אבני נזר אורח חיים טו

ולא חש להבדיל ביניהם למה לא מנה גם כן למ"ד הנכנס לראש דל"ת. אלא ודאי חלילה לערבם יחד ליתן מכשול לפני המעיינים לחשוב שגם הנכנס לראש דל"ת אין פסול אלא לכתחילה. ומדכתב הנכנס לראש טי"ת מוכח שאין בו פסול אלא לכתחילה. גם כנה"ג בסדר הגט ח"ב (סימן י"ט) כתב כמו בסדר גיטין. וכן בסידור הרב ז"ל מליסא כתב דברי רמ"א למ"ד הנכנס לראש דל"ת. והוסיף גם הנכנס בחלל רי"ש. ואלו דברי הלבוש בנכנס לחלל טי"ת לא העתיק, שמע מינה דלא חש להא דלבוש. והנה הלבוש ז"ל לפי פירושו ברמ"א דפסול דיעבד קאי גם על וכן להיפוך. על כרחך הוה דחיק ומוקי אנפשי' בטעם הדבר. אך לדידן דע"כ פי' הרמ"א רק על שלמעלה. ובזה יש לנו טעם חק תוכות. למה נפסול במה שאין שייך פסול דחק תוכות. ע"כ הדבר ברור שכשר בזה: יז) ועתה נבאר דין למ"ד שנכנס לחלל ה"א או חי"ת ונשתנה צורת האות אף אם לא יכסו כ"ף שבלמ"ד [וכן עקב בי"ת שנכנס בדל"ת ואין הדל"ת נקראת כהלכתו אף אם לא יכסו כלל מהבי"ת] שלכאורה הדבר פשוט שפסול. אך בק"נ פ"ב דגיטין (סימן י"ט). א'. כתב להכשיר אפילו נשתנה. ומשמעות דבריו אפילו לא יכסו שיטה תחתונה. והוא פלאי. והאומנם שאין דרכי לטרוח ליישב דברי אחרונים. אך ס' ק"נ חביב עלי מאוד כי שמעתי ממו"ח זצלה"ה מקאצק הפלגה גדולה על ספר הזה. ועיינתי בדבריו ומצאתי להם מקום. והוא על פי המבואר במחבר (סימן ל"ב סעיף כ"ה) בצד"י שאין קוצו של יו"ד נוגע בגוף הצד"י ונראית נו"ן יו"ד. אין מועיל תיקין בתפילין. וכתב המג"א (ס"ק ל"ו) דאפילו תינוק קורא אותו צד"י פסול משום שנעשה יו"ד נו"ן. ואינו מובן שהרי אות שאין תינוק קורא אותו כתקנו אינו אות ואיך יחשב יו"ד נו"ן. וצ"ל כיון שהיו"ד מוקף גויל מכל רוחותיו ובעצמותה נקראת כתקנה אינה נפסלת על ידי הנו"ן שאינה דבוקה בה. וכן הנו"ן אינה נפסלת על ידי היו"ד שאינה דבוקה בה. והכא נמי יש לומר בנכנס לחלל חי"ת אף שאין החי"ת נקראת כהלכתה על ידי הלמ"ד שנכנס בחללה. כיון שהלמ"ד אינה דבוקה בה. אינה נפסלת החי"ת על ידה. ודוקא למ"ד הנכנס לחלל ד' כיון שנעשית ה"א נפסל. ואין לומר שאין הדל"ת נפסל על ידי הלמ"ד שאינה דבוקה בה. שהרי ה"א כך מצוותה שלא יהי' דבוקה הרגל לגג: יח) וליישב דעת הח"מ והב"ש נראה דהנה הא דהמג"א הנ"ל קשיין. שהרי באהע"ז (סימן קכ"ה) ברמ"א. צד"י שאין היו"ד נוגע בגוף הצד"י יש מכשירין במקום עיגון. ואיך יוכשר כיון שבטל לגמרי מתורת צד"י עד שאינו מועיל תיקון בתפילין. [שוב מצאתי בתו"ג שתמה על רמ"א בזה] ונראה ליישב דוקא תפילין ומזוזות שחיובם להיות גולם אחד מדכתיב וכתבתם כתיבה תמה. ע"כ אין היו"ד שהוא גולם אחד נפסל על ידי הנו"ן שהוא גולם בפני עצמו. וכן הנו"ן על ידי היו"ד. אבל בגיטין דכשר אפילו אינו גולם אחד. הוא הדין שהנו"ן פוסלה אף שאינה גולם אחד עמה ונתבטלה מהיות יו"ד ונו"ן. והוא צד"י כשרה לגיטין והכא נמי הלמ"ד פוסל לחי"ת אף שאינה דבוקה בה לגיטין. ולפי זה אפשר דלסת"ם הח"מ והב"ש מודים דאין הלמ"ד פוסל לחי"ת אף אם משתנה צורת האות כשלא יכסו השורה התחתונה: יט) אך לפי שהמצאתי ממשמעות הש"ס