אבני נזר אורח חיים קמא

ר"א ממיץ משום דבישול מבטל אפי' הוי מצה עשירה אבל לא שמבטלו מתורת לחם. אך כוונתי הי' דלפי מה דקיימא לן דלא כרבינו תם ובלא אפי' לא מקרי לחם. כיון דמבטל האפי' מבטל לי' מתורת לחם. ולעיל כתבנו טעם מצה עשירה לשיטת רבינו תם המובא בתוס' פסחים וקל להבין: ו) סק"כ אות ב' שורה ח' אתי צלי ומבטל למליחה. אינו נראה דוקא בישול מבטל צלי'. דבישול הוא היפוך הצלי'. זה מרכך וזה מקשה. אבל את המליחה אין צלי' מבטל אף שחייב משום צלי' שיש בו טעם צלי. מכל מקום טעם מליח לא נתבטל וצריך עיון: ז) ס"ק ל"ב סוף אות ב' חתני הרב ר' יצחק ני כעת אבד"ק טשעכנאווי] הראה לי שכן משמע ברש"י שבת (דף ק"ט.) דיבור המתחיל שריקה טויא וזה לשונו לשרוק ולטוח שמן ובצים מגולגלין על הצלי כשהוא חם משחשיכה שרי ובלבד שלא יהי' רותח כדי לבשל. ומשמע דאפילו אין הצלי בתוך כלי ראשון אסור: ח) ס"ק מ"ה וצריך עיון. ונראה לי ליישב כיון שרוצה בחמומו ודאי ניחא לי' שתהי' יד סולדת בו אך מחמת איסור שבת מוכרח לסלקו קודם שתהי' יד סולדת בו. אך אם תאמר ישכח ולא יסלק ותהי' יד סולדת בו לא עביד איסורא משום דבר שאינו מתכוין. שוב יהי' ניחא לי' במה שתהי' יד סולדת וכהאי גוונא חשיב מלאכת מחשבת. ועיין מה שכתבתי במלאכת חורש ס"ק כ"ב אות י"א י"ב. ואף שכתבנו שם דמכל מקום חשיב דבר שאינו מתכוין דמותר אפי' בשאר איסורין. כתבנו שם אות י"ח דכיון דהוא מלאכת מחשבת והוי איסור סקילה לא התיר ר' שמעון דבר שאינו מתכוין באיסור סקילה: סימן קנה. מלאכת גוזז. א) ס"ק י"ד דיבור המתחיל עוד יש ליישב כו' המלאכה כו' גם בצאן שגוזז אותם. הא ליתא וכבר השגנו על זה במלאכת זורה סק"א בהג"ה רביעית יעוין שם על כן כל חי' זה ליתא: ב) דיבור המתחיל העולה. וכיון דהש"ס קרי להו מדולדלין כו' ועיין פרק ט' דמקוואות משנה ד' צפורן המדולדלת מפרש לה בתוספתא בפירשה רובה הנה דסתם מדולדל היינו באופן שאין חייבין עליו בשבת: ג) דיבור המתחיל עוד נראה. אבל מסרק שתולש השערות מה לי שעוקרן ביד או במסרק עד כאן באגלי טל יעוין שם היטב. וחכם אחד הביא ראי' לדבריי מתוס' מועד קטן (דף י"ט) דיבור המתחיל אתיא במה שכתבו דוקא בנזיר אסור שאפילו תלש שערו אסור. ומבואר דסורק כתולש. ובשבת תולש לאו היינו גוזז עד כאן דבריו: ד) ומכל מקום יש לפקפק בזה שהרי בבכורות (דף כ"ה.) מקשה דנהי דתולש לאו היינו גוזז ביום טוב הוה לי' עוקר דבר מגידולו. ומשני משום דעוקר דבר מגידולו כלאחר יד עיין שם. וכשעוקר במסרק הלא הדרך לסרוק ולכוין להשיר נימין המדולדלות ולא הוי כלאחר יד ושוב מחויב משום עוקר דבר מגידולו אף דחשיב ביד: ה) אך בהא דמקשה