אבני נזר אורח חיים קנד

פירי שהוא חשש בעלמא שמא יבואו גנבים. מכל מקום נשמע דמשום הפסד מוכן לפנינו לא נגזור משום סחיטה קל וחומר מלדבר מצוה. ואם כן בטלית שאחז בו האור שהפסד מוכן, לא נגזור משום סחיטה: ג) בהא דנדה מערמת וטובלת בבגדי' שהקשו בתוס' נגזור דילמא אתי למיסחט. ותירצו מצוה שאני. קשה לי דאם כן כשאין הבגדים טמאים דליכא מצוה לטבול בהם אסורה לטבול בהם משום גזירה. ואם כן ניכר שהבגדים טמאים ומתכוון לטהרם. דאם לא כן הי' אסור לטבול בהם. ושוב אסור. כמו כל טבילת כלים דנראה כמתקן. דכל ההיתר דמערמת שאינו ניכר כוונתה לטבול הבגדים. ולדברי תוס' הנ"ל, הרי ניכר שלטבול הבגדים היא צריכה: ד) ונראה ליישב על פי המבואר ביבמות (דף ז':) דהיכא דהותר איסור קל לצורך אחד ואחר כך ניתוסף איסור חמור באותו דבר אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי. והכא נמי כיון דכל זמן שלא הותר האיסור גזירת סחיטה אין כאן האיסור דנראה כמתקן כלי. דכל האיסור משום שניכר שלטבול הבגדים מתכוון דאם לא כן הא אסור משום גזירת סחיטה. אלא ודאי לטבול בא ומותר משום מצוה. והתינח לאחר שהותר לצורך מצוה. אבל קודם שהותר גם לצורך מצוה אסור וכיון שעשה איסור. שוב יוכל להיות שאין כוונתו לטבילת הבגדים. ולא חל האיסור דנראה כמתקן רק לאחר שהותר איסור גזירת סחיטה. ושוב אמרינן הואיל ואשתרי איסור גזירת סחיטה לצורך מצוה. אשתרי נמי איסור דנראה כמתקן: ה) ולכאורה קשה על זה. שהרי ביבמות שם מקשה הש"ס אהא דמשני שם דאצטריך קרא דעלי' דלא נימא הואיל ואשתרי איסור אשת אח אשתרי נמי איסור אחות אשה. תינח היכי דנשא מת ומת ואחר כך נשא חי שהותר איסור אשת אח קודם שחל איסור אחות אשה. אבל נשא חי קודם לא שייך הואיל ואשתרי אשתרי. ואפילו נשא מת קודם. תינח היכי דנשא מת ומת ואחר כך נשא חי. אלא נשא מת ולא מת ואחר כך נשא חי לא אחזיא לי' [קודם שחל איסור אחות אשה] כלל. ואף דבפרק ד' אחין איתא דנשא מת ואחר כך נשא חי אינו חייב אלא משום אשת אח בלבד. ומקשה הש"ס וכיון דאיסור אחות אשה לא חייל תתייבם יבומי אמר רב אשי איסור אחות אשה מתלא תלי וקאי. אי פקע איסור אשת אח חייל איסור אחות אשה. הלכך לא פקע. ואם כן בנשא מת קודם לא חל איסור אחות אשה רק לאחר שנפקע איסור אשת אח ונימא הואיל ואשתרי אשתרי [אף למאן דאית לי' כולל משכחת שאין קרובות אחרות לדעת הרמב"ם פרק ד' מהלכות שגגות הלכה ג' דלא מקרי מוסיף אלא אם כן האנשים אחרים לפנינו. והוא הדין דלא מקרי כולל אלא אם כן יש קרובות אחרות לפנינו] ועל כרחך צריך אתה לומר משום דאיסור אחות אשה תלוי לכשיפקע איסור אשת אח. ואם כן שוב לא שייך הואיל ואשתרי. שהרי באמת לא אשתרי כלל. והכי נמי בנידון דידן. דלכשיותר איסור גזירת סחיטה יחול איסור נראה כמתקן. על כן לא אשתרי איסור גזירת סחיטה כלל: ו) ויש לדחות דאף אם יחול איסור נראה כמתקן מכל מקום איסור גזירת סחיטה הותר. ודוקא באשת אח שאם יחול איסור אחות אשה לא יחול קנין יבום כלל. על כן לא הותר איסור אשת אח. אבל הכא אף אם יחול איסור נראה כמתקן. מכל מקום כיון שבדיעבד טבילתה טבילה הותר איסור גזירת סחיטה. ודומה למה שכתב הריב"א חולין (דף קמ"א) בהא דאין עשה דוחה לא תעשה ועשה. מכל מקום הלא תעשה נדחה. הרי דאף שעדיין יאסר משום העשה. מכל מקום נדחה הלא תעשה. הכא נמי אף אם לא נאמר הואיל ויאסר משום נראה כמתקן. מכל מקום איסור גזירת סחיטה הותר. וכיון שבין כך ובין כך הותר איסור גזירת סחיטה. אשתרי נמי איסור דמתקן כלי שחל אחר כך כנ"ל. ואפילו להחולקים על הריב"א. היינו משום דהעשה מאלים כח הלא תעשה כמו שכתבו תוס' קידושין (דף ל"ד.) אבל אי אפשר לומר שאיסור נראה כמתקן מאלים איסור גזירת סחיטה. שאין האיסורים ביחד. שאין איסור נראה כמתקן אלא בשאין איסור גזירת סחיטה כנ"ל: ז) האומנם כי לדעת התוס' ביבמות שם לא אמרינן הואיל בשני סוגי איסורים כמו אשת אח ואחות אשה לא אמרינן הואיל. והכא נמי גזירת סחיטה משום לתא דמלבן. ונראה כמתקן משום לתא דמכה בפטיש או בונה. ושני סוגי איסורים הם ולא אמרינן. אך לפי מה שפירשו רש"י ורמב"ם הא דנדה מערמת וכו' ביום טוב. והא קיימא לן אין חילוק מלאכות ביום טוב. וקשה מה שפירשו ביום טוב דוקא. ולהנ"ל מיושב דבשבת דיש חילוק מלאכות וליכא הואיל כנ"ל. אסור משום דניכר שלטבול הבגדים בא. דאם לא כן הא אסור משום גזירת סחיטה כנ"ל: סימן קסא. א) בתוספות סוף פרק י"ד דשבת ועל תינוק שלכלך בגדי אמו במי רגלים אין לזרוק עליו מים דשרייתו זהו כיבוסו. ושמע ר"י מפי הנשים שהתיר רבינו תם ליטול ידי' ולקנח ידי' בבגד כיון שהוא דרך לכלוך כדי שתוכל להתפלל ולברך. ואין נראה לר"י שהרי היא מתכוונת לטהר הלכלוך. ודרך רחיצה וליבון הוי זה הקינוח עד כאן לשונם. וברא"ש פרק ח' דיומא כתב דברי רבינו תם בלי חולק. וכן פסק הרמ"א סימן ש"ב וזה לשון הרא"ש ועל תינוק כו' במי רגלים כו' שאין זה דרך ליבון אלא לכלוך הוא ואינה מתכוונת אלא לבטל המי רגלים כדי שתוכל להתפלל: ב) ובהגהת מרדכי פרק אלו דברים התיר אפילו בצואה. אולם דברי המרדכי ההם לא נתבררו דבריו יעוין שם. ובמגן אברהם שם ס"ק כ"ד פסק דבצואה אסור. ובספר חיי אדם ראיתי שהניח דברי המגן אברהם בצריך עיון. ובאמת דוחק לחלק ולומר דמי רגלים לא חשיב לכלוך. ועוד דלזה הטעם משום דדרך לכלוך. אין לחלק כלל בין הי' לכלוך על הבגד אם לא. ויש לומר משום דמי רגלים אפילו אין מעבירם נתבטלו במים. וזה לא חשיב כיבוס. מה שאין כן בצואה: ג) ועוד יש לומר דהנה כבר כתבנו סימן קנ"ז אות ד' בשם הלבוש דאין כיבוס אלא במוציא לכלוך שבתוך הבגד. והנה במי רגלים קיימא לן דאין איסור בנבלע בקרקע אלא בטופח מבחוץ. ויש אומרים דאין איסור אלא בטופח על מנת להטפיח. ונראה דהוא הדין