אבני נזר אורח חיים קטז

ג) ואי תימא דלא רצה לאוקמי כיחידאה. הואיל ר"מ ור' יהודה פליגי. הא לא תברא. דהנה טעם מחלוקת ר' מאיר ור' יהודה ור' שמעון. מפורש בפרק המצניע. דכתיב נפש אחת תחטא. לר' מאיר תרי מיעוטי נינהו דנפש אחת חד מיעוטא. אף דנפש לבד ממעט שנים. כמו במנחה דאינה באה שנים. הואיל כתיב בה נפש. מכל מקום אחת לא הוי מיעוט בפני עצמו דאורחא דקרא לאשתעויי הכי [עיין פרש"י ופיר"ח] וחד מיעוט למעט יחיד שעשה בהוראת בית דין. נשאר חד מיעוט לזה עוקר וזה מניח. אבל שנים שעשאו ביחד אפילו זה יכול וזה יכול חייב כן סבירא לי' לר' מאיר. ור' שמעון סבירא לי' תלת מיעוטי כתיבי. ולא אתא למעט יחיד שעשה בהוראת בית דין [ובזה נחלקו רש"י ותוס'. לרש"י סבירא ליה לר' שמעון. יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב. ולתוס' סבירא לי' לר"ש גם כן שפטור. אך דלא צריך קרא ומסברא פטור] וחד מיעוט לזה עוקר וזה מניח ומיעוט שני למעט זה יכול וזה יכול ומיעוט שלישי למעט זה אינו יכול וזה אינו יכול. ור' יהודה סבירא לי' כר' מאיר בחדא וכר' שמעון בחדא סבירא לי' כר' שמעון דתלת מיעוטי כתיבא. וסבירא לי' כר' מאיר דחד מיעוט ליחיד שעשה בהוראת ב"ד. נשאר תרי מיעוטי חד לזה עוקר וזה מניח וחד לזה יכול וזה יכול. אבל זה אינו יכול וזה אינו יכול ליכא קרא למפטרי' ונשאר הדין דחייב: ד) והנה ריש הוריות במשנה יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור ובגמרא זו דברי ר"י אבל חכמים אומרים יחיד שעשה בהוראת בית דין חייב. ומסתמא קיימא לן כחכמים דחייב וכן פסק הרמב"ם. והנה קשה על הרמב"ם דפסק זה אינו יכול וזה אינו יכול חייב כר' יהודה. דהא ר' יהודה סבירא לי' נמי דתלתא מיעוטי. אך דחד מיעוט ליחיד שעשה בהוראת בית דין. ולדידן דסבירא לן חייב על כרחך למעט זה אינו יכול וזה אינו יכול. וצריך לומר דמשום דאית לן למפסק כר' יהודה לגבי ר' שמעון מהפכין הסדר ונאמר דר' יהודה אית לי' תרי מיעוטא כתיבי כר' מאיר. אך בהא סבירא לי' כר' שמעון דליחיד שעשה בהוראת בית דין לא צריך קרא כגי' התוס', וכיוצא בזה כתב בלחם משנה בהלכות שגגות. אך זה ניחא לגי' תוס'. אך לגי' רש"י ור"ש סבירא לי' יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב. וסברא זו דליחיד שעשה בהוראת ב"ד לא צריך קרא לית לי' לשום תנא ולא הוזכרה בגמרא. ואם כן מוכרח לומר דסבירא ליה לר' יהודה תלת מיעוטי כתיבי. דאי תרי מיעוטי. כיון דסבירא ליה יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור. נשאר חד מיעוט. והיה לו לחייב בזה יכול וזה יכול. אלא ודאי סבירא לי' תלתא מיעוטי כתיבי. ולדידן דיחיד שעשה בהוראת בית דין חייב. גם זה אינו יכול וזה אינו יכול חייב. ואם כן מה מקשה אדר' עקיבא. הא מסתמא סבירא לי' לר' עקיבא כהלכתא. דיחיד שעשה בהוראת בית דין חייב. וסבירא לי' כרוב התנאים ר' יהודה ור' שמעון דתלתא מיעוטי כתיבי. וליכא לשנויי דלא בעי לאוקמי כיחידאה. דאדרבה ר' מאיר דסבירא לי' תרי מיעוטי כתיבי יחידאה: ה) ועוד אף לגי' התוס' ויש לומר דאית לר' יהודה תרי מיעוטי כתיבי. הא פרש"י הטעם דאורחא דקרא לאשתעויי הכי אף דאחת מיותר [דמנפש לבד ממעטינן כמו במנחה] וזה למאן דאמר דברה תורה כלשון בני אדם אף דמיותר. אך לר' עקיבא דסבירא לי' [סנהדרין (דף ס"ד:) ועוד בכמה מקומות הביאם בתוס' סוטה (דף כ"ד:)] לא אמרינן דיברה תורה כלשון בני אדם דלאו אורחא דקרא לאשתעויי ביתור. ועיין סוטה (דף מ"ט.) משמת ר' עקיבא בטל כבוד התורה ובפרש"י שם. הא ודאי לדידי' תלתא מיעוטי כתיבי. וזה אינו יכול וזה אינו יכול פטור. וליכא למיגמר משנים שנשאו אלא ודאי לא תלי זה בזה. ואף דלגבי העושים לאו מלאכה מכל מקום לגבי הנפעל מלאכה הוא ו) ובענין מחלוקת רש"י ותוס' בגי' דרש"י גורס ור' שמעון סבירא לי' יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב והתוס' גורסים ליחיד שעשה כו' לא צריך קרא. והביאו ראי' לדחות גי' רש"י דר' שמעון סבירא לי' בהוריות יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור. והמג"ש דחה ראייתם בסוף דבריו. והביא ראי' ברורה לדחייתו מרמב"ם וראב"ד [ובתחילת דבריו הביא עוד ראי' לרש"י דר' שמעון סובר יחיד שעשה ב"ד חייב] ולשיטת רש"י נראה דהלכה כר' שמעון כיון דלר' יהודה תלתא מיעוטי כתיבי. והלכה כר"י לגבי ר' מאיר. וכל שכן הכא דר' שמעון קיים בהדי' דתלתא מיעוטי כתיבי. וכיון דקיימא לן יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב, אית לן קרא לפטור זה אינו יכול וזה אינו יכול. ואף דבמשנה. דעת המחייבת נשנה סתם והפטור בלשון יחיד ור' שמעון פוטר הלא בהוריות סתם משנה יחיד שעשה בהוראת בית דין פטור ולא קיימא לן הכי. והא בהא תליא. ועיין ברוקח במלאכת צד צבי שנכנס לבית נעל אחד בפניו חייב שנים אסור והיינו פטור אבל אסור. ולא מפליג בין יכול אחד לנעול לאינו יכול כדמפליג במתני' לתנא קמא. משמע דפוסק כר"ש דבכל ענין פטור והוא כגי' רש"י. אך בפר"ח גורס כגי' התוס': סימן קט. ב"ה יום ה' דמ"ה לפ"ק פה אטוואצק שלום לכבוד אהובי תלמידי החריף ובקי מו"ה ליב הירש נ"י: מכתבך הגיעני ראיתי שאתה שוקד על חיבורי ומילתא אלבישייהו יקירא ראיתי שהערות באיזה דברים אמרתי להשיבך. א) במה שכתבתי בסק"ד אות ד' דאם הוא והרוח עשו מלאכה בזה אינו יכול וזה אינו יכול לא שייך לפטור גם לר' שמעון דטעם ר' שמעון מפורש בתוספתא דאין שנים חייבין על מעשה אחת וברוח לא שייך חיוב. והקשית על זה מהא דהושיט ידו לחצר חבירו וקיבל מי גשמים והוציאם. דמקשה הש"ס מה לי הטעינו חבירו מה לי הטעינו שמים. ונימא דגם בזה עוקר וזה מניח פטור משום דאין שנים חייבים כו' ובשמים דלא שייך שפיר יתחייב עד כאן דבריך ב) ליתא מתרי טעמי חדא דלדידן דקיימא לן זה אינו יכול וזה אינו יכול חייב על כורחין לית לן טעם זה. ואף על פי כן זה עוקר וזה מניח פטור. ועוד דבזה עוקר וזה מניח לא שייך כלל טעם זה לפי מה שכתבו תוס' דראשון פשוט שפטור דאין