שם מריש לקיש דאמר תולש כנף העוף חייב משום גוזז ומשני שאני עוף דהיינו אורחי' ופרש"י עוף דרכו בתלישה ולא בגזיזה. והיינו דמשום הא תלישתו זה גיזתו. וכהא דחולין (דף קל"ז) מודה ר"י במידי דאורחי'. ופרש"י כיון דאורחי' דעזים בתלישה כגיזה דמי. לענין ראשית הגז. וכן בקיטוף בצלים לענין לקט דקטוף שלהם זה קצירן יעוין שם. והיינו כיון דאורחי' רק בתלישה ואורחי' רק בקיטוף. הכא נמי כיון דאורחי' רק בתלישה. אך קשה להבין למה הוצרך רש"י לפרש בשמעתין משום דלאו אורחי' בגיזה. אפילו אורחי' נמי בגזיזה רק שאורחי' נמי בתלישה הא לא הוה כלאחר יד וחייב משום עוקר דבר מגידולו: ו) אך צריך להבין האי עוקר דבר מגידולו מה חיובו. משום גוזז לא דהא תולש לאו היינו גוזז משום קוצר לא כמו שכתב רמב"ן ורשב"א פרק י"ד דשבת דאין דישה שלא בגידולי קרקע. כל שכן דאין קצירה אלא בקוצר מקרקע: ז) אך הנכון כמו שכתבתי סק"ז לפרש"י בפירושו ושש ועזים ונוצה של עזים. ונוצה של עזים הא אורחי' בתלישה כבחולין (דף קל"ז) כנ"ל. ומסתמא כך הי' עושין במשכן. והרי הי' תלישה גם כן במשכן וכולן מלאכה נמצא שם המלאכה עוקר דבר מגידולו דאי אפשר לומר שם האב גוזז דהא הוי נמי תלושה. וכן אין שם האב תולש דהוי נמי גוזז רק שם האב עוקר דבר מגידולו. וכהאי גוונא שוחט נשנה באבות מלאכות. מכל מקום שם האב נטילת נשמה. דאין שמו שוחט דאפשר נמי בחניקה ומשום דשוחט יש בו נטילת נשמה נשנה שוחט באבות. והכא נמי בגוזז כיון שיש בו עוקר דבר מגידולו נשנה באב והחיוב משום עוקר דבר מגידולו ואף תולש בכלל: ח) וכל זה מקמי דאסיק אדעתי' דהיכי דאורחי' רק בתלישה תלישתו זה גיזתו. אבל למה דמשני שאני עוף דאורחי' ובודאי הפירוש תלישתו זה גיזתו כהא דחולין גבי ראשית הגז. וכן הוא בירושלמי דאף שאין לו גיזה תלישתו הוא גיזתו. דאי הפי' משום דהיינו אורחי' לא הוה כלאחר יד וחייב משום עוקר דבר מגידולו. לא היה לו לומר משום גוזז. דלסברא דהשתא גוזז גופי' חייב משום עוקר דבר מגידולו וכל החיוב בתולש משום זה. דאי משום גוזז הלא תולש לאו היינו גוזז] אלא ודאי משום דתלישתו זה גיזתו אם כן שפיר שם האב גוזז. ותלישת נוצה של עזים נמי גיזה מקרי משום דהיינו אורחי'. על כן אי לאו דכנף עוף לאו אורחי' בגיזה אף דאורחי' נמי בתלישה ולא הוי כלאחר יד. לא מחייב משום עוקר דבר מגידולו כיון דשם האב גוזז. ותולדה דגוזז לא הוי דתולש לאו היינו גוזז. ולא תולדה דקוצר כיון דאינו בגידולי קרקע: ט) וכן משמע בהרב המגיד פרק ג' מהלכות יום טוב בהא דכתב הרמב"ם השוחט בהמה מותר לו לתלוש צמר למקום הסכין בידו ובלבד שלא יזיזנו ממקומו אלא ישאר שם מסובך כשאר צמר הצואר