אבני נזר אורח חיים קמב

הביא הגמרא תולש לאו היינו גוזז. וקושית הש"ס מתולש כנף עוף ותירץ הש"ס דהיינו אורחי'. והא דהוי עוקר דבר מגידולו כלאחר יד לא הביא כלל. והוא כמו שכתבתי דלמסקנא אין צריך לטעמא דכלאחר יד. ולפי זה אתי שפיר מה שכתבתי באגלי טל דאין בסורק חיוב גוזז משום דחשיב ביד אף דלא הוה כלאחר יד דלמסקנא אפילו לא הוה כלאחר יד אין חיוב בעוקר דבר מגידולו בבעלי חיים: י) אך לדעת התוס' עבודה זרה (דף כ"ו.) עוקר דבר מגידולו בבעלי חיים תולדה דגוזז. ואף דתולש לא הוי גוזז תולדה דגוזז הוי [והוקשה להם סוגיא דשמעתין. וקושייתם ישבנו בסק"ז] אם כן גם למסקנא הא דפטור תולש משום דהוי כלאחר יד. ובסורק דאורחי' בהכי לסרוק יתחייב. אולם הא דסבירא להו לתוס' דאף דהוי תולדה לגוזז פטור על תלישה בקדשים. ודוקא בשבת אתרבי תולדות. אין כן דעת הרמב"ם שהוא סובר דחייב בכלאים על תולדה כמבואר אצלינו במלאכת חורש סק"ז אות י"ד. והוא הדין דחייב בגיזת קדשים אתולדה. וסבירא לי' כתוס' מהר"י כ"ץ שבשיטה מקובצת ריש בבא קמא דבכל מקום חייב אתולדה בלא קרא רק בשבת צריך קרא משום דנסמכה למלאכת המשכן. ועל כן מדפטור בתולש בקדשים. שמע מינה דאפילו תולדה לא הוה. ואין צריך לטעמא דכלאחר יד ואף הסורק פטור: יא) סוף דבר טעם השני תלוי בשיטות פוסקים כנ"ל ויש עוד לומר דכשרוצה להשיר נימין המדולדלות לבד אורחי' רק בסריקה ולא במספרים כי איך יבוררו המדולדלות להסירם לבדם. רק בסריקה שהמדולדלות ישירו והשאר ישארו. ואם כן דומה לכנף עוף דחייב ביד משום דאורחי' רק בתלישה. ואין לנו לפטור מחיוב תורה רק לטעם ראשון. ואם כן את אשר הנחנו בצריך עיון אם יש להתיר בנאנסה מערב שבת שלא היתה יכולה לסרוק ולדמות לפירשה רובה ביד דמותר במקום צערא. הכי נמי נתיר במקום מצוה. ולפי הנ"ל דחשיב כמו בכלי דומה לפירשה רובה דבכלי אסור אף במקום צערא ונפשט הספק: יב) שם באותה מלאכה בסופה נ"ב. מיהו במלאכת קוצר ס"ק מ"ח וס"ק נ"ג לא כתבתי כן: סימן קנו. הגהות ותיקונים בספר "אגלי טל". [לבד ההגהות שבלוח הטעות שם] בהקדמה (דף א') בהג"ה שורה וא"ו אחר תיבת ראב"ע צריך להיות [יומא פ"ה]: בהקדמה (דף ב' ע"א) בשורה ששית ממטה למעלה תיבות "לבד במתעסק דאין מתכוין כלל להמעשה" נדפסו שלא במקומן וצריך להיות אחר תיבת "כוונה" שבשורה החמישית ממטה למעלה: בהקדמה בד"ה ובזה נבאר בסוף הדיבור נהפכו בדפוס איזו תיבות וכך צ"ל והנה רב כר' יהודה ס"ל דדבר שא"מ אסור כבש"ס שבת כ"ב. מ"א: עיי"ש וממילא לדידי' מצוות אין צריכות כונה לבד במתעסק דאין מתכוין כלל להמעשה: בפתיחה אות י"ג אף צריך להיות אך אות י"ח שורה ד' צ"ל ולש. אות כ"ח שורה ב' ופשט צ"ל ופרט. ססק"ב דיבור המתחיל וכ"ז בין שני חצאי מרובע בביאורינו למלאכת טוחן ס"ק חסר וצריך להיות ל"ח אות ל"ב: מלאכת חורש. סק"א