אבני נזר אורח חיים קסד

ז) נתבאר מהנ"ל דלרמב"ם קשר שאינו יותר מחמשים יום חשיב קשר שאינו של קיימא להתיר לכתחילה במעשה הדיוט, ובהשגות הראב"ד פרק יוד מהלכות שבת הלכה ג' הובא בהרב המגיד שם בהא דקושרין דלי במשיחה אבל לא בחבל. דכתב הרמב"ם בסוף הלכה ג' הטעם מפני שכל אלו הקשרים מעשה הדיוט ואינו של קיימא. וכתב עלה הראב"ד אמר אברהם אין זה הטעם מספיק וכי קשר הדלי מעשה אומן וגם אינו של קיימא. שהרי הוא חבל של גמי אלא הטעם כו' אבל בדלי יניח אותה יום או יומים ומשום הכי גזרינן עד כאן לשונו. וכתב עלה הרב המגיד ודברי תימה הם בעיני אם קשר שאינו של קיימא ואינו מעשה אומן אסור, איזה קשר מותר ח) ולפי עניות דעתי שראב"ד משיג על הרמב"ם במה שמתיר כל שאינו של קיימא לעולם. ולראב"ד כל שעשוי להתקיים יום או יומים אסור, ואינו מותר אלא שעשוי להתיר בו ביום: ט) ומה שהשיג עוד הרב המגיד וזה לשונו ומה שכתב שאינו של קיימא. שהרי הוא חבל של גמי גם כן מתמי' שאין קשר של קיימא תלוי באיכות החבל אלא במהות הקשר ולמה שקושרין אותו. ולדבריו אין קשר של קיימא אלא בדבר חזק הרבה שיעמוד זמן זמנים עד כאן לשון הרב המגיד: י) ולפי עניות דעתי מוכח ברש"י שלהי שבת כהראב"ד וזה לשון רש"י שם ולהכי נקט גמי שראוי למאכל בהמה ולא מבטל לי' להיות קשר של קיימא דמנתק כשיבש עד כאן לשונו. ולפי עניות דעתי קל וחומר הוא ומה קשר שמתקיים בעצמו רק שרוצה לפותחו לא חשיב של קיימא. כל שכן המתייבש ומתנתק מאליו: סימן קעט. א) יש לעיין לדעת הרמב"ם דאינו חייב אלא במעשה אומן, עניבה לר' יהודה אי חשיב מעשה אומן או לא, והנה בפוסקים מבואר דשני קשרים זה על גבי זה אפשר חשיב מעשה אומן, וקשר ועניבה על גביו חשיב קשר, אלא דלא חשיב מלאכת אומן, אם כן לכאורה לר' יהודה נמי דעניבה קשירה מעליא הוא. מכל מקום לא הוי מעשה אומן דבהא לא פליגי: ב) אלא דקשה לפי זה בשלהי עירובין בן לוי שנפסק לו נימא בכנור לתנא קמא דאמר עניבה לאו קשירה הוא עונבה, ולר' יהודה דאמר עניבה נמי קשירה הוא. שוב אין נפקא מינה בין עניבה לקשירה וקושרה. וקשה מכל מקום יעניב כדי שלא יהי' מעשה אומן, וסתמא תני קושר דמשמע אפילו במעשה אומן כי הרבה פעמים שאי אפשר כי אם במעשה אומן כמו שכתב המגן אברהם סימן שי"ז סק"ג כנ"ל בסימן הקדום ואם כן כיון דאפשר בעניבה. דמהאי טעמא לתנא קמא עונבה, אם כן גם לר' יהודה יהי' אסור לקשור במעשה אומן [ואין לומר דר' יהודה מחייב אפילו בלא מעשה אומן. דמהיכי תיתי לשוויי פלוגתא חדשה בין תנא קמא לר' יהודה]: ועוד ג) משמע בריש המוציא תפילין דלר' יהודה מחויב מן התורה בעניבה. דפריך בתפילין וליענבינהו מיענב. ומשני ר' יהודה לטעמי' דאמר עניבה גופה קשירה הוא. ואי לאיסור דרבנן לא הוצרך לדר' יהודה. דתיפוק לי' משום מתקן מנא כמו שכתב הר"ן בפרק