אבני נזר אורח חיים קלז

ומנחא אסיכי יתחייב שתים דבשעה שמעביר לאו כמונח לא קשה דלהלכה קיימא לן כתנא דברייתא אימתי לחלוק וקיימא לן כרבנן דאף בספינה דעשוי לברוח כמאן דמנחא ומכל מקום לתנא דמתניתין עציץ באויר כמונח. ובאות ז' כתבתי רק שהרמב"ם לפי שיטתו הוקשה לו המשנה לפי פי' התוספתא כיון דסבירא לי' דקיימא לן כתנא דמתני' ואי אפשר לומר דסוגיא דמכלתין כמאן דאמר אימתי לחלוק דאם כן איך פסק אימתי לפרש נגד סתם סוגיית הגמרא ועל כרחך להרמב"ם לא קיימא לן כחילוק רבא משום דעשוי' לברוח ואף עציץ באויר לאו כמונח: ג) ס"ק י"ג בין ש"ח מרובע. אין צריך לטעם זה רק בפשיטות דמבכלי לביד הוי שינוי זוטא שאינו פוטרו מחטאת כמו שכתב הר"ן פרק אין צדין. מה שאין כן בזרק פיסא לדיקלא שמשנה מגופו לכחו ועיין מה שכתבתי במלאכת לש סק"ט אות י"ד: ד) שם בפנים סעיף י"א הרי הן כמחוברין. עיין היטב לקמן ס"ק נ"ה בהג"ה. לפי זה לדעת תוס' דבעצים לא שייך קצירה. אלא אם כן חישב עליהם. אי אפשר לומר שענף הנפשח יהי' דינו כמו האילן ויהי' בו תורת קצירה כמו באילן דאילן גופי' כל זמן שלא חישב עליו לעצים אין עליו תורת קצירה. ודוקא יבש פרי בלא עוקצו דאמרינן שדין הפרי כמו העוקץ שעומד ליקח מהאילן כמו הפרי ואין על העוקץ שם קרקע ויש בו תורת קצירה על כן דין הפרי כמו העוקץ ה) שם ס"ק כ"ו סוף דיבור המתחיל ולפי עניות דעתי עיין עוד בזה באריכות במלאכת גוזז סק"ז דיבור המתחיל אך: סימן קמד. א) שם בפנים סעיף ט"ז ויראה לי שכן הוא דעת הרמב"ם. כעת הנני מסופק קצת כי בביאור כתבתי רק טעם שאין ראי' מדרב כהנא דנקט לעצים דבכל קוצר עצים כן. אך לא כתבתי ראי' שרמב"ם יסבור כן. ואמנם כי כתבתי לדחות הראי' מהא דנתנו בקנה דתוס' לטעמייהו (מ"ק ב') דחיוב זומר אפי' לא נתכוין להצמיח הגפן. ורמב"ם פרק ח' כתב זומר להצמיח כו' אך בסוף דבריי שדחיתי הראי' מנתנו בקנה משום דהקנים אין מוציאין פירות. שוב אין ראי' שהרמב"ם יחלוק על התוס'. מכל מקום קצת משמע כן משום שדרכו של רמב"ם לפסוק כירושלמי: ב) שם סס"ק ל' גם ראי' שני' יש לדחות כיון דעכשיו יבש ואינו מגדל עוד פרי יש לומר דינו כאילן סרק. ועל כן גם מה שכתבתי להוכיח בססק"ב דקצירת עצים אף להמחייבין אף שאין צריך לעצים מכל מקום חשיב רק תולדה והוכחתי מדברי רש"י עיין שם ולפי האמור שוב אין ראי' דרש"י מחייב אפילו אין צריך לעצים: ג) סס"ק ל"ב וגם בהם הדין כו' לבד מדין הראשון שבסעיף ג' שאם מקצת הגידולין יוצאין חוץ לעציץ. משום שכתבתי שם הטעם דנחשב עציץ נקוב משום שיונק על ידי האויר. ולא מיעט ביניקה כלל במה שהניחו על גבי יתידות: ד) סק"מ אות ה' שורה ט"ז דבעצים לא נקרא מלאכה אלא בצריך להם. מיהו בס"ק ל' כתבתי דמשמעות ירושלמי דמחייב בקצירת עצים אף שאין צריך להם. מיהו אינו משמעות מוכרח. דיש לומר שהירושלמי אין צריך לפרש שדוקא בצריך להם כיון דקיימא לן כר' שמעון מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור: ה) שם אות ז' סוף האות. ולפי מה שכתבתי סס"ק ב' להוכיח מרש"י דאף להמחייבים באין צריך לעצים הוי רק תולדה. אם כן אכתי הויין קצירת עצים ומרעיד אילן להשיר פירותיו שני תולדות. אך לעיל בקונטרס אחרון ססק"ל השגתי על הוכחה זו: סימן קמה. א) ס"ק מ"ג בסוף הדיבור ואם כן לא ישא עמו הזמורה ולראב"ש דמתיר שם במתניתין להנהיג הבהמה במקל יש ליישב דסבירא ליה כר' עקיבא ור' מאיר דתחומין דאורייתא. ולדידהו אסור לרכוב על הבהמה מגזירה שמא יצא חוץ לתחום ועיין ביצה (דף ל"ו): ב) שם סס"ק. אמנם הא דחול המועד יש ליישב בפשטות דלא אסור שאינו לצורך המועד אלא בשהמעשה אסורה בכל אופנים. אבל הנסיעה ממקום למקום הא מותרת ברגליו. ממילא הרכיבה הוא צורך המועד שלא יטרח בהליכה ברגליו על כן מותר: סימן קמו. א) ס"ק מ"ז אות ז' שורה ד' כלי מהיכנו ולפי זה הנפקא מינה שכתבתי באות ה' במניח למטה מעשרה דוקא במניח מערב שבת על דעת שישאר בשבת דלהניח בשבת אסור משום מבטל כלי מהיכנו. וצריך להניח בפנים מותר להניח על אילן מערב שבת שישאר בשבת: ב) אות י"ז דאין בשבות הנעשה על ידי בהמתו משום מחמר עיין במאירי כו'. הנה לשון המאירי מועתק במלאכת חורש ס"ק י"ג אות ז' עיין שם. ונראה דלא קשה לי' למאירי למה הוצרכו לגזור על רכיבה תיפוק לי' משום מחמר. שהרי הוצרכו לגזירה לרכוב בתוך פיר מעורבת. אך משום דבמתניתין תני אלו משום שבות אין רוכבין על גבי בהמה משמע בכל ענין אפילו ברשות הרבים אינו אלא משום שבות. על כן מפרש משום דחי נושא את עצמו. ואינו אלא שבות. אבל ודאי אפילו בשבות יש איסור מחמר כמפורש ריש פרק אלו דברים מחמר כלאחר יד איסורא דרבנן מיהו איכא: סימן קמז. ס"ק מ"ט אות י"ג שורה י"ג בהמה דקה דין צדדין יש לה כו' ואף דמלבד איסור צדדין נאסר אגב בהמה גסה משום לא פלוג דהא אף למאן דמתיר צדדין בהמה דקה אסורה משום לא פלוג. מכל מקום כיון דאיסור זה אינו מחמת עצמו רק אגב בהמה גסה הוי לי' שבות קל. דכהאי גוונא מבואר בר"ן דאיסור לרפא