אבני נזר אורח חיים יג

בעקב ב' הנכנס בדל"ת. כיון שבשעה שכותב עקב הב' כבר מחובר עקב הב' בעליונו של ב' וניכר היטב שאינו שייך לדל"ת. לא נעשה ה"א מעולם וכשר. ואל"כ הי' להם להפוסקים להזהיר בזה שירחיק קצת הבי"ת מהדל"ת. דלפי מה שמבואר בש"ע להרחיק אות מאות כחוט השערה ממילא נכנס קצת עקב הבי"ת בהדל"ת. רק שאפשר שלא יכנס כשיעור אות קטנה שיעור רגל שמאלי של ה' ועכ"פ הי' להם להזהיר שלא יהי' בו כמלא אות קטנה. וגם מה שרגל שמאלי צריך שיהי' כמלא אות קטנה אינו דבר ברור ועיין (סימן ל"ב סעיף ט"ו). אלא ודאי כדכתיבנא: יז) ברם דא צריך להודיעו. שאם יכסו רק תחתונו של בי"ת ולא ישיירו רק העקב הנכנס לתוך חללה של דל"ת יקראנה התינוק ה"א פסול כי תחתונו של בי"ת עושים הסופרים אחר העקב. אך דבר זה א"א כי איך יקרא התינוק ה"א ובעקב זה מחובר עליונו וצדו של בי"ת. אך אולי אף דל"ת לא יקרא. אך בזה כתבנו שעיקר להכשיר בזה כי כשגמר הבי"ת חוזר לקדמותו ועל כל פנים אין צריך לחקור אחר זה. וכיון שעכשיו נקרא דל"ת כשאין מכסין כלל כשר: דברי הדוש"ת הק' אברהם. סימן ד. שנית להרה"ג הנ"ל בענין הנ"ל. ב"ה יום ד' במדבר מ"א למב"י תרס"ד. מכתבו הגיעני יום אחד טרם נסעי לווארשא להד"ר בבואי לביתי נחליתי יותר על חולי מעיים ר"ל והייתי מוטל במטה ר"ל. וכמה תשובות נחוצים הוצרכתי להשיב על ידי אחרים בלי שום טעם רק בקיצור לדינא ע"כ לא יפלא בעיניו על איחור תשובתי. וגם עתה לא הי' לי פנאי לעיין בתשובה הקודמת ולא ראיתי עוד ולא אשיב רק על מה שהשיב על תשובתי. ומה שנוגע לעיקר הלכה: א) מ"ש ליישב דברי ח"מ שהקשיתי איך למד מרמב"ן לפסול בגט ובריב"ש מבואר דלא פסול רק בספר תורה מקל וחומר דנוגעין ובגט דנוגעין כשר ליכא קל וחומר. וכתב כבודו ליישב כיון דנשתנה צורת אות בכהאי גוונא. גם בנוגעין פסול ושפיר איכא קל וחומר הנה כבר הרגשתי בזה וכמ"ש לעיל (אות ט') בד"ה עוד יש לומר: ב) והנה יראה כ"ת שכל מה שהאריך תחילה להשוות דברי ח"מ עם ריב"ש הוא ללא תועלת. שמאחר שמבואר בח"מ דנשתנה צורת האות שהזכיר רמב"ן היינו שאין תינוק קורא אותו כתקנו. וריב"ש פסל בנשתנה רק בספר תורה. מבואר דכה"ג בגט כשר ואיך למד הח"מ לפסול. והדבר ברור כמ"ש בתשובה הקודמת: ג) גם מ"ש שריב"ש פי' דברי רמב"ן שסיים בסוף בין נוגעות בין אין נוגעות. כוונת אין נוגעות היינו נכנסות. וכתב על זה שהוא פשוט. ובאמת פשוט להיפוך. ומה ענין אין נוגעות לנכנסות. ואם כך כוונת רמב"ן היה לו למימר בין נוגעות בין נכנסות. והמעיין יראה שאין מקום לנטות ממ"ש בפי' הריב"ש וח"מ. והנה כ"ת כתב שבספר גט מקושר השיג גם כן על הח"מ מריב"ש ואין הספר תחת ידי לעיין בו. אך תימה למה לא הזכיר דברי הגט מקושר בתשובתו ראשונה. ד) והנה מ"ש לפסול בלא נשתנה צורת אות מחמת רמב"ן ול"ח וט"ז וב"ח. הוא ללא תועלת כי כבר ביאר הרב ז"ל מלאדי בש"ע שלו דמחבר פסק דלא כרמב"ן משום דרוב פוסקים חולקים כמ"ש בב"י אהע"ז. ומ"ש בשם ספר ל"ח שגם הש"ע פוסל בדיעבד. תמיהני על מעלתו שקיבל סברא רעועה כזו. כי לשון יש ליזהר יהי' מורה על פסול דיעבד. ואם כן היה לו לומר ליזהר מאוד. או על כל פנים צריך ליזהר הי' מקום לספק בדבריו. אך על לשון יש ליזהר. לומר פסול דיעבד. חלילה ליחס זה לרבינו בעל תויו"ט שכל דבריו קודש. בפרט בדקדוק הלשון הי' אחד ואין שני לו. והרי הב"ח והט"ז הבינו בפשיטות שהוא רק לכתחילה. ובודאי הי' להתויו"ט נוסחא מוטעת בש"ע או שכח לשונו בעת כתבו דברים אלה: ה) והנה על קושיית הט"ז שברמב"ן מבואר דפסול דיעבד. כבר תי' הרב בש"ע שלו כנ"ל. וגם בב"ח הבין כן [וחידוש בעיני על הט"ז שהקשה. והרי התי' מבואר בב"ח] אלא דהב"ח חידש דאף להמכשירים בגט ולא חשבו זה לשינוי צורת אות אפשר מודים בספר תורה לפסול והכי נקטינן לפסול עכ"ל. ותמיהני שאם לא חשיב שינוי בצורת אות למה יפסול בספר תורה. ועוד שהרי ר"י דחה ראיית ריב"ם דאין צריך בגט הקפת גויל והכא בנכנסת. והרי ענין הקפת גויל הוא בגמ' בספר תורה שנכתב על הגויל [וה"ה תפילין וכ"ש מזוזה דבה כתיב וכתבתם] ואיך נלמוד מזה לגט. וע"כ שרצה לדמות גט לספר תורה. אם כן מה דחה בנכנסות. הא מכל מקום ניליף שאין דין גט כדין ספר תורה. ואם תאמר מכל מקום מסברא רצה לפסול בגט. אם כן למה הוצרך להשמיענו בספר תורה כיון דמסברא אפילו בגט פסול: ו) ולפנינו (אות כ"א) יתבאר קצת ישוב על דברי הב"ח אך שם יתבאר שבנדון שלפנינו אפשר יודה הב"ח: ז) ומ"ש מתשו' ר' עקיבא איגר מהד"ת הוא ראי' לסתור. שהרי דעת ר' עקיבא שם דוקא ה"א וחי"ת חשיב יש להם חלל. מה שאין כן כ"ף פשוטה וה"ה רי"ש ודל"ת חשיב אין להם חלל הואיל ואין מוקפות מג' צדדים: ח) ומ"ש דבנשתנה צורת אות מפורש בפר"ח ודבר שמואל דפסול. אין ראי' משם רק אם נשתנה צורת האות אף אם לא יכסו שיטה שלמטה לא ידעו לקרות כעובדא דמהרי"ט שהבעל הקורא הזקן מחמת האותיות שנכנסו לחלל לא ידע לקרות. אך אם עכשיו יכולין לקרותו אין זכר בדבריהם. רק בח"מ וב"ש ובהרב זצ"ל מליסא. ובזה כתבתי טעם להכשיר. ואף שלמ"ד הנכנס לחלל ד' שכתבו סתם שפסול משום שנקרא ה"א אף שמצד הסברא עכשיו לא יקראו ה"א. כתבתי בזה טעם משום דגרע מחק תוכות. ט) ומ"ש שתימה בעיניו שדמיתי לר"ש פ"ג דטהרות במים שנקרשו ונעשו שלג וחזרו ונימוחו חזרו לטומאתן הישנה. אם כן נפלה טיפת דיו לתוך האות נמי יועיל תיקון. ומה שדמיתי לבור שטיממה וחזר וגילהו. וה"נ כיון שהפסול בגופו. התם נמי הוי שינוי בגוף המים שקרשו וביטלו מהיות משקה. לק"מ דהתם הטעם משום שחוזרים ונימוחים מאליהם ע"כ לא ביטלו