דמנחות דחלל האותיות נחשבות מכלל האותיות. אינו דומה כלל להא דמג"א (סימן ל"ב). שהרי הם בתוך חללה שהיא מכלל אות החי"ת. והנה הוא נכנס לתוך אות חי"ת. ושפיר פוסלה אפילו בסת"ם. אך עקב בי"ת הנכנס בתוך ד' כיון דדל"ת אין לה כ"א שני מחיצות. ואין ראי' מהא דמנחות שיחשב מגוף האות. שוב לא יפסל בסת"ם אפילו לדעת ח"מ וב"ש. מכל מקום אין להכשיר בזה למעשה. שמשמעות הרב ז"ל מלאדי במ"ש דיו שנטף בחלל דל"ת ואין הדל"ת נקראת כתקנו לא מהני תיקון משמע שגם חלל הדל"ת מגוף האות: כ) נשוב לנידון דידן שמה שמנה כת"ר ט"ו פוסקים ראשונים ואחרונים פוסלין בנידון דידן היינו אם יפסיד צורת אות כשיכסו גוף הבי"ת. במח"כ אין גם פוסק אחד שיאמר עליו כי הוא זה שפוסל. כי הרמב"ן וריב"ש המחמירים אפילו לא נשתנה צורת אות. והב"ח פוסק כמותם בתפילין ומזוזות ולומר שגם רוב פוסקים החולקים מודים בזה. הלא רעק"א הכשיר בנכנס לחלל כ"ף הואיל ואינו מוקף מג' רוחותיו. והנה הכשיר אף שהסכים עם הב"ח. ואי משום שנשתנה צורת האות ופר"ח פוסל. הלא אינו מפורש בדבריו דהיינו אף אם עכשיו נקראת כהלכתו. ומסברא אחר כך חוזר להכשרו. ואין צריך לכסות כלל. ודוקא בנעשה ה"א אינו חוזר להכשרו. ורק הח"מ שכתב וכ"ש אם תינוק אינו יודע לקרות האות. מכלל דתחילה פוסל אפי' תינוק יודע לקרות עכשיו. וכן הרב מליסא זצ"ל שכתב שאף בנשתנה צורת האות אם יכסו פסול. מכל מקום לא כתב אלא בנכנס לחלל טי"ת דמשמעות הש"ס מנחות דהחלל מכלל האות והי' שינוי בגוף האות. וס"ל שדומה לבור שטממה. וגם בזה אינני מסכים עמו. כי המקור שצריך לכסות שורה שלמטה הוא במהרי"ט. והוא לא כתב רק בנשתנה לאות אחרת. מכל מקום בזה דעת הרב מליסא שצריך לכסות. אך בנכנס לחלל דל"ת שאין ראי' מהא דמנחות. יודה שכשר. ע"כ אין לחוש לתפילין אלו שום חשש כלל ועיקר. וע"כ לא הזהירו הפוסקים בתיבת וידבר שלא יכנס עקב הבי"ת בחלל הדל"ת. כי בפשוט בסדר הכתיבה יכנס בחלל. אף שלכתחילה חוששין לסברת הרמב"ן. והיו צריכין להזהיר לכתחילה. אך משום דבזה אפשר גם רמב"ן מודה כדברי רעק"א כנ"ל. ע"כ לא הזהירו אף לכתחילה. ורק אם בלי שום כיסוי לא יקרא תינוק כהלכתו אז אין להכשיר אף שגם בזה כתבנו הכשרים: כא) יעדתי לפרש דברי הב"ח. ונראה עפ"י דברי תה"ד בקוץ שמאלי שביו"ד לשיטת ר"ת שחסרונו פוסל בסת"ם. מכל מקום בגיטין אין חסרונו פוסל כיון שנקרא יו"ד. כמו כן ס"ל להב"ח בחלל חי"ת וה"א דמשמעות הש"ס דחלל נחשב מכלל האות. וזה בסת"ם. אבל לענין גיטין דרק בקריאה תליא מלתא לא נחשב אות רק הכתב לא החלל. ועל כרחך לענין גיטין לא נחשב בזה נשתנה צורת האות. דלענין גיטין אין החלל נחשב לכלום. ורק בסת"ם חשיב נשתנה צורת האות. מכל מקום אין בזה הכרח לחלוק על הש"ע. ומכל מקום זה בנכנס לחלל חי"ת וה"א. אבל נכנס לדל"ת שאין בו רק שתי מחיצות ואין ראי' מש"ס מנחות דנחשב כגוף האות אפשר שיודה הב"ח שכשר: כב) ובעיקר דברי רמ"א בלמ"ד שנכנס לחלל דל"ת שפסול. גם כן יש לדון מאחר שנראה בעליל שלא ראה דברי חי' רמב"ן שלדעת התוס' כשר גם בזה. וספר זה לא הי' בדפוס גם בזמן מג"א. ובחו"מ