אבני נזר אורח חיים קיח

מלאכת בורר באנו. אנן שלא ללמוד מלאכת דש באנו והיינו דהלימוד כל שהי' במשכן הוא מלאכה וזה יוכל להיות שפצעו שנים ביחד והי' בורר. ובאמת פציעת אחת אחת לא הי' במשכן: ו) אך באמת זה אינו כלל. שאם תאמר דבפציעת אחת אחת ליכא ברירה צא ופרנס דברי רמ"א ומגן אברהם סוף סימן שכ"א. אסור לקלוף שומים ובצלים ותפוחים בשקולף להניח משום בורר. והרי אינו קולף שני בצלים או שני תפוחים ביחד. אלא ודאי גם בכהאי גוונא הוי בורר כיון דעכשיו מונחים יחד בלי קליפות מפסיקות ביניהם ותחילה הי' הקליפות מפסיקות חשיב בורר: ז) ובענין מה שכתבתי בהגה"ה דהצד שני בעלי חיים יש לומר שאינו חייב אלא אחת. ולא אמרינן בזה גופים מחולקים שאין חיוב צידה משום חיות [ואדרבה תכלית כוונתו כדי לשוחטו] והא דפטור על מת משום דאינו צריך צידה. ומעלתו מביא דברי הפרי מגדים שחט חמשה עופות בשבת חייב חמש. ובאמת אין שום דמיון. דבשוחט החיוב משום נטילת נשמה אם כן החיוב משום חיותו: ח) ודאתאן לדברי פרי מגדים אבאר. שכל דבריו שם תמוהים. הוא כתב דבשוחט חמשה זבחים בחוץ אינו חייב אלא אחת. משום דכי שחט משהו מן הוושט הוי נבילה מחיים וחשיב כמת. ושוב אינו חייב בו משום גופים מחולקים. ועל תחילת שחיטה לבד אינו חייב. דרמב"ם אמר שחט מיעוט סימנים בחוץ וגמרם בפנים פסולין. לא חייב: ט) והנה מה שכתב דכי שחט משהו מן הוושט כמת דחוק ורחוק. ואפילו רוב שנים על ידי גוי הוא כחי לכל דבריו. רק רוב שנים על ידי ישראל בטהורה דעת התוס' דחשיב כמת. אבל לא בשביל משהו בוושט: י) גם מה שכתב מרמב"ם דעל תחילת שחיטה אין חיוב שאמר רק פסולין. ליתא. דבגמ' מפורש דלר"י דאמר ישנו לשחיטה מתחילה ועד סוף מחייב. וטעם דרמב"ם משום שהוא פסק פ"י מהלכות טומאת אוכלין הלכה ג' דיש ספק אם ישנו מתחילה ועד סוף. עיין שם ובמקור דין בגמרא. ואם לדידי' על כרחך מספק אינו חייב רק שפסול. אבל לר"י דאמר ישנו לשחיטה מתחילה ועד סוף מתחייב כמפורש בגמרא. ואם כן לדידי' למה שחט חמשה זבחים בחוץ אינו חייב אלא אחת: יא) ואני רגיל לפרש וליישב סתירת המשנה דחולין שחטה ואחר כך שחט שני בני' לוקה שמונה משום דגופים מחולקים. ושוחט ה' זבחים בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת. ותרצתי דסופי שחיטות הבהמות לא חשיבי גופים מחולקים דאז חשובים מתים לשיטת תוס' בכמה מקומות ישראל בטהורה לא חשיבי כחי'. [ואפילו לרמב"ם יש לומר כיון דמיפק חיותא ברוב שנים כדאיתא פרק השוחט לא הוי חשיבות גופים]. אך בשחט שני בני' חייב שני מלקיות משום תחילות השחיטות. דמפורש בגמרא לענין שחוטי חוץ למאן דאמר ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף חייב על התחילת. אך בה' זבחים לענין קרבן לא נוכל לומר כן. שבידו להביא קרבן אחד על הסופי שחיטות ועמהם יתכפרו גם תחילות השחיטות משום גרירה כהא דשבת (דף ע"א.) קצירה גוררת קצירה, אבל מלקות דלאו לכפרה אלא עונש הוא לא אשכחן בי' גרירה וחייב שני מלקיות על תחילות השחיטות: סימן קיב. להר"הג מנאשעלסק. אשר כתבתי דהצד שני בעלי חיים אינו חייב שתים משום גופין מחולקין. וחידוש בעיניו למה לא הבאתי דברי תוס' רי"ד בקידושין דאפילו תלש חלב מה' בהמות ואכלן אמרינן בי' גופין מחולקין. למה אביא דבר תמוה מהשוחט ה' זבחים בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת. וכבר הקשה עליו המשנה למלך בהלכות שגגות ולא תירץ כלום. ומה שקשה על הא דהשוחט ה' זבחים מהא דחולין שחטה ואחר כך שחט שני בני' ישבתי בחי' [הובא לעיל בקצרה]: סימן קיג. להרב ר' אליעזר נ"י. א) על מה שכתבתי בס"ק י"ב דאין הדרך לאכול חטה בעינה שרש"י כתב בהא דהכוסס את החטה כל כסיסה שלא כדרכה. הקשה דהא הכוסס חטה חייב חומש רק הכוסס שעורה פטור עד כאן דבריו. הנה רש"י פירש תיבת כסיסה שלא כדרכה. אם כן אף כוסס חטה שלא כדרכה. אך חילוק יש. שעורה אין דרך לכוססה כלל שאינו מאכל כלל. אבל חטה בעיני' גם כן מאכל הוא רק שלחם טוב יותר. ואף דחלב חי פטור על אכילתו הואיל ומבושל טוב יותר. חילוק יש דחלב האש מתקנו לאכילה בלי תערובת דבר אחר. ועל כן כיון דבעיני' יש לו דרך אכילה אחרת פטור עלי' חיב. וכן בשר בהמה חי. אך חטה אי אפשר לעשותה לחם בלתי תערובת מים. וכיון שבעינה בלי תערובת דבר אחר אין לה דרך אחר חייב עלי' כך. ואף הבציקות חייב עליהם במנחות (דף ע':) שהרי חל האיסור בעודה חטה בלא אפי' ולא נגרע כשנעשה בצק. כן יש ליישב. ואם נמצא תי' מרווח יותר מה טוב. אבל זאת לא נוכל להכחיש המפורש ברש"י ונרגש בחוש שעיקר אכילת חטה לחם. עוד הי' אפשר לחלק משום דחטה יש לו מעלה על הלחם משום שהוא כברייתו. אך עדיין לא יתיישב הא דמנחות (דף ע':) הקמחים חייב עליהם: סימן קיד. לר' שלמה דוד נ"י. א) על מה שכתבתי בס"ק כ"ד בהגה"ה ב' דמשקה שסופו להתערב ולהתבטל ממילא אינו מכשיר. הקשית עלי ממשקה הבא לאוכל דהיינו דוקא בתחילת ביאתו לעולם בא לאוכל. אבל אם עומד לבוא לאוכל לא חשיב אוכל עד כאן דבריך. איני יודע מנין לך זה. ובעיקר הדין לדעת רש"י ז"ל דאפילו לא בא לאוכל רק שניכר