לולב הגזול בהא דכתב הרי"ף דהשתא דקיימא לן לולב אין צריך אגד אי לא מנח ללולב בהושענא מערב יום טוב מנח לי' ביום טוב ושפיר דמי. וכתב הר"ן דאי צריך אגד אסור לעשות כן משום מתקן מנא. אלא משום דאיסור זה אינו רק מדרבנן ומשום בזיון תפילין התירו שבות. וכמו שהתירו הנחת תפילין בשבת דשבות הוא. על כן הוצרך הש"ס לאוקמי כר' יהודה. הרי דלר' יהודה עניבה הוא איסור תורה. ועל כורחין הוא מעשה אומן לשיטת הרמב"ם וכיון שבררנו דלר' יהודה עניבה מעשה אומן. אם כן לדידן נמי בקשר ועניבה על גביו יתחייב: ד) אשר על כן נראה דטעם דאוסרין לדידן קשר ועניבה על גביו הוא דהחיוב על הקשר ראשון. והעניבה מועיל שיתקיים הקשר. וכיוצא בזה בגמ' בתופר שתי תפירות דמקשה הש"ס והא לא קיימא הכי. ומשני שקשרן. ומתחייב משום תופר ולא משום קושר. דקשירה אינו מועיל רק שיתקיים התפירה. הכא נמי מתחייב משום קושר כיון דקיימא על ידי עניבה. ומכל מקום להרמב"ם פטור מן התורה דחד קשר לאו מעשה אומן אף היכי שמתקיים כדבעינן למימר לקמן במלאכת התופר בעז"ה ועל עניבה אינו מתחייב דעניבה לאו קשירה לדידן: ה) ולפי מה שכתבתי דטעם שמחייבין בקשר אחד ועניבה על גביו משום דעניבה גורם לקשר שיתקיים ומחויב על הקשר. נראה ליישב קושיות התוס' ריש ואלו קשרים בהא דבעי עניבה לר' מאיר [דאמר כל קשר שיכול להתירו ביד אחד אין חייבין עליו] מהו. והקשו בתוס' אמאי לא פשיט מדתנן חבל דלי שנפסק לא יהי' קושרו אלא עונבו. ומוכחא בפרק קמא דפסחים דהאי ר' מאיר הוא. ועוד תמיהת התוס' עירובין (דף צ"ז:) בדיבור המתחיל אביי אמר. ור"מ דשרי בחדשות סבר עניבה לאו קשירה הוא. ותימה דריש פרק ואלו קשרים בעי עניבה לר' מאיר ואסיק בתיקו. ולפי מה שכתבתי יתיישב על פי מה שכתב בשיטה המיוחסת להר"ן דהא דעניבה לר' מאיר מהו היינו קשר ועניבה על גביו עיין שם. והיינו דאף דקשר ועניבה על גביו מבואר בפוסקים דחשיב קשר. היינו משום דעל ידי עניבה מתקיים הקשר. ומכל מקום לר' מאיר דאמר כל קשר שיכולין להתירו בידו אחת אין חייבין עליו. הכא נמי קשר ועניבה על גביו יכול לסתור בידו אחת העניבה וממילא יסתור הקשר. או דילמא טעמא דר"מ משום דלא מיהדק ושפיר חייב על הקשר הראשון ואסיק בתיקו. אבל עניבה לבד אפילו לכתחילה מותר לר' מאיר דלאו קשירה הוא: ו) כתב השלטי גבורים וקשר אומן לא נתברר לי היטב האיך הוא. מיהו נראה מלשון האלפסי שהוא קשר שקושרין אותו "הדק" היטב עד כאן לשונו. והעתיקו המגן אברהם לפסק הלכה. ותימה דהא בפירוש המשניות לרמב"ם ורע"ב דאין הלכה כר' מאיר דאמר כל קשר שיכולין להתירו בידו אחת אין חייבין עליו. ובגמרא קאמר טעמא דר"מ משום דלא מיהדק כו' הנה דר"מ בקשר שאינו מהודק מיירי. הרי דפסק הלכה דחייבין על קשר שאינו מהודק. ועל כרחך אף קשר שאינו מהודק מעשה אומן הוא וצריך עיון: