין בו חיוב חטאת לא התירו חכמים גבי תפילין. דאף דלבישת תפילין גופי' שבות הוא כדתנן בשבת (דף ס') ולא בתפילין. ומכל מקום התירו שם. אין לדמות השבותים. דאם כן מאי פריך בעירובין שם וליענבינהו מיענב וקאמר ר"ח זאת אומרת עניבה פסולה בתפילין ומאי ראי' אימא דכשירה. והא דאסור משום דמתקן מנא כמו הממעט ענבי הדם. ואין לומר דאית לי' תפילין אחריני והוי דבר שאין מתכוין. שהרי אליבא דר' יהודה קיימינן שם דאית לי' דבר שאין מתכוין אסור. אלא ודאי דחיוב חטאת יש. דמכל מקום מחבר השני ראשין. ומתחלה לא הי' מחוברין כי אם מצד אחד ועכשיו מחבר גם מצד אחר. [ולאגד ביד דפרק קמא דסוכה אין לדמותו. דאגד וקשירה שני ענינים ואגד לאו חיבור גמור. שהרי האוגד צמר ופשתים יחדיו אף שקשר החוט לא הוי כלאים כיון שיכול להוציאן בלא התרת הקשר כמו שכתב בשלחן ערוך יורה דעה סימן ש' ועל כרחך אגד לאו חיבור]. ומכל מקום בקושר ראש חוט אחד לא חשיב קשר כיון שאינו מחבר שום דבר. והא דמבואר בשלחן ערוך סימן שי"ז דהוי קשר ועוד חמיר יותר דאפי' בקשר אחד סגי. נראה דמיירי בנתחבר על ידי זה הקשר דומיא דההוא דיורה דעה סימן ש' סעיף ד' בהג"ה בעשה קשרים בב' ראשי המשיחה הוי חיבור: ג)וראיתי בספר יראים שכתב וזה לשונו ונראה לומר שאינו קשר דאורייתא אלא בשני קשרים זה על גבי זה במקום שאינו ראוי לקשר אחד] כדאמרינן בפרק כלל גדול (דף ע"ד:) התופר שני תפירות והא לא קיימי אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן והוא שקשרן פירוש שקשר קשר אחד וכיון דמחייבינן לי' משום תופר ולא משום קושר. שמע מינה שקשר אחד אינו קשר: ד) והסמ"ג והר"ן הביאו דברי היראים אלו. אך שינו זה מזה בהבנת הראי' שהסמ"ג כתב לחייב גם משום קושר. והר"ן בהלכותיו ובחידושיו כתב תיפוק לי' משום קושר. ומשמע מהר"ן דאפילו חייב משום קושר. מכל מקום לא יהי' חייב אלא אחת. על כן הוקשה לו דאחת בלאו הכי חייב משום קושר. אבל הסמ"ג דסבירא לי' דחייב שתים ליכא לאקשויי תיפוק לי' משום קושר. דנפקא מינה לחיובי תרתי. רק הוקשה לו דמתניתין משמע דאינו חייב אלא אחת [ובאמת הא לאו קושיא אלימתא כל כך. שהרי השוחט לרב חייב גם משום צובע]: ה) וטעם מחלוקתם נראה לי שהם מחולקים בפי' שקשרן. שמפרש"י והר"ן משמע שעשה שני קשרים בשני ראשי החוט שלא יצא מהבגד. וכן משמע בירושלמי וברמב"ם. אבל ברא"ש פרק ט' דכלאים מפרש שקשר שני ראשי החוט יחד ועיין שם היטב. וכן כתב בהלכות כלאים. והסמ"ג על כורחך מפרש כמו הרא"ש מדסיים דאם קשר ראש החוט בפני עצמו כיון שמתקיים בקשר אחד חייב. ועל כרחך דמפרש שקשרן. שקשרן יחד. אבל הר"ן שמפרש שקשר ראשי החוט כל אחד בפני עצמו. ואם כן כיון שאין חיוב קשירה בחוט בפני עצמו. שהרי לא חיבר בו דבר וכנ"ל. וכל החיוב הוא רק משום שעל ידי קשירה זאת מתחברים הבגדים. והרי חיוב תפירה גם כן משום חיבור הבגדים. ועל כן אי אפשר לחיובי' תרתי. ודומה למשמר לרבה ריש פרק תולין דאי אתרו בי' משום מרקד חייב. ואי אתרו בי' משום בורר חייב. ומכל מקום אינו חייב אלא אחת. דעל כורחך מלאכה אחת הוא. אף דאם הי' בורר ומרקד הי' חייב שתים אף דדמיין להדדי כיון שהי' במשכן. מכל מקום משמר דדמיא לבורר ולמרקד אינו חייב אלא אחת דמלאכה אחת היא. כן בקושר ותופר דענין שניהם לחבר שני דברים. ומכל מקום שני מלאכוח הם כיון דהוו במשכן. ומכל מקום אם חיבר שני דברים על ידי תפירה וקשירה אינו חייב אלא אחת ודו"ק היטב. אבל הסמ"ג בקשר שני ראשי החוט ביחד חייב על קשירת החוט בפני עצמו בלעדי חיבור הבגד. כמו שהוכחנו מתפילין של יד. על כן חייב שתים. ועל כן לא העתיק הר"ן מה שכתב בספר יראים דקושר חבל אחד בראשו חייב בקשר אחד והסמ"ג העתיקו. והיינו דהר"ן לפי פירושו בתי' הש"ס שקשרן מוכח דאפילו בכהאי גוונא אינו חייב משום קושר: ו) ובאמת לא אבין לדעת הרא"ם והסמ"ג [השלטי גבורים הבין דמה שכתב הסמ"ג דיש קשרים שמתקיימין בקשר אחד הם דברי עצמו. והרא"ם פליג אסמ"ג וגרם לו זה מחמת שלא ראה ספר היראים עצמו] שמפרשים תירוץ הש"ס שקשרן דקשר קשר אחד שאינו מתקיים. אם כן גם התפירה לא תתקיים לאחר שיותר הקשר. דעל כורחך אין התפירות גורמים שלא יתפרק הקשר. דאם כן הדרא קושיא לדוכתא. ואם כן למה חייב משום תופר: ז) ואולי יש לומר דתופר שני תפירות ולא קשרן רואין כאילו הותרו התפירות כיון שסופו להתפרק. וכן כשקושר קשר אחד רואין כאלו הותר. אבל בתפר וקשר הוי תרי רואין וצריך עיון: ח) ובעיקר קושיית הרא"ם דלחייב משום קושר. הי' נראה לי דודאי מתניתין מיירי שיש לו עדיין לתפור הרבה. ומכל מקום חייב בשני תפירות כדלקמן (דף ק"ג:) יכול עד שיארוג כל הבגד תלמוד לומר מאחת. ופרש"י שאין אדם אורג בגד ביום אחד ומתחיל ועושה כדי קיום שלא יהי' הבגד נסתר מאליו ועל כן פריך והא לא קיימי הכי. פירוש ואין זה כדי קיום. ומשני שקשרן. ומכל מקום כשירצה לתפור כל הבגד יתיר הקשרים. ועל כן לא הוי קשר של קיימא