דיבור המתחיל והנראה בין שני חצאי מרובע שורה ב' נ"ג: צריך להיות נ"ה: סק"כ אות יוד שרי לכתחילה דר' שמעון סבר צ"ל דהש"ס סבר. ס"ק כ"ב אות י"ט שורה ה' דפירשו צ"ל פירשו שם שורה ח' באיסור מיתה צ"ל וז"ל הרא"ש בכורות ל"ג: דקי"ל דש"מ מותר ואפי' בשבת דאיכא איסור סקילה שם אות כ"א שיטה אחרונה מחלק ראשון שבעמוד לר' צריך להיות מר': מלאכת קוצר. ס"ק י"א בפנים ומתלחלח צ"ל לשמתלחלח שם בביאור בעמוד ב' שורה ג' תחילתו שגגה צ"ל תחלתו וסופו שגגה ס"ק כ"ט אות י"א שורה כ' אחר תיבת גם כן צ"ל נקודה המפסקת. והנקודה אחר תיבת דעלמא בשורה כ"ב מיותר וכן הוי"ו מולענין גם כן מיותרת. אות י"ב שורה י"ד ועל צריך להיות ואם. סק"ל ד"ה אך שורה י"ד ועל צ"ל ואם. ס"ק ל"ה אות ט"ו (דף ל"ג) שורה ז' החצי מרובע נכתב שלא במקומו וצ"ל בשורה י"א אחר תיבת עליהן. סס"ק מ' דר' יוסי צ"ל ור' יוסי. ס"ק מ"ד בשורה תחתונה אות ב' טעות סופר וצריך להיות ג'. ס"ק מ"ז אות ו' שורה י"ד הסכך צריך להיות האילן. אות י"ב מחובר צ"ל בבע"ח. אות ט"ז שורה ג' בשבת צ"ל ביו"ט טעות זה בתוס' ישנים עצמו]. שם שורה ח' על גבי בהמה. צריך להוסיף ומנענע הבהמה. ס"ק מ"ט אות י"א שורה ו' ושורה ז' עד אחר לא פלוג רבנן נמחק כמ"ש סוף מלאכת גוזז. ס"ק נ"ב דיבור המתחיל ובאו"ז שורה ט"ז מתיבת סתם כרבי עד גמר האות נמחק. וצריך לכתוב במקומו התוס' מוכרח דכל דבהדי גבה כגבה דמי. והוא הדין דכל דבהדי כרעא ככרעא דמי. ואין ראי' דעד ארעא נחית ודלא כאו"ז. אך אל האו"ז והתוס' שומעים. אך מכל מקום הואיל ולפי תירוצי הדין להיפוך. וגם ביש"ש יבמות משמע דגבי חליצה פוסקין כרב פפא לחומרא. ואם כן בנידון דידן אין ברור להתיר רק מכח ספק בדרבנן כתבתי שדין זה להלכה ולא למעשה. ס"ק נ"ד סוף אות ד' בין תיבת התרומה בין תיבת כמו צ"ל תיבת כן. שם אות ט' כמו ביצה כו' עד סוף האות נמחק. ס"ק נ"ה אות י' בהג"ה הפרי צ"ל העוקץ. ס"ק נ"ט אות י' שורה ב' היכי דלא הוקשו אף שעדיין צ"ל אך שעדיין. ס"ק ס"א אות ה' שורה ה' מעשה צ"ל תשמיש. שם אות ו' שורה ז' במעשה צ"ל כמעשה. שם אות ט' בין שורה ח' לשורה ט' צ"ל ובא חבירו. שם אות י"א שורה ד' והכא צ"ל והוא. אות י"ב שורה כ"ה לדעתי צ"ל לדעתו. שם ראש העמוד א"נ צ"ל א"כ: מלאכת מעמר. סק"א אות ג' שורה יו"ד מערב שבת צ"ל מערב יו"ט: מלאכת דש. ס"ק ז' אות י"ח כמו שיתבאר לפנינו נ"ב ס"ק כ"ד אות ג'. ס"ק י"ז אות נ"ב שורה ט"ז בזתים כו' צ"ל משום זתים כו' והיינו שאם נאמר שהגזירה הי' רק בהכניסן לאוכלין דלאו משקה הוא הרי לא נעשה בה מלאכת פירוק, וכיון דעיקר הגזירה בלא נעשה בה מלאכת פירוק מה חילוק יש בין שאר פידות שהכניסן לאוכלין שלא נעשה בה מלאכת פירוק בין ביצה שנעשה בה מלאכת פירוק כיון דיסוד הגזירה בלא נעשה בה מלאכת פירוק. אך צ"ל דיסוד הגזירה בעומדין