אבני נזר אורח חיים קיז

סברא שעל ידי שני יתחייב הראשון אם כן אין דנין רק על השני. ג) אשר הקשית על מה שהמצאתי מהתוס' דאין שנים חייבין על מלאכה. ובכלים לענין טומאת זב לא שייך זה. כוונתי הי' כמו שכתבת בעצמך כיון שדנין על שניהם ואי אפשר לומר ששניהם עשו. והכי נמי בכלים אי אפשר לומר ששניהם השכיבו הזב. ואשר כתבת סמוכין לזה מהא דחולין כ"ח: תרי רובי בחד מנא ליכא וכפרש"י ורשב"א שם. יפה אמרת ואמת אמרת חזק ואמץ בתורה ובעז"ה תיעשה כלי מוכשר לחסידות ויראת שמים כנפשך ונפש הדו"ש הק' אברהם: עוד לו במלאכת האופה לקמן סימן קכ"ח: סימן קי מלאכת בורר. להרב ר' אליעזר נ"י. א) מה שחדשתי בסק"א אות י"ג דכשאינו מלאכה במעשיו לבד רק בצירוף מחשבתו להניח לאחר זמן פטור. דמחשבה גרמא הוא. ומכח המעשה לבד אינו מלאכה ומותר. והקשה כבודו. דאם כן הא דסוחטין בפגעין ועוזרדין פרש"י דוקא שסוחטין למתק הפרי. אבל אם סחטן למשקה. כיון דאחשבינהו הוי לי' משקה. והא בסתמא ודאי אמרינן דלמתק הפרי. כיון דכל העולם אין סוחטין רק מחמת מחשבתו למשקה והוי לי' גרמא. יפה העיר: ב) האומנם כי יש לומר דאי אפשר למעשה בלא מחשבה תחילה. וכשחישב לסחוט למשקה. שוב אף יסחוט סתם נעשה משקה במחשבתו תחילה אך הא ליתא. דבנדה (דף נ') מחשבת חיים לא שמה מחשבה מחשבת חיבור לא שמה מחשבה כיון דלא חל עליהם תורת אוכל. הכא נמי כיון דכשהי' בתוך הפרי לא חל עליהם שם משקה. מחשבה זאת אינו כלום: ג) אך הא הקשיתי שם בעצמי על דבריי. דמכל מקום יתחייב על מעשיו. דהא על ידי מחשבה לבד לא הי' מלאכה רק בצירוף מעשיו. ולא גרע מזה אינו יכול וזה אינו יכול. ותרצתי משום דדרך לברור פסולת מתוך אוכל והי' מלאכה מחמת מעשיו. והרי הדרך שיעשה כן בעצמו כל המלאכה בלא גרמא. ועכשיו נעשה בצירוף הגרמא ובמעשיו רק החצי דומה לזה יכול וזה יכול: ד) אך בהא דסוחטין בפגעין דלא שייך טעם זה. שוב דומה לזה אינו יכול וזה אינו יכול. ובודאי דהכי הוא. שהרי היסוד מדברי רש"י גיטין דאמחשבה לא מחייבינן לי' דגרמא. ושם הקשה רשב"א כהנים שפיגלו במקדש למה חייבין. ותירץ רשב"א משום דמעשה שחיטה עם המחשבה. ואם כן איך נפטור בשבת. הא איכא מעשה גם כן. אך משום דדומה לזה יכול וזה יכול דפטור משום דלאו אורחי' כנ"ל: סימן קיא. לר' אברהם נ"י. א) אשר הקשיתי בס"ק י"א אות ב' בהא דאין פציעה בכלל דישה ואין דישה אלא בגידולי קרקע למה לא נילף מפציעת חלזון גופי שהי' במשכן שהוא ענין דישה ומצינו דישה במשכן שלא בגידולי קרקע. ותרצתי דבפציעת שני חלזונות יש בו משום בורר ובמשכן מסתמא הי' שם הרבה חלזונות והי' זה מלאכת בורר ושוב אין ללמוד ממנו שיהי' דישה מלאכה. כעין קושית ראב"ד על רמב"ם בעושה עין הצבע. והקשה כ"ת דאכתי מה נעשה לרמב"ם עיין באגלי טל בפתיחה אות ל"ג ל"ד מבואר שגם רמב"ם סבירא לי' כן: ב) אשר חיזק קושייתי הנ"ל דעל כרחך צידת דגים מצידת חלזון ילפינן. דאי מצידת תחשים נימא אין צידה אלא בגידולי קרקע ועל כרחך מחלזון ילפינן אם כן גם דישה נלמד מחלזון. אינו חיזוק. דאטו כולו בחדא מחתא מחתינהו. לומר דכשם שאין דישה אלא בגידולי קרקע משום דלא אשכחן במשכן אלא בגידולי קרקע. נאמר כן בצידה גם כן. דמשום דלא אשכחן רק בתחשים שהם גידולי קרקע כו'. הלא מחלוקת התנאים בדישה ומחלוקת אמוראים בעימור. ואי אפשר שיחלקו האמוראים במחלוקת התנאים: ג) ויותר מזה שהאור זרוע פסק אין דישה אלא בגידולי קרקע ופסק יש עימור שלא בגידולי קרקע. והמגן אברהם סימן ש"מ ס"ק ט"ו לא הי' לפניו ספר אור זרוע כי לא נתגלה בזמנו ועל כרחך לחלק דוקא דישה שהיא מלאכה שבפסולת. ועיין במלאכת מעמר סק"ב אות י"א ואות י"ד: ד) וכוונתי הי' בזה דענין המלאכות שבגידולי קרקע משום שנתקללה האדמה בחטא עץ הדעת ועל ידי זה צריכין לכמה מלאכות לברר הפסולת שנזרקה על ידי הקללה. ולעתיד שיתוקן חטא עץ הדעת עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות כדאיתא שבת (דף ל':) ולא יהי' צריכין לדישה להסיר הפסולת. וכאשר השיב התלמיד לר' גמליאל אין כל חדש תחת השמש אחוי לי' כמהין ופטריות. והיינו דכמהין ופטריות. משום שלא ינקי מארעא שנתקללה. אין צריך למלאכת הסרת פסולת ויוצאין כגלוסקאות. כמו כן תהי' התבואה לאחר שתצא האדמה מהקללה. ולא רציתי לכתוב זאת בספרי שלא לערב דברים מאגדה בתוך הלכה. ואפילו למאן דאמר אין עימור אלא בגידולי קרקע. היינו שזה גם כן מחסרון האדמה שתצא התבואה שבולת שבולת ויצטרך לעמרן. מכל מקום כל זה אינו אלא במלאכות שהם לסלק חסרון. דישה חסרון המוץ שמקיפם. עימור חסרון הפיזור. אבל צידה אין לסלק החסרון שבגוף החי. שגוף החי בשלימותו. רק שיהי' האדם שולט עליו. וכיון שאינו מחסרון שבגוף החי. מה נפקא מינה אם הוא גידולי קרקע או לא. וזה פשוט וברור: ה) עוד השיב על מה שכתבתי שם דבמשכן הי' הרבה חלזונות והי' מלאכת בורר דהי' יכולין ליקח חלזון אחד ולפוצעו. השני ולפוצעו וכו' ובכהאי גוונא לא יחשב בורר עד כאן דבריו. אף לפי דבריו דבכהאי גוונא לא יחשב בורר אטו אנן ללמוד