אבני נזר אורח חיים יב

נוגעין יפסול. כ"ש נכנס לחללה. ולפי האמת שניהם כשרים. ויש לפרש מעורה כפשטו בנוגעין. ובזה מדוקדק לשון יותר קרוב לפסול. ולכאורה קורבה מהו. ואם ס"ל פסול הוה לי' למימר פסול. אך לריב"ש הנ"ל דרמב"ן ס"ל באמת דכשר אך שחמור מנוגעין. אי אפשר לומר יותר פסול. דהי' משמע דגם נוגעין פסול וזה יותר ובאמת ס"ל לרמב"ן שכשר. ע"כ אמר בלשון "יותר קרוב". היינו שבנכנס יותר סברא לפסול. ובנוגעין סברא מועטת מנכנס לחללה. מכל מקום להלכה שניהם כשרים: ח) והנה ח"מ לא דייק לשון יותר ומפרש כפשטו דבנכנס לחללה פסול. וקשה לי' לשון קרוב. ע"כ פי' שפסול דוקא בנתבטל צורת האות. שאין קורין אותו כתקנו. ע"כ אמר בלשון קרוב לפסול שצריך לעיין בו לראות אם נשתנה צורת האות. היינו שאם יכסה שורה התחתונה לא יראה צורת האות העליונה פסול. וע"כ אין סתירה מדברי פוסקים שחולקים על רמב"ן. די"ל דאינהו לא איירי בנתבטל צורת האות. אך לריב"ש בספר תורה לעולם פסול. כי רמב"ן לא מיירי כלל מנתבטל: ט) עוד יש לומר דבנשתנה צורת אות דבנוגעין פסול שפיר יש ללמוד מזה קל וחומר לנכנס לחללה. ומ"ש ריב"ש שרמב"ן מכשיר בגט היינו בלא נשתנה. אך הלא בסק"ו מספקא להח"מ בנוגעות. ועוד דעדיין למה דחה כל הפוסקים מחמת הרמב"ן. ועוד דאם כן שפסק כרמב"ן נגד כל הפוסקים יומשך מזה לפסול בספר תורה אפילו לא נשתנה ופשט המחבר באו"ח אינו כן. ועוד דלריב"ש נשתנה צורת האות שכתב רמב"ן. אין הפי' שאין יודעין לקרותו דכהאי גוונא גם בנוגעין בגט פסול. רק הפי' דזה עצמו מה שנכנס לחלל חשיב שינוי צורת האות [ובזה הא בגט כשר] ואיך ילמוד מזה הח"מ לאין יכולין לקרותו לפסול בגט. דמזה לא מיירי רמב"ן הוא אחרים שבר"ן כלל. ולשון הח"מ מבואר דמנשתנה צורת האות שהזכיר רמב"ן למד דבריו. ומחוורתא כמ"ש תחילה: י) והנה פי' ריב"ש בלשון רמב"ן נראה יותר ופסול לרמב"ן בספר תורה אפילו לא נתבטל. אך שאר פוסקים חולקים וס"ל אף דבגט נוגעין פסול נכנס לחללה כשר. וה"ה בס"ת דכשר נכנס לחללה דנוגעין פסול דהא אינהו מכשרי נכנס לחללה אף אם תמצא לומר נוגעין בגט פסול: יא) והנה לריב"ש אין ראי' כלל לפסול בנשתנה צורת אות אפילו אין קורין אותו כתיקונו בספר תורה לדידן ובגט אפילו לרמב"ן: יב) אך לכאורה נשתנה צורת האות ואין קורין אותו כתקנו שוב דומה לנכנס לחלל דל"ת ודומה לה"א. ה"ה נשתנה צורת האות שאין קורין אותו כתקנו אך יש לחלק דהנה גוף הדין צ"ע דלמה יפסול אף בנכנס לתוך דל"ת משום שנראה ה"א. הלא ניכר שראש למ"ד הוא שהראש מחובר בגוף הלמ"ד. ואף שאם יכסו גוף למ"ד שבשורה תחתונה יראה הלמ"ד שבשורה ראשונה ה"א מכל מקום השתא שמגולה ניכר שדל"ת הוא. ולא דמי לשאר דברים שסומכין על תינוק שצריך לכסות שלפניו דמה שניכר מחמת אות שלפניו לא מהני כיון שאין היכר בגוף האות. אבל בנידון דידן שכל הפסול מחמת ראש הלמ"ד שמתוכה נראה ה"א ובראש הלמ"ד גופה יש היכר מה שמחובר לגוף הלמ"ד. וכבר נתעורר כעין זה בראנ"ח לדעת רמב"ן שפוסל בספר תורה אפילו יכולים לקרותו לא קשיא הלא ניכר כו' דמה בכך שניכר דלרמב"ן אפילו ניכר פסול. דמכל מקום מה שנכנס אות אחר תוך חללה חשיב בלבול ושינוי צורת האות. אך לדידן דאין פסול רק בנכנס בתוך דל"ת ונראית ה"א קשה הלא ניכר שאינו ה"א מחמת חיבור ראש הלמ"ד בגוף הלמ"ד יג) אך ברורן של דברים דוא"ו שבראש הלמ"ד הסופרים כותבין אותו מלמעלה למטה. וכי כתב הסופר ראש הלמ"ד שבתוך הדל"ת נפסל הדל"ת שאז נראית ה"א שאין עדיין ראש הלמ"ד מחובר לגוף הלמ"ד ושוב אינו חוזר להכשרו במה שהמשיך עד הכ' שבלמ"ד כיון שלא עשה מעשה בדל"ת. ואין זה כתיבה. וגרוע מחק תוכות שפסול משום שלא עשה מעשה בגוף האות רק סביבות האות. כ"ש זה שלא עשה מעשה באות דל"ת כלל: יד) אך יש לפקפק בזה ולומר כיון דתחילה הי' דל"ת ומחמת ראש הלמ"ד נעשה ה"א כשנתחבר לגוף הלמ"ד ונסתלק ראש הלמ"ד מהדל"ת חזר דל"ת לקדמותו. מאחר שעכשיו לא ה"א רק דל"ת. ואם תאמר דבעצמותו נקראת ה"א לולא הכ"ף שבלמ"ד שלמטה ולא משגחינן בכ"ף שבלמ"ד רק בוא"ו שבלמ"ד,. שנכנס לחללו. ליתא שהרי באותיות הדבקים ואין תינוק קורא כהלכתו פסול. [כמ"ש הה"מ פ"ו מהלכות גירושין הביאו הב"ש] והח"מ אף שבסק"ו כתב בלשון אפשר שפסול. חזר בו תוך כדי דיבור בסק"ט וכתב שאם אינו נקרא לתינוק ודאי פסול. ונאמר גם כן דלא משגחינן באות שבצדו. ואם תאמר משום שדבוקים ה"נ דבוק ראש הלמ"ד בכ"ף שבלמ"ד לקדמותו. ודוקא בנפלה טיפת דיו בתוך אות אינו מועיל לגרור הדיו שהרי בטל האות לגמרי. וכבר הביא הט"ז באהע"ז (סימן קכ"ה סק"ט) לדמיון מהא דב"ק בור שטממה וחזר ולקח העפר חשיב בור חדש. אך הכא שגוף הדל"ת לא נתקלקלה כלל. רק ראש הלמ"ד ביטלה מתורת דל"ת. כשנסתלק ראש הלמ"ד חזר דל"ת לקדמותו דומיא דבור מגולה שכיסהו וחזר וגילהו דלא אסתלק מעשה ראשון: טו) אך יש לומר כיון שלבשה צורת ה"א כשחזר ונעשה דל"ת פנים חדשות באו לכאן. ואינו דל"ת ראשון. אבל בלמ"ד הנכנס באות חי"ת אף שתינוק אין יכול לקרותו ונתבטל מהיות חי"ת. כשחיבר ראש הלמ"ד לגוף הלמ"ד ונסתלק ראש הלמ"ד חוזר חי"ת לקדמותו וכה"ג בפ"ג דטהרות משנה א' ברוטב וגריסין כו' בזמן שהם משקה טופח הרי אלו תחילה. קרשו הרי אלו שניים חזרו ונימותו כביצה מכוונת טהור ואינו חוזר לטומאה ישנה. אבל שמן שבזמן שקרוש אינו לא אוכל ולא משקה כשחזר ונימוח חזר לטומאתו ישנה. כיון שלא נשתנה בינתיים ממשקה לאוכל עיין שם בר"ש מ"ב. הכא נמי בנדון דידן בראש למ"ד שנכנס בדל"ת כשנתבטל דל"ת בתחילת כתיבת ראש הלמ"ד ונעשה ה"א. כיון שנשתנה מדל"ת לה"א כשחזר ונעשה דל"ת לא חשיב דל"ת ראשון. [כשם שלא חשיב משקה ראשונה שישוב לטומאתו ישנה כיון שנעשה אוכל בינתיים. ה"נ נעשה ה"א בינתיים] אבל נכנס בראש חי"ת כיון שלא נשתנה לאות אחר. רק שביטל החי"ת חוזר לחי"ת ראשון. כשם ששמן אף שבשעה שקרש נתבטל מהיות משקה כיון שמכל מקום לא נעשה אוכל חוזר למשקה ראשונה. מכל מקום אין לחילוק הזה ראי' ברורה. ודבריי בזה להלכה ולא למעשה: טז) והנה כ"ז בלמ"ד שעליונו נכנסת לחלל הה"א או חי"ת שבשיטה העליונה. אבל בנידון שלו