אבני נזר אורח חיים יא

וכן בדין מאחר שהוא ז"ל ס"ל מלאכת חול המועד מדרבנן ואות דמצה וסוכה כבר בארנו דלא חשיבי אות מאחר שאינם בשבת. אך י"ל כיון שפסק כר' יוסי הגלילי דלילה לאו זמן תפילין נמעט גם כן חול המועד שקרוי מקרא קודש וכמ"ש הרא"ש ז"ל. ואף דר' יוסי הגלילי בעצמו לא מיעט חול המועד. היינו דלדידי' אצטריך קרא למעט יו"ט כנ"ל. אבל לדידן שפיר נמעט מקרא דמימים חול המועד. ומכל מקום אין הוכחה מרמב"ם שהוא אין דרכו להביא דינים שלא נזכרו בגמרא בהדיא. על כן הביא לשון הש"ס שבתות וימים טובים. ומה שהוכיח הכ"מ מדבריו (פ"ז מהלכות יום טוב) דס"ל חול המועד לאו זמן תפילין. כבר דחינו ראייתו באות ד' ומכל מקום אף אם נאמר שדעתו ז"ל חול המועד לאו זמן תפילין. אין קושיא עליו מירושלמי מקושיא הנ"ל לפי מה שבארנו לעיל שם שהרמב"ם ע"כ מפרש הירושלמי כהתוס'. אין קושיא שי"ל דאמוראי דירושלמי סברו כר' עקיבא דלילה זמן תפילין ואם כן כיון דהירושלמי סובר מלאכת חול המועד דרבנן וכמו שהוכיחו התוס'. והטורי אבן הודה בזה אלא שהוכיח דסוגיית הירושלמי אינו עולה לפי הש"ס שלנו עיין שם. אם כן פשיטא דחול המועד חייב בתפילין [לדעת הירושלמי ואין ראי' לשיטת תלמודא דידן]: נז) סוף דבר. נתברר היטב בראיות דחול המועד לאו זמן תפילין וההיא דירושלמי מיושב מצידי צדדים כמבואר. ואפילו לדעת הרמב"ם דמלאכת חול המועד דרבנן. הגם דלא קי"ל כוותי' בזה. מכל מקום לשיטתי' גם כן נראה דחול המועד לאו זמן תפילין. והלכה זו מחוורת כשמלה חדשה דחול המועד לאו זמן תפילין מפסק הלכה דאפסקא בש"ס כריתות להדיא. וד' יראנו נפלאות מתורתו: הנלפע"ד כתבתי הק' אברהם. סימן ג. ב"ה יום ב' תרומה תרס"ד לפ"ק. שוכ"ט לכבוד אהובי הרב הגדול חריף ובקי איש חמודות כש"ת מו"ה שמואל נ"י האבד"ק וועננראב יע"א: א) יקרתו הגיעני. דבר אותיות וידבר שאחורי הבי"ת הוא העקב שלמטה נכנס לחלל הדל"ת. ובתיבת ירבו נכנס העקב לחלל הרי"ש. ובתיבת יראה$מנוקד$ נכנס העקום שבאלף למטה לחלל הרי"ש. ורואה אני שכבודו פשוט בעיניו שתפילין אלו פסולין. אף שבפוסקים לא נמצא רק בשני שיטין. מכל מקום כתב כבודו בשם ראנ"ח דבשיטה אחת יותר פסול. ומחמת זה דעתו דאף לדעת הגט פשוט בלמ"ד שנכנס לחלל הרי"ש אינו פוסל משום שנראה כה"א. שהרי הה"א יש לה זויות רק שנראה כקו"ף. ובשיטה אחת אינו נראה כקו"ף. מכל מקום לפי סברת ראנ"ח מפסיל: ב) ואין נראה לי. שחילוק ראנ"ח בנידון שלו שכתב נו"ן יו"ד או נו"ן וא"ו וכתב היו"ד או הוא"ו בתוך הנו"ן. בזה חילק מאחר שאין חלק מהיו"ד או הוא"ו חוץ לנו"ן. מה שאין כן בלמ"ד שראשו נכנס לשיטה שלמעלה בתוך האות שגוף הלמ"ד הוא למטה ואינו בתוך האות שלמעלה בשיטה עליונה. ואם כן בנידון דידן שחלק מהבי"ת או האל"ף נכנסים לאות אחרת ורובו חוץ לאות מה לי חוץ לשיטה או חוץ לאות. ולדעת הג"פ כשר: ג) והנה כ"ת האריך להביא פוסקים שפסלו גם בנכנס לחלל החי"ת או הה"א. והוא ללא צורך כי אנן בתר המג"א גרירין שפשט דברי המחבר (או"ח סימן ל"ב סעיף כ"ח) כוותי'. שכתב רק אזהרה לכתחילה. והרב מלאדי ז"ל ביאר טעמו ונימוקו כי יסוד הפסול הוא מאחרים שבר"ן גיטין (דף כ':) וז"ל ומכאן דקדקו בתוס' שאין צריך שיהיו כל אותיות מוקפות גויל מד' רוחות אף על גב דאמרינן הכי בס"ת במסכת מנחות (דף ל"ד) דהא אמרינן הכי דמעורה כשר. ור"י ז"ל אומר שאין זו ראי'. דאפשר דכי אמרינן דמעורה היינו שראשה של למ"ד שבשיטה תחתונה נכנס לתוך חללה של ה"א או חי"ת של שיטה עליונה וכיוצא בזה. ואחרים אומרים שזה יותר קרוב לפסול הגט מפני שמבטל צורת האות עכ"ל. והוא הרמב"ן בחי'. והרי הב"י כתב (סי' קכ"ה) באהע"ז שהתוס' והרא"ש והרשב"א ומרדכי וספר התרומה מכשירים והם רובא דמינכר נגד הרמב"ן וריב"ש הפוסלים. ולא כמהרי"ט חיו"ד (סימן ל"ב) שאף התוס' אינם חולקים בזה. ומ"ש שאם נכנס לחללה היינו שנוגע בחללה. באמת לשון לתוך אינו משמעותו נוגע לבד. ודברי ב"י ברורים: ד) ונידון וא"ו או יו"ד שבתוך הנו"ן או צ' שפסל הראנ"ח מבואר בב"י (סימן ל"ו) שעושין כן לכתחילה. וכן פסק הרב בש"ע שם. אך בנכנס לחלל חי"ת או ה"א ונשתנה צורת האות. היינו שאם יכסה שיטה התחתונה לא יקראנה כהלכתו. שבזה הח"מ והב"ש באה"ע (סימן קכ"ה סעיף י"ח) פוסלים. וכ"כ הרב מליסא בסידור. והפרמ"ג כתב שהמג"א הנ"ל מכשיר בזה. וכבודו הקשה דהמג"א כתב לשון רמ"א שבאה"ע ממש. וכשם שכתב ח"מ וב"ש על הרמ"א כן יש לכתוב על המג"א יפה הקשה. ובודאי כוונתו של הפרמ"ג מדלא הביא. המג"א דברי הח"מ שהי' בזמן אביו של הש"ך כמפורש באהע"ז (סימן י"ז) שהחליף תשו' עמו קרוב לודאי שראה ספרו. ולא כתב דבריו. מכלל דלא ס"ל כוותי': ה) [ומ"ש כבודו ראי' מדכתב המג"א. וכך כתב מהרי"ט משמע שהשוה דעתו לדעתו ופוסל בנשתנה. אין ראי'. שהרי מהרי"ט (סימן ל"ב) פוסל אפילו לא נשתנה צורת האות ולא מצא מקום להכשיר לר"י אלא בנוגע ואינו נכנס ובזה הרי מכשיר המג"א להדיא. אך באמת לא כתב המג"א דברי מהרי"ט על מה שהכשיר. רק על מה שפוסל בנכנס לחלל דל"ח] והרב שכתב הפסול בנכנס לחלל דל"ת. ולא כתב הפסול בנשתנה צורת האות. משמע דעתו להכשיר. ונחזי אנן: ו) והנה דברי הח"מ קשיין. שפוסל בנשתנה צורת האותיות מחמת דברי [רמב"ן] אחרים שבר"ן. והא הב"י כתב שכל הפוסקים הנ"ל מכשירים. ומה חזית לדחות כל הני מחמת הרמב"ן. ויותר תמוה שהרי הריב"ש כתב בשם רמב"ן שזה יותר קרוב לפסול מנוגעין. ואם נוגעין פסול. כ"ש שזה פסול. אך לפי אמת שנוגעין כשר בגט גם זה כשר. רק בספר תורה פסול עכת"ד. והאיך פוסל הח"מ בגט מחמת הרמב"ן. ובאמת ברמב"ן שלפנינו ובר"ן בשם אחרים לא נזכר מדברי הריב"ש: ז) ונראה דריב"ש דייק מלשון 'יותר' קרוב לפסול וכו' היינו שהוא חמור מנוגעין